שעבוד נכס: השפעה בלתי הוגנת והגנות משפטיות

מטעמים חשבונאיים – אקטואריים, הפרשת הכספים נעשתה על שם כל אחד מחברי הקבוץ והתלויים בו, לקרנות פנסיה ייעודיות, ועל פי כתב ההגנה, תנאי לבצוע הפקדת הכספים מטעם הקבוץ היה חתימת החבר, או התלוי בחבר, על כתב הרשאה, מינוי שלוח ומינוי מוטב, לפיהם הקבוץ הוא המוטב הבלתי חוזר בחשבונות הפנסיה (להלן: "כתב ההרשאה" ו – "יפוי הכח").

בנוסף טען הקבוץ, כי חתימתה של רינה על גבי טופס שינוי המוטבים נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדו של צבי, ולא מרצונה החופשי.

כמו כן, החבר לא יהיה רשאי, ללא הסכמה מראש ובכתב מהקיבוץ, לשעבד או להמחות את זכויותיו על פי הסכמי הביטוח לצורך כלשהוא.

צבי אישר כי חתימה זו לא נעשתה בפני עו"ד. נראה אם כן, כי צבי עצמו לא סבר כי קיים קושי כלשהוא בהליך של החתמת יובל על מיסמך משפטי של רכישת נכס מקרקעין, גם מבלי שחתימתו תאומת ע"י עו"ד או נוטריון, ולא ברור מהו הבסיס לערוך איבחנה בין חתימתו של יובל ז"ל על הסכם היתקשרות לרכישת נכס מקרקעין (הסכם המוליד לו חובות וזכויות) לעומת חתימתו על הצטרפות לקרן פנסיה שתבטיח את עתידו, תוך שהקיבוץ הוא מי שמפריש את הכספים לקרן הפנסיה, ויהא המוטב היחידי הבלתי חוזר לאחר מותו (מיסמך המוליד ליובל רק זכויות).

...

התובעים אינם מפרטים דבר בעניין זה, ואינם מניחים מסכת עובדתית ממנה ניתן יהא לבסס מסקנה בדבר זכאותם לקבל את יתרת התקציב האישי, ככל שהיתה קיימת כזו, לזכות יובל ורינה ז"ל בעת פטירתם, וכל טענותיהם בכתב התביעה מופנית לקרנות הפנסיה, ולכספים שנצברו בהן.

בחקירתם של העדים הרלבנטיים מטעם הקיבוץ בכל הנוגע לכרטסות על שם יובל ורינה המנוחים עלה, כי הכרטסות מהם ביקשו התובעים להסיק על קיומה של יתרת זכות, אינן משקפות הלכה למעשה את מצב החשבון לאשורו בעניינם של יובל ורינה ז"ל, שכן מדובר בכרטסות המבטאות את ההכנסות בלבד, ובעניינם של יובל ורינה – את קצבאות המל"ל ששולמו להם, ואין בהן כל ביטוי להוצאות שנזקפו לחובתם של יובל ורינה, כך שלא ניתן לבסס מהן מסקנה כי נותרה יתרת זכות בעת פטירתם של יובל ורינה ז"ל. בעניין זה יש לפנות לעדותם של מר טל מור (עמ' 98-99) ומר רוני גילת (עמ' 76) מטעם הקיבוץ, בכל הנוגע לאופן חישוב ההכנסות וההוצאות של חברי הקיבוץ והתלויים בהם, וכן לעדותו של מר נסטור פלדשטיין, שהיה איש הקשר עם יובל, מטעם הקיבוץ, בעיקר בכל הנוגע להוצאותיו החריגות של יובל וגישתו של הסלחנית של היקובץ כלפי התנהלות זו (לדוגמא, בעמ' 88, שורות 9-12).

משלא השכילו התובעים להעלות טענות אלה בעניין קיומה של יתרת זכות בתקציב האישי של יובל ורינה ז"ל בכתב תביעתם כנדרש, ומשלא עלה בידיהם להוכיח כי אכן היתה קיימת יתרת זכות כזו במועדי פטירתם של יובל ורינה המנוחים, יש לדחות את התביעה בכל הנוגע לרכיב זה. סוף דבר, התביעה נדחית.

עקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות התובע טען בכתב התביעה המתוקן, בעקרי הדברים, כי הנתבע 1 (ארטיום) עסק במתן הלוואות בשוק האפור; הנתבע 2 (בוריס) הנו אביו של הנתבע 1, ומשמש כאיש קש מטעמו לצורך הסוואת פעולותיו; לטובת הבנק נרשם ביום 21.5.2003 מישכון בדרגה ראשונה אצל רשם המשכונות על מלוא זכויותיו של התובע ורעייתו על בית המגורים לצורך הבטחת פרעון הלוואת- משכנתא; הבנק הביע עמדתו לגבי תוקפו של המישכון; בעקבות תאונת דרכים קשה שעבר התובע בשנת 2010 הוא נאלץ ליטול הלוואות בשוק האפור; התובע נטל הלוואה בסך של 30,000 ₪; הנתבע 1 לא החתים את התובע על הסכם הלוואה וקבע באופן חד צדדי את שיעור הריבית מבלי לעדכן את התובע; התובע התחייב לפרוע את ההלוואה מכספי הפיצויים שיתקבלו בעטיה של תאונת הדרכים; במועד העמדת ההלוואה התובע היה במצב נפשי רע ובאפיסת כוחות ולא יכולת ניהול משא ומתן מול הנתבע 1 בשל פערי הכוחות ביניהם; ביום 24.10.2010 התובע חתם על כתב המחאת זכות בסך של 110,000 ₪ לטובת הנתבע 1 ובהתאם להנחיותיו, מכספי הפיצויים שיתקבלו בעטיה של התאונה; המחאת הזכות נימסרה לבאת כוחו של התובע, עו"ד צילי אמיר, שייצגה אותו בתביעה הנזיקית בלבד; ביום 30.7.2012 הנתבע 1 קיבל מעו"ד צילי אמיר שיק על סך של 110,000 ₪ מכספי הפיצויים שהתקבלו וזאת בהתאם להנחייתו של התובע; הנתבע 1 הודיע לתובע שנותרה יתרת חוב בסך של 30,000 ₪ מקרן ההלוואה ודרש שימשכן את זכויותיו על ביתו לצורך הבטחת פרעונם, והתובע הסכים לדרישתו מכיוון שחשש מההשלכות הנובעות מהתנגדותו; התובע נאלץ להתלוות לנתבע 1 למשרדו של בא כוחו, עו"ד ליאור בלקין בבאר שבע, שם פגש בנתבע 2, בוריס, ואולץ לחתום על טופס הודעת מישכון (מיום 29.7.2012) לטובת הנתבע 2, למרות שלא פגש אותו לפני כן ולא נטל ממנו את ההלוואה; בעת חתימת טופס המישכון נאמר לתובע כי יתרת החוב עומדת על סך של 30,000 ₪, המישכון ירשם לתקופה של שנה אחת ובמועד ביטול השיעבוד הנתבע 1 יסתפק בקבלת 10,000 ₪ בלבד; המישכון נערך לתקופה של 99 שנים; כאשר התובע ניסה למחות בזהירות על הקף יתרת החוב , בדרכו עם הנתבע 1 למשרדו של עו"ד בלקין, נענה במבט חד ומאיים ונאמר לו "תשמע, אתה מוכר הרבה שנים בעיר הזאת ויש לך שם טוב בעיר, אל תעשה בושות, בוא נגמור בטוב"; התובע נאלץ לחתום על טופס המישכון בשל מצבו הנפשי וחוסר יכולתו להתמקח מול הנתבעים, כשם שנאלץ להורות לעו"ד צילי אמיר לשלם לנתבע 1 לפי המחאת הזכות; רעייתו של התובע שהנה בעלת מחצית הזכויות בדירת המגורים, לא הייתה מודעת למישכון הזכויות, בשל חששו של התובע; התובע חתם על מיסמך שלפיו יתרת החוב נכון ליום 29.7.2012 עומדת על סך של 133,000 ₪, אלא שלא זכר בעת הגשת התובענה המקורית כי חתם על המסמך ולא קיבל העתק ממנו, והוא חתם עליו בשל לחץ, השפעה בלתי הוגנת, הטעה; עושק ועוד; הנתבע 1 העלים את קרן ההלוואה מהמסמך האמור, והוא אינו מתיישב עם דרישות הדין; לא נערך הסכם הלוואה לפי חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

הבנק טען בתשובתו לתובענה (שהוגשה בתחילה כהמרצת פתיחה), כי ביום 21.5.2003 נרשם לטובתו מישכון ברשם המשכונות על זכויות התובע בנכס, והמשכון השני (לטובת הנתבע 2) נוצר ונרשם ללא ידיעתו והסכמתו של הבנק ולכן המישכון השני הנו חסר תוקף, והבנק מיתנגד לו. עוד נטען כי לצורך ייעול ההליך המשפטי, הבנק משאיר את ההחלטה בטענותיו של התובע לגבי ההלוואה שהועמדה לו על ידי הנתבע 1 והמשכון השני, לשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט, ובילבד שלא תהיה פגיעה בזכויותיו של הבנק כבעל שיעבוד מדרגה ראשונה על זכויות הלווים בנכס.

במילים אחרות, הסייג בסעיף 6(א) לא נועד לתת הגנה לחייב עצמו מפני בעל המישכון השני (כמו במקרה דנן) שהרי אם זו הייתה מטרתו הסעיף היה אוסר מלכתחילה אפשרות של רישום מישכון שני על נכס (גם במקרים בהם המישכון הראשון שותק בנוגע לכך).

...

"... עמדתנו היא שבחינת תכליתו של סעיף 6(א) לחוק המשכון מובילה למסקנה כי בטלותו של המשכון הנוסף שנעשה בניגוד לתנאיו של המשכון הראשון פועלת במערכת היחסים שבין בעל המשכון הראשון לבעל המשכון השני ואינה פועלת כלפי החייב. מטרתו העיקרית של סעיף 6(א) היא לפתוח בפני החייב את הדרך לשעבד נכס ממושכן במשכון נוסף בלי נטילת רשות מאת הנושה הראשון בזמן, בכפוף לכך שהנושה השני בזמן ייפרע מהנכס רק לאחר שסולק החוב של הנושה הראשון בזמן. יחד עם זאת, הסיפא בסעיף 6(א) מגבילה אפשרות זו כך שהיא לא תחול במקרה שבו יש "קביעה אחרת בהסכם המישכון הקודם". סייג זה נועד להגן על ההסכמה שניתנה מאת החייב לבעל המשכון הראשון בזמן במסגרת הסכם המשכון ונועדה להגן על זכויותיו של זה. בשל כך, ראוי כי סייג זה יחול במקרים שבהם יש במשכון השני כדי לפגוע בזכויותיו של הנושה הראשון או למצער להשפיע עליהן, למשל מן ההיבט של מועד מימושו של הנכס (ראו: לרנר, בעמ' 113).

מהמקובץ לעיל ראיתי לנכון לדחות את הטענה בעניין בטלותו של המשכון.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

הכיצד ניתן לטעון ברצינות (משפטית או בכלל) שתושב חוץ בעל קניין (רשום על שמו בישראל) "אשם" בתרמית ובהונאה שנרקמו, היתקיימו וכמעט הושלמו ביחס לקניין זה, רק כיוון שהוא אינו מתגורר בישראל ולא ביקר מה מעולם, אין לו חשבון בנק בישראל או כי הוא איש עסקים העוסק לפרנסתו כ"משקיע"? מה לנתונים אלה ולגניבה ולהונאה שהתבצעו? הכיצד ניתן לומר שנתונים אלה יש לזקוף לחובתו של התובע, ככאלה שאיפשרו את התרמית? טענתם של הנתבעים כאילו התובע ביקש "להסתיר את הנכס" אף היא טענה בלתי ראויה.

בחינת מאזן הנזקים הנתבעים 1–4 בכתב הגנתם טענו בהרחבה בגדרי פרק ה כי בחינת מאזן הנזקים בינם לבין התובע מצביע כי הם בודאי "ניזוקים הרבה יותר וצפויים להנזק הרבה יותר מאשר הנזק שלכאורה נגרם לתובע". לדבריהם בתמצית קבלת תביעתו של התובע עשויה "להשפיע על חייהן של ארבע המשפחות באופן ניכר וכן על חיי המסחר הצבורי במדינת ישראל, הרי שלתובע עומד סעד נוסף – סעד כספי אשר במקרה שלפנינו רלוואנטי ביותר..." (שם, סעיף 97; ר' בהרחבה סעיפים 72–98).

בהמשך ציין סבן כי במהלך השנתיים וחצי האחרונות הוא "סופג נזקים כלכליים קשים וכן נזקים ברמה האישית לצד פגיעה במוניטין" והדבר בא לידי ביטוי בין השאר בכך שאין לו אפשרות "לרכוש נכס חלופי כי כל הוני הושקע ברכישת חלקי בנכס ומדי חודש בחודשי אני משלם את תשלומי הלוואת המשכנתה יחד עם הריביות" והוא מציין כי הוא קיבל מכתב התראה מהבנק בגין "אי־כיבוד התחייבות לשיעבוד נכס כבטחון להלוואה" (ר' נספח 13).

..שמירה על עקרונות בסיסיים של הגינות, תום-לב ותקינות הליכים המחייבים לשקול לא רק את התכלית הישירה שלשמה מתבצע מימוש הנכס – העשרת קופת הכנוס – אלא גם להיתחשב בגורמים אחרים המעורבים בתהליך, ובכלל זה בצדדים שלישיים המציעים הצעות ומתקשרים בהסכמים ורוכשים בכך זכויות הראויות להגנה.

...

בסופו של יום, לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) והסתכלות אף על התמונה העובדתית והמשפטית בכללותה, במבט רחב ותוך איזון כלל האינטרסים הנוגעים בדבר לרבות של רוכשים פוטנציאליים בהליכי מכר בהוצל"פ, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להתקבל.

התביעה כנגד נתבעים 7 ו־8 נדחית בלא צו להוצאות, בהיעדר המצאה.

הנני מחייב כל אחד מזוגות הנתבעים בנפרד (נתבעים 1–2 ונתבעים 3–4) לשלם לתובע בגין שכר טרחת בא כוחו, ביחד ולחוד במסגרת 'הזוג', באורח מתון על רקע נסיבות התובענה, סך כולל של 25,000 ₪.

ירכשו הצדדים נכסים ו/או רכוש אחר ו/או רהיטים יהיו הפריטים הנ"ל ו/או הנכסים הנ"ל משותפים לצדדים.

הצדדים מצהירים בזה כי הגיעו לידי הסדר זה מרצונם הטוב והחופשי בלא כל לחץ או השפעה בלתי הוגנת, הבינו את הוראות ההסדר ומבקשים מכב' בית המשפט לתת לו תוקף של החלטת בית המשפט תוך קביעת מועד לתזכורת בתיק זה כעבור חצי שנה.

בהתייחס להוראת סעיף 13 להסכם קבע כב' השופטת לאופר ז"ל כי אין ממש, לגופו, בטענה כי יש בהוראה זו שיעבוד התובע לחיות עם הנתבעת, אלא להיפך.

ב"כ המשיב סבור כי ההכרה שניתנה ע"י הצדדים לאורך השנים שחלפו ממועד עריכת ההסכם, כאילו המדובר היה בהסכם לחיובו של המשיב במזונות אשה, הנה בשגגה משפטית ונראה כי די בעובדה שההסכם על כלל סעיפיו, לא מציין לולו במילה אחת את המילים "מזונות אשה" או למצער את המילה "מזונות". המשיב מבהיר כי לבד מעתירתו בתיק העקרי למתן פס"ד הצהרתי לביטול ההסכם מכוח השגגה הנלמדת מקריאתו הדווקנית של ההסכם, הרי שבסיס נוסף לעתירה הוא ביטול פסק דין מכוח דיני הצדק הטבעי ומניעת עשיית עושה ע"י המבקשת.

כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן יוגש בהתאם למועדים הקבועים בתקסד"א. ככל שיתברר כי צפי פני העתיד מטעם הנתבעת היה מדויק, ממילא תימצא תרופתה בפסיקת הוצאות הולמת.

...

תמצית טענות הצדדים בקשה לסילוק על הסף טענות המבקשת (הנתבעת) הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף נוכח מעשה בית דין וקביעה חד משמעית כי התובע חב במלוא התשלום שמשולם לה ואשר בגינו הוגשה התביעה.

לאור האמור העתירה לביטול פסק דין המאשר את ההסכם, נדחית על הסף מחמת מעשה בית דין.

לסיכום מכל המקובץ מוחלט כדלקמן: העתירה החלופית לביטול פסק דין המאשר את הסכם הפשרה, נדחית על הסף מחמת מעשה בית דין.

אני מורה על תיקון כתב התביעה על מנת לאפשר לתובע לעתור לביטול / שינוי החיוב במזונות האישה.

בנוסף, הודיעה אלין לצדיק כי בוצעה על ידם חוות דעת משפטית לצורך הערכת ליקויי הבניה והערכת עבודתה של צדיק, וכי צדיק נידרשת לתקן את הליקויים שצוינו בחוות דעת המומחה מטעמם.

עיקר טענות הנתבעים והתובעים שכנגד – מזיליס ההגנה והתביעה שכנגד מבוססות על טענות מיזליס כי צדיק היא שהפרה את החוזה עימם ובהתנהלותה גרמה להם לנזקים: צדיק הפרה את ההסכם הפרה יסודית בכך שהטעתה את מזיליס, הציגה מצגי שוא בנוגע ליכולותיה המקצועיות, רימתה אותם בכוונה תחילה, "גזרה קופון" על חשבונם של מזיליס, ולמרות שהבטיחה לחסוך בעלויות על ידי מציאת בעלי מיקצוע שעבדו במחיר מוזל – פעלה בנגוד להבטחתה ודרשה שבעלי המיקצוע יעבירו לה עמלות.

אין בידי לקבל גרסת אלין כי הפועלים שיעבדו בנכס בעת הגעתה של צדיק היו חשמלאים ולא הקבלן החלופי עמו התקשרו.

כידוע, בהיעדר טעם מיוחד, בית המשפט יטה לקבל חוות דעת של מומחה שמונה בהסכמה מטעם בית המשפט: "הפסיקה חזרה והדגישה כי היתערבות בית המשפט בהכרעת שמאי מכריע/מעריך/בורר/מעין בורר/מומחה מוסכם מכריע – יהא שמו של מנגנון ההכרעה אשר יהא – תיעשה רק בנסיבות יוצאות דופן של חריגה מסמכות, חוסר הגינות, חוסר תום לב, השפעה בלתי הוגנת, חריגה מעיקרי צדק טבעי וכיוצ"ב. ככלל, בית משפט לא יתערב במסקנות הנוגעות במובהק לעניינים שבמקצועיות ולשיקול דעת (ראו, כדוגמה, ע"א 4341/11 מזרה נ' דהאן [פורסם בנבו] (31.12.2012); ע"א 1168/07 יפה נוף תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר [פורסם בנבו] (1.2.2009)). משהתרשם בית משפט קמא כי המומחה פעל בהגינות, מקצועיות וניטרליות, אין מקום להתערב בקביעותיו לגופן" (ראה עא 76/13 ש. ב סופר בע"מ נ' ננמ"ח אגודת נחל נובע מקור חכמה מול סעיף 16 מפי כבוד השופט עמית [פורסם בנבו] (5.10.14)).

...

עם זאת, יש להביא בחשבון כי עבודתה של צדיק הופסקה עוד בשלביה ההתחלתיים, כי המומחה גיל לא קבע כי נגרם נזק כלשהו בשל העובדה כי לא היה מעורב מהנדס בפרויקט השיפוץ, וכי בסופו של דבר הליקויים שמצא המומחה גיל בעבודת הקבלן וצדיק היו מינוריים בלבד (למעט באשר ליציקת הבטון מחוץ לבית לגביה יורחב בהמשך).

לאחר ששמעתי את המומחה, לא מצאתי לסטות מחוות דעתו, גם בעניין זה. עבודה נוספת אליה התייחס המומחה נוגעת לגיזום עצי הפיקוס בחצר.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלבנטיים, אני קובעת שכר לצדיק בעבור שכר תכנון וניהול השיפוץ, על דרך האומדן, בסך של 8,000 ₪ (לא כולל מע"מ).