שמירת זכויות על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג

עלותו של המיגרש סך 406,000 ש"ח, בתוספת מס רכישה בסך 18,000 ש"ח ודמי הוון בסך 111,000 ש"ח. בינואר 2000 נטל הבעל משכנתא בסך 486,000 ש"ח, ובאוגוסט באותה שנה נטל משכנתא נוספת בסך 20,000 ש"ח. בתאריך 29.09.02 נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י. טרם הנישואין, ביום 20.9.2002, חתמו הצדדים על הסכם ממון, על פיו לא תהיה לאשה זכות בקרקע, בזה הנוסח: "הצדדים מצהירים ומסכימים כי חוק יחסי הממון בין בני הזוג... יחול על היחסים שביניהם, בכפוף לשינויים שהוסכמו בהסכם זה.

כותרת התביעה:"כתב תביעה לשמירת זכויות וסעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג", כותרת זו אינה הולמת כלל את תוכן התביעה בכל הקשור לבית המגורים, שכאמור זו עיקרה של תביעת הרכוש, ובכך עסקו כל הדיונים שהתקיימו בבית הדין לאחר גירושי הצדדים.

לאור אריכות הדברים שכתבנו לעיל בהבנת סעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון, ניתן לקבוע באופן חד משמעי, שאין כל בסיס חוקי לטענות הנתבעת בדבר ביטולו של ההסכם, היות ועל פי החוק היתנהגותם של בני הזוג או כל מצג חזותי אחר במערכת היחסים המשותפת אין לה כל משמעות והשפעה על שינויו או ביטולו של הסכם ממון שנכרת בין הצדדים ונחתם ואושר כדין.

...

לאור כל האמור, המסקנה העולה: התביעה נדחית.

הרב אברהם מייזלס – אב"ד לאור האמור פוסק בית הדין כדלהלן: לדעת הרוב, התביעה מתקבלת.

לדעת המיעוט, התביעה נדחית.

לפני תביעה שהוגשה ע"י התובעת והוגדרה במהותה כתביעה לשמירת זכויות וסעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

לא זו אף זו גם בסיכומיה הקדישה באת כוח התובעת פרק שלם אודות מעילה באמון התובעת על רקע טענת בגידה (ר' סעיפים 29 עד 41 לסיכומים) וחזרה על טענותיה בעיניין הניאוף כחלק מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהפעלת סמכותו על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

...

מכל המקובץ נפסק כדלקמן: עתירת התובעת לחלוקה בלתי שוויונית על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בגובה 72,000 ₪ וזאת בנוסף לסכומים שעליו לשלם במסגרת איזון המשאבים.

אני ממנה את באי כוח הצדדים, ******* ככונסי נכסים לביצוע מכירת הדירה, סילוק המשכנתא והוצאות המכירה וכן לחלוקת התמורה בין הצדדים על פי האמור לעיל.

בפני בקשה לסילוק על הסף תביעת המשיב שכותרתה "איזון משאבים, שמירת זכויות" וזאת נוכח קיומו של הסכם ממון שנחתם בין הצדדים, אושר וניתן לו תוקף של פס"ד. 4 .xx.xx.2018 הצדדים בני זוג לשעבר והורים לקטין, נ', יליד הצדדים חתמו על הסכם ממון נושא תאריך 18.04.2016 , שאושר וניתן לו תוקף של פס"ד ביום 15.05.2016 (להלן: "הסכם ממון").

נטען כי על פי סעיף 11 להסכם היה על הצדדים לפתוח חשבון בנק משותף ולהפקיד לשם משכורתם והם לא עשו כן. נטען כי הצדדים שילמו בחלקים שוים את הוצאות הבית והמחייה, וערכו ביניהם היתחשבנות.

ודוק, חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973- קובע כי הסדר איזון המשאבים יחול על כל הרכוש, הזכויות, הכספים, הנכסים, החובות וההתחייבויות שנצברו על שם מי מהצדדים מיום הנישואין ועד למועד הקרע.

...

נטען כי גם לגופה יש לדחות את התביעה מאחר והצדדים ביטלו את ההסכם בהתנהגות.

זאת ועוד, מקובלת עלי עמדת המבקשת כי מעת שתלוי ועומד פסק דין, יש למחוק את התביעה לאיזון משאבים שכן היה על המשיב להגיש תביעה לביצוע פסה"ד – אם על דרך עתירה למינוי רו"ח / מומחים, ואם בדרך אחרת, הכל לפי הייעוץ משפטי שניתן לו. לכן גם בדין כתב המשיב בתגובתו כי עליו לתקן תביעתו.

דע עקא שהמשיב, חרף זאת ועל אף שציין כי הוא מגיש בקשה לתיקון התביעה – לא עשה כן עד כה. אשר לטענות המבקשת הנוגעות לשאלת תוקפו של הסכם הממון, גם אם אתעלם מכך, שהמבקשת אינה יכולה, מצד אחד לטעון בבקשתה כי יש לדחות את התביעה בשל קיומו של הסכם ממון ומצד שני באותה בקשה לטעון כי הסכם הממון בוטל ואין לו תוקף, הרי שהמחלוקת הנוגעת לתוקף הסכם הממון היא מחלקות המחייבת ברור עובדתי ולכן אין מקומה בבקשה לסילוק על אין באמור לקבוע מסמרות בסיכוי הטענות, אך אפנה בהקשר זה סעיף 2(א) לחוק יחסי 12 .

ההליכים המשפטיים הקודמים הרלבאנטיים: XXX למעשה, ההליכים דנן החלו בשנת 1998 , עת הגישה האשה לבית המשפט לעינייני מישפחה ב תביעה למשמורת קטינים, תביעה למזונות אשה וקטינים, תביעה לפירוק השתוף בדירה ותביעה 036861/98 ו- 28 , רכושית לשמירת זכויות על-פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון (תמ"ש 036860/98 036862/98 ).

המשיב טען כי יש לדחות טענה זו שכן בית משפט קמא כבר דן ופסק בעיניין זה. המערערת לא הגישה תביעה עניינית ביחס לתוצאותיה של תביעות עתידיות של החברה והמועד הקובע על פי פסק הדין של השופט בן חמו לעניין החברה הוא 5/11/98 , שלאחריו כל חוב או נכס שנוצר הוא עניינו של המשיב בלבד.

בית המשפט המחוזי, כי אין בעובדה שאחד מבני הזוג עוזב את בית המגורים המשותף בתקופה הקשה של פירוק הקשר, כדי להעיד כי הוא מוותר על זכויותיו "מעתה ועד עולם". המועד שממנו ואילך יהיה זכאי המשיב לדמי שימוש ראויים נתון לקביעתו של בית המשפט לעינייני מישפחה.

בעניינינו, כבר נקבע על ידי כב' הש' בן-חמו בפסק דינו כי התובע הוא שאחראי למשבר ביחסים בין בני הזוג.

...

₪ משכך, אני מחייבת את האיש לשלם לאישה הוצאות משפט בסך של 15,000 סוף דבר: על כן, הנני מורה כדלקמן: .

אני מחייבת את האיש לשלם לאישה סך של 265,525 התביעה לדמי שימוש מתקבלת חלקית.

₪ לשם מניעת אי הבנות, אני קובעת כי האיש ישלם לאישה על פי פסק דין זה סך כולל של 2 ₪ 215,521 ₪ (המורכב מסך של 265,525 ₪ בגין התביעה הרכושית בקיזוז סך של 50,004 בגין התביעה לדמי שימוש) אשר ישולמו תוך 45 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ביום 28.7.20 ועוד בטרם נידונו הבקשות לביטול העיקול, הגישה האשה תביעה לשמירת זכויות מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – "חוק יחסי ממון"), בה טענה כי נוכח ההפרה הצפויה של הסכם הגירושין, יש להותיר את העיקול הזמני על כנו כבטוחה לקיום ההיתחייבות (להלן – "התביעה הראשונה").

הבקשה לעיקול זמני התבססה על הטענה לפיה הגבר הודיע כי הוא איננו מתכוון לרכוש עבור האשה דירה כפי התחייבותו בהסכם הגירושין ולכן יש צורך בבטוחה לשמירת זכויותיה של האשה על פי ההסכם.

...

הגבר טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שסעיף 11 לחוק יחסי ממון איננו חל בנסיבות העניין.

כן טוען הגבר כי כב' הרשמת טעתה כאשר קיימה את הדיון בבקשה לביטול העיקול שנה וחודש לאחר שהוגשה לה הבקשה לביטול העיקול, שכן דחייה כה מהותית של הדיון גרמה לתקלות משפטיות ולו היתה מקיימת את הדיון בתוך 14 ימים ממועד הגשת הבקשה לביטול העיקול, כמחויב על פי הדין, התביעה השניה כלל לא היתה קיימת והעיקול הזמני היה פוקע במועד בו נדחתה התביעה הראשונה.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את הערעור.