ראשית, במקרה שלפנינו לא מדובר בגמול שעות נוספות גלובלי כהגדרתו בפסיקה[footnoteRef:52], וההסכם מונה את הקף השעות הנוספות שעל התובעת לבצע לכאורה בימי חול, שישי ושבת, מבלי שיש בסיס או עגון כלשהוא לדרישות אלה, על פי הקף השעות הנוספות שנידרש מהתובעת עד למועד חתימת ההסכם השני ואחריו[footnoteRef:53].
...
[144: תצהיר גב' דאדי ונספחים א' וב' לתצהיר]
עוד טוענת התובעת, כי במשכורת חודש 8/2014 שולמו לה 3,850 ₪ בגין עבודתה במהלך חופשת הלידה, במסווה של "בונוס".
לאחר שבחנו את טענות הצדדים בעניין זה השתכנענו, כי התובעת לא הוכיחה כי אכן מדובר בתשלום מכוון בערכי נטו על פני טעות (שהרי שכר משלמים בערכי ברוטו); אך עלה בידיה להוכיח כי עבדה במהלך חופשת הלידה[footnoteRef:145], כך שהסכום הנקוב בחודש אוגוסט 2014 בתחשיב הנתבעות שגוי; ומאחר שתחשיב הנתבעות לא צורף לתצהיריהן ולא הוכח, בשונה מתחשיב התובעת (נספח ב' לתצהיר אמה) שלא נסתר בעדותה של גב' דאדי ואף נתמך בתלושים מתוקנים לצורך הוכחתו, אזי יש לקבל את טענת הקיזוז באופן חלקי ולקזז מן הסכומים הנפסקים לזכות התובעת סך כולל של 9,588 ₪ בלבד.
[145: ראו בעדות התובעת לעיל בעניין סידורי העבודה ובעדותה של יעל בעמ' 285 ש' 1-6, ש' 29-33 ועמ' 286 ש' 25-29, כשאיננו מקבלים את הטענה כי התובעת הגיעה רק כדי "לשתות קפה" בסניף, וראו גם בהודעות שהוחלפו בין יעל לתובעת, בעדות יעל בעמ' 287 ש' 31-36
]
סוף דבר
טרם חתימה נבהיר, בהתייחס לטענת השיהוי שהעלו הנתבעות, כי התובעת סיימה את עבודתה בחברה בשלהי שנת 2018 וקיבלה את תשובתה של יעל בדבר אי תשלום המחצית השניה של הבונוס בחודש פברואר 2019.
בנסיבות אלה, ומשהתביעה הוגשה בחלוף שנה ממועד זה, אין מדובר בשיהוי ויש לדחות טענה זו.
לאור כל המפורט לעיל, התביעה האישית כנגד הנתבעת 2 נדחית, ועל הנתבעת 1 לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
1) הפרש פיצויי פיטורים בסך של 15,108 ₪;
2) הפרשי הפקדות לתגמולים בסך של 9,673 ₪;
3) הפרשי שכר בסך של 5,525;
4) בונוס בסך של 70,176 ₪;
5) פיצוי סטטוטורי מכוח חוק הגנת השכר בסך של 20,000 ₪.
