הנתבעת טענה כי, בינה לבין התובע נחתם הסכם/חוזה עבודה אישי, אשר אבד, אך במסגרתו, סוכם כי התובע יעבוד בשעות גמישות, כרצונו וכי הוא יהיה זכאי להטבות שהחוק וצוי ההרחבה מעניקים לעובד אך לא יהיה זכאי להטבות נוספות שמעניק ההסכם הקבוצי.
אלא שלטעמינו, יש לקרוא ולבחון, את עדותו של מר וקנין, כמכלול, ובהיתחשב בכך שמר וקנין נתן גיבוי עת נעדר, התובע, כפי שהעיד וצוטט לעיל, וכי הקף משרתו בפנימייה היה 50% (עמ' 38 שורות 13-14 לפרוטוקול) וכי עבד 4 שעות כשהפסיק לעבוד כנהג לאחר ניתוח שעבר (עמ' 41 שורות 3-4 לפרוטוקול), היינו כדי להשלים מיכסת השעות היומיות שלו בהתאם להקף משרתו, משכך לדידנו אין בעדותו של מר וקנין כדי לסייע לתובע להוכיח מתכונת העסקתו.
...
דיון והכרעה-
כפי שטענה, בצדק, הנתבעת, התובע לא הוכיח ולא פירט את מועדי החתונות והאירועים הנטענים ולכן לא ניתן לבחון אם הם חלו בתקופה הכפופה לתקופת ההתיישנות אם לאו משכך, דין תביעתו של התובע ברכיב זה להידחות.
לסיכום
בהתאם לאמור לעיל ומשדחינו את רוב רכיבי התביעה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע רק את הסכומים הבאים:
סכום של 5,000 ₪ בגין הפרשה בחוסר לקרן פנסיה
סכום של 4,520 ₪ בגין אי הפרשה לקרן השתלמות.
הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
משדחינו את מרבית רכיבי התביעה, היה מקום לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת, אך לאחר ששקלנו בדבר והבאנו בחשבון את נסיבותיו האישיות, החלטנו לנהוג עימו במידת הרחמים ובהתאם לכך הרינו קובעים שכל צד יישא בהוצאותיו.