שעות חניה בתמרור משמאל לימין

בהמשך נטען בכתב האישום כי ביציאה מהחניה הנ"ל היה מוצב בימין הדרך בכיוון נסיעת הנאשם תמרור ב- 37 (היום כאמור תמרור 302) שהוראתו "עצור ותן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה". עוד נטען כי אותה שעה נהג של רכב מתוצרת "מזדה" נע עם מכוניתו ברח' גוש עציון מכיוון מזרח לכיוון מערב ,מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם, והתקרב למקום האמור.

...

לנאשם, שהיה מיוצג אף עוד בטרם שמיעת הראיות בתיק וכן היה מיוצג גם בכל מהלך ניהול המשפט, ניתנה, כך אני סבור, בשים לב למהות המחלוקת ולנושא, הזדמנות סבירה להתגונן (לשון סעיף 184 לחסד"פ) גם ממילא ביחס לאשמה בעבירות לעניין הפרת חובות נהג ביציאה מחצרים ולעניין נהיגה חסרת זהירות.

ככל שחטא - אם בכלל חטא (ואין בידי לקבוע דבר שכזה נחרצות) נהג המאזדה בחריגה מעטה (בקו מקווקו) לנתיב לכיוון דרום בנסיבות - לא מגיע מעשהו זה כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין רשלנותו של הנאשם לבין קרות התאונה.

לסיכום: אירוע תאונתי שהורתו הפרת חובת הנאשם במתן זכות קדימה בכניסה עם מכוניתו מחניון בנין משרדים בו שהה אל תוך כביש חוצה וכן נהיגה חסרת זהירות מצידו של הנאשם.

לאור כל המנותח מזוכה הנאשם מעבירות של אי ציות לתמרור 302 ותקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה וכן מנהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) בקשר עם סע' 38(2) לפק' התעבורה, אך מורשע (לנוכח אשר הוברר, ולנוכח כך שגם ניתנה לו בהקשר זה הזדמנות סבירה להתגונן) בעבירות של אי מתן זכות קדימה לפי תקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה וכן נהיגה בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה.

לשאלה האם מצוי תמרור בצד שמאל של הכביש המחייב באגרת חניה – השיב העד כי "יש שני תמרורים. אחד בצד ימין ואחד בצד שמאל כיוון שמדובר ברחוב ללא מוצא". העד המשיך והסביר, כי ביחס לתמרור המצוי בצידו השמאלי של הרחוב, הרי שזה ניצב בקצה הרחוב בכיוון התנועה ההפוך – בצד שמאל - וכדי לראותו, יש להגיע לסוף הרחוב ולפנות פניית פרסה ולנסוע בנתיב השמאלי/הנגדי.

משעה שהחנה את רכבו בנגוד לכיוון התנועה, ו/או בצד שמאל של הרחוב, חובתו של הנאשם היתה לגשת ולבדוק האם קיים תמרור האוסר חניה ללא תשלום – בצידו השמאלי של הרחוב בתחילתו ובכיוון הנסיעה.

...

לסיכום טוענת המאשימה, כי מדובר במקום המחייב חניה בתשלום נוכח הוראות תמרור 817 ובהתאם להוראות תמרורים 626 ו – 439 וכי נוכח שעת החנייה בה החנה הנאשם את רכבו במקום – חלה עליו חובת תשלום אגרת חנייה.

יוצא אפוא, כי לאור הוראת פקודת התעבורה - כמעשה חקיקה ראשית, אשר מכוחו נחקק חוק העזר, חובת תשלום אגרת הסדר חנייה נובעת מסימון מקום חנייה מוסדר לסירוגין בצבע כחול ולבן (תמרור 817).

נוכח האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי לא עומדת לו הגנה בדין.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

בהתאם לאמור ביומן, אשר מולא בסדר שמלמעלה למטה, צויין כי במקום בו ניתן הדו"ח מוצב תמרור המורה על איזור חניה בתשלום (תמרור 626) ומתחתיו תמרור מלל המורה עליו רשומות השעות בהן ישנה דרישה לתשלום אגרת חניה (תמרור 439).

לשאלת הנאשם בדבר מיקומו של התמרור המחייב תשלום אגרת חניה השיב הפקח כי ברחוב קיימים שני תמרורים כאלה - משני צדדי הרחוב (משמאל ומימין).

...

הנאשם אמר שהעמימות נובעת מהמגבלות של השטח, אבל בסופו של דבר העמימות היתה בפועל.

התקיימות יסודות העבירה לאור ההודאה החלקית של הנאשם, העדות המהימנה של עד התביעה ובהעדר ספק סביר, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את ביצוע העבירה מעבר לספק סביר.

התוצאה אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום - עבירה על סעיף 11(א) לחוק העזר לירושלים (העמדת רכב וחנייתו), התשכ"א-1960.

פתח דבר בתאריך 20.7.2019 בשעה 20:49 ברח' קארו יוסף ליד מס' 3 בתל אביב-יפו, העמיד/החנה הנאשם את רכבו בנגוד להוראות תמרור המתיר חניה לכלי רכב מסוימים ובשעות מסוימות כפי שפורט בו (חנייה מועדפת), ולשמשת רכבו הוצמדה הודעת תשלום קנס בסך 100 ₪, בשל עבירה על פי סעיף 4(ב)+6(ב)(1) לחוק עזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ''ד- 1983 (להלן: ''חוק העזר'').

התמרור שמוצב בצד ימין של המדרכה מגביל את החניה לתושבי האיזור ברחוב כולו, בין אם מדובר בצדו הימני ובין אם בצדו השמאלי.

...

ב''כ המאשימה לסיכום טיעוניה טענה כי יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו-העמדת הרכב בניגוד לתמרור חניה מועדפת בתחילת הרחוב.

על יסוד כל האמור לעיל ומשלא מצאתי ממש בטענותיו של הנאשם, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה בה הואשם בכתב האישום.

המבקש עמד על כך שבתמרור נכתב: "חניה בתשלום בימים א'-ה' משעה 07:00-19:00. בימי ו' וערבי חג משעה 07:00-13:00", ומאחר שכללי השפה העברית מורים כי יש לקרוא את הספרות מימין לשמאל, באופן רציף עם כל יתר המשפט, הרי שבטווח השעות שבו החנה המבקש את רכב, נאסר על המשיבה לגבות ממנו אגרת חניה.

ביום 18.3.20 הגישה המשיבה הודעה בדבר חדילה מגבייה, שבה צוין כי "עוד בטרם הוגשה התובענה הייצוגית שבכותרת וללא קשר אליה, הערייה הכינה תוכנית עבודה מסודרת על מנת להחליף את התמרורים, הכוללים מלל שגוי בכל הנוגע לשעות החניה, באיזורי חניה מוסדרים, כך שיהיו בהתאם לדין". המשיבה ציינה כי ביום 24.2.20 הוחלפו כל התמרורים שכללו מלל שגוי, ועוד הוסיפה כי רק חלק קטן מהתמרורים באיזורי החניה המוסדרים בעיר כללו מלל שגוי, ואילו מרבית התמרורים כללו את סדר שעות החניה באופן תקני, התואם את הוראות הדין.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני כי יהיה נכון לפסוק למבקש גמול ושכר טרחה, בהתאם לשיקולים שלהלן: השיקולים בפסיקת שכר טרחה וגמול קבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות, והם מתחלקים לשיקולי תשומה, שמטרתם לשפות את התובע המייצג ואת בא כוחו בגין העלויות שהושקעו בתביעה; שיקולי תפוקה, שמטרתם לתת למייצגים תמריצים לפעול באופן מיטבי למען הקבוצה המיוצגת; ושיקולי הכוונה ציבורית, המתייחסים לתועלת הציבורית בתובענה שהוגשה.

אשר על כן – בקשת האישור נדחית.

בהתחשב בטענות הצדדים ובמכלול השיקולים שפורטו לעיל, תשלם המשיבה גמול למבקש בסך 10,785 ש"ח ושכר טרחה לב"כ המבקש בסך 21,570 ש"ח (כולל מע"מ).