שעות סיעוד שבועיות מהמוסד לביטוח לאומי

בזמנים הרלוואנטיים לתביעה, המנוח היה קשיש אשר לאור גילו ומצבו הרפואי היה זכאי החל מסוף שנת 2014 ועד למועד פטירתו, לגימלת סיעוד מכח חוק הביטוח הלאומי, זאת באמצעות שעות סיעוד שבועיות שהמוסד לביטוח לאומי קבע את הקפם (להלן: "שעות הסיעוד").

...

דיון והכרעה: הנטל להוכחת קיום הסכם בין המנוח לבין הנתבעת מוטל על התובע להיותו הצד "המוציא מחברו". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדויות, ביהמ"ש קובע שהתובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח קיום ההסכם שטוען לקיומו, וזאת בהתבסס על הנימוקים הבאים: נטען לקיום הסכם בעל פה ואין עליו כל ראיה בכתב.

בנוסף, עפ"י צו הירושה, אמו של התובע יורשת בעיזבון המנוח בחלקים שווים עם התובע והיא לא צורפה כתובעת! לאור כל האמור לעיל, אני מחליט שדין התביעה להידחות והיא נדחית.

הנתבע היה זכאי ל -18 שעות סיעוד שבועיות במימון המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") ול-9 שעות סיעוד שבועיות במימון הקרן לניצולי שואה (להלן: "הקרן").

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה בלבד כך שהנתבעת מחוייבת לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: הפרשי שכר בסך 690 ₪, דמי הבראה בסך 589 ₪ וחלף הפרשות לפנסיה בסך של 564 ₪.

בנסיבות הענין סבורני שאין מקום לפסוק פיצויי הלנה.

שוכנעתי כי הנתבעת טעתה טעות כנה בפרשנותה את חובותיה, מאחר שסברה כי היא אינה המעסיקה ובנוסף סברה כי שולמו לתובעת מלוא זכויותיה.

התובע היה זכאי ל-27 שעות סיעוד שבועיות במימון המוסד לביטוח לאומי ועל חשבון זכאות זו שולמו לתובעת כספים במהלך תקופת עבודתה, כאשר הנתבע היה מעסיקה של התובעת בהקף משרה של 37% לפי הסכם שנחתם בין הצדדים בחברת הסיעוד.

...

לפיכך ישלם הנתבע לתובעת בגין רכיב זה סכום נוסף של 1,272 ₪.

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת כנה בשאלת זכאות התובעת לקבלת שכר עבודה במהלך החופשה בקפריסין ועל כן הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה, המסור לשיקול דעת בית הדין.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 941 ₪ כחלף הפרשות לפנסיה סך של 1,253 ₪ עבור פדיון דמי חופשה סך של 1,272 ₪ בגין עבודה בשעות מנוחה בשים לב לתוצאה אליה הגעתי ולכך שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד, מצאתי לפסוק הוצאות לטובת התובעת בסכום של 1000 ₪.

בטופס התביעה התבקש המנוח לציין מספר חשבון בנק והוא עשה כן. ברובריקה הרלוואנטית נכתב כי "כל תשלום שיגיע לי מהמוסד לביטוח לאומי בגין תביעה זו, אבקש להעבירו לחשבוני שפרטיו רשומים מטה". ביום 12.7.15 אישר הנתבע גמלת בשיעור 16 שעות שבועיות.

כן טוענים התובעים כי אין הדעת סובלת כי הנתבע שאישר למנוח קצבת סיעוד על פי הודעתו במכתב מיום 7.10.15 ואף שילם הפרישי קצבה, לא יחויב לשלם לעיזבון המנוח את כספי הקצבה שעה שהמנוח ומשפחתו נשאו בפועל בעלויות העסקת עובד זר. התובעת היפנתה אותנו לבג"צ 8816/16 מאיר למברסקי – בית הדין הארצי לעבודה ואח', אשר נסוב על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעבל 11881-05-14 בן ציון יפה ז"ל – המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.4.16).

...

תשובת התובעים להגנה לכך משיבים התובעים כי לא ייתכן כי הנתבע ישלם למנוח הפרשים בכסף בגין גמלה שאין לו סמכות לאשרה כגמלת כסף.

בית הדין אינו רואה להיעתר לדרישת הנתבע לפסוק לו הוצאות בהליך.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

לטענת הנתבע, המנוחה היתה זכאית ל – 27 שעות סיעוד שבועיות מהמוסד לביטוח לאומי, ובהתאם לכך, עד חודש אפריל 2018 המשרה אצל המנוחה עמדה על 37%, והחל מחודש אפריל 2018 - 35% (סעיף 23 לסיכומי הנתבע).

...

יתרה מזו, לא מצאנו כי התובע קיים את החובה ליידע את התובעת בזמן אמת על ניכויים אלה, וממילא לא הוכיח כי קיבל את הסכמתה לכך.

מאחר שלא הוגש תחשיב נגדי מטעם הנתבע, ולא מצאנו טעות בתחשיב התובעת, יש לקבל את התביעה ברכיב זה על סך 7,390 ₪.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר עבודה בסך 48,441 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.16) ועד התשלום בפועל; ב. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 1,507 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; ג. תמורת הודעה מוקדמת בסך 2,067 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2019 ועד התשלום בפועל; ד. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 7,390 ש"ח ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.16) ועד התשלום בפועל.