בגין אירועים אלו, הואשם המשיב ברצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ניסיון רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין; חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות של סעיף 382(ב)(1) לחוק זה; שתי עבירות הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין; שתי עבירות החזקה, נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(א)(ב) לחוק העונשין.
החשש מפני מסוכנות המשיב מיתעצם גם נוכח עברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות של הסתרת חטוף; קשירת קשר לפשע; חטיפה ממשמורת של קטין מתחת לגיל 16; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות והדחה למניעת עדות במשפט.
בנסיבות אלה, ביקש המשיב להורות על שיחררו בתנאים, כך שיתאפשר לו לעבוד על כתיבת סיכומיו בתנאים הולמים מחוץ לבית המעצר.
כידוע, במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין שמירה על בטחון הציבור ותקינות ההליך הפלילי לבין זכותו של הנאשם לחירות.
בתוך כך, יש להביא בחשבון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם; חומרת העבירות המיוחסות לו; החשש לשיבוש הליכי המשפט והמלטות הנאשם מפני אימת הדין; וכן, משך שהותו של הנאשם במעצר וקצב היתקדמות ההליך (ראו, למשל: בש"פ 2273/19 מדינת ישראל נ' פלונית, פסקה 8 (3.4.2019); בש"פ 7265/19 מדינת ישראל נ' ג'בארין, פסקה 8 (14.11.2019); בש"פ 2721/20 מדינת ישראל נ' צ'חברידזה, פסקה 7 (6.5.2020)).
...
יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוליך למסקנה, כאמור, כי יש להיעתר לבקשה להארכת מעצרו של המשיב.
לאור כל האמור, ובשים לב למכלול השיקולים הרלוונטיים, ובפרט מסוכנותו הגבוהה של המשיב, כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו ומעברו הפלילי כאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה לא ניתן לקבוע כי נקודת האיזון הוסטה לכיוון חירותו של המשיב.
בשולי הדברים, אעיר כי מובן מאליו שעל שב"ס לאפשר למשיב להכין כראוי את כתב סיכומיו, ומכל מקום, פתוחה בפניו הדרך, ככל שהדבר לא יסתייע, לפנות לערכאה המבררת בעניין זה.
סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 3.5.2021, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 55639-05-17 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.