שלילת רישיון על ידי ועדה רפואית

באשר למנוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית נטען כי נגרמה לתובע פגיעה תעסוקתית אנושה אשר באה לידי בטוי בשלילת רישיון הנהיגה הציבורי (אוטובוס) של התובע ולמעשה באובדן מקצועו כנהג אוטובוס.

התובע נבדק פעמיים על ידי ועדות המל"ל. בפעם הראשונה, ועדה מיום 23.5.18 קבעה במסקנות כי "היועץ קובע כי אין קש"ס בין הבקע המפשעתי והתאונה הנידונה ולכן מבחינה כירורגית אין נכות". על ההחלטה האמורה הגיש התובע ערר וביום 11.3.19 נדחה הערר תוך שנקבע כי "על פי מנגנון התאונה וממצאים בUS של בקע גולש לא ניתן לקשור את הבקע עם התאונה הנדונה לפיכך היועץ משאיר את החלטת ועדה קודמת מדרג ראשון כי אין קשר סיבתי בין הבקע לתאונה הנדונה". לטענת התובע בפני הוועדה הראשונה לא עמד מלוא התעוד הרפואי בנוגע לפגיעת בטן שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה, המלמד כי התובע סבל מחבלה בבטן התחתונה החל מיום התאונה.

...

באשר לתחום הרפואה התעסוקתית נטען כי קיימות ראיות המגבשות חשש של ממש כי הפגיעה התפקודית והתעסוקתית גבוהה מהנכות הרפואית וכי מאחר ועסקינן בקביעה על פי ס' 6ב אין אפשרות לקבל הבהרות ותשובות מהמומחים הרפואיים שבדקו את התובע במסגרת ועדות המל"ל ויש להיעתר לבקשה ולאפשר לתובע להוכיח את נזקיו.

התובע נבדק פעמיים על ידי ועדות המל"ל. בפעם הראשונה, ועדה מיום 23.5.18 קבעה במסקנות כי "היועץ קובע כי אין קש"ס בין הבקע המפשעתי והתאונה הנידונה ולכן מבחינה כירורגית אין נכות". על ההחלטה האמורה הגיש התובע ערר וביום 11.3.19 נדחה הערר תוך שנקבע כי "על פי מנגנון התאונה וממצאים בUS של בקע גולש לא ניתן לקשור את הבקע עם התאונה הנדונה לפיכך היועץ משאיר את החלטת ועדה קודמת מדרג ראשון כי אין קשר סיבתי בין הבקע לתאונה הנדונה". לטענת התובע בפני הועדה הראשונה לא עמד מלוא התיעוד הרפואי בנוגע לפגיעת בטן שנגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה, המלמד כי התובע סבל מחבלה בבטן התחתונה החל מיום התאונה.

לאור ריבוי המסמכים שכן עמדו בפני הועדה והמלמדים על חבלת בטן מעת התאונה, העובדה שעיון מלמד כי דו"ח מד"א לא עמד בפני הועדה אין בו כדי להוביל למסקנה כי מסקנותיה היו אחרות אילו עמד הדו"ח בפניה.

לפיכך הבקשה להבאת ראיות לסתור לעניין המומחה בתחום הכירורגי נדחית.

התובע נבדק על ידי ועדה רפואית לניידות אשר קבעה כי הוא מוגבל בניידות בשיעור 80%.

הועדה שללה את רישיונו לנהוג באופנוע לצמיתות, והתירה נהיגה ברכב פרטי אוטומאטי בלבד, במגבלת התקנתה של דוושת מאיץ מצד שמאל של דוושת הבלם, ומחסום לדוושת המאיץ.

...

לא די בתקציב החריג והמוגבל שניתן בשנת 2019 כדי להצדיק חריגה מדרך הפיצוי המקובלת, מה גם שלמשרד הבריאות זכות שיבוב כלפי הנתבעת ביחס לכל אביזר שיספק לתובע (סעיף 11 לתעודת עובד הציבור), כך שבסופו של דבר המימון נופל עליה.

אני דוחה את התביעה בגין נזקים שגרם כיסא הגלגלים בדירה השכורה.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק.

הנכות בגין התקפי איבוד הכרה שוללת את יכולת התובע לעבוד מחוץ לבית, בהלחמה עם דבקים וכיוצ"ב. הועדה היתעלמה ממראהו המוזנח של התובע, בגדיו המקומטים, מלוכלכים, לא מגולח, ללא שיניים, דיבור לא ברור, עילג, חסר אוריינטאציה.

לעניין החלטת הועדה להעניק למערער את דרגת אי הכושר הזמנית החל מיום 1.6.15, טוען המשיב, כי מדובר בטעות של הועדה, אך משהמשיב לא הגיש ערעור על הועדה, יש לתת למערער להנות מטעות זו. לעניין זה, טוען המשיב, כי גדר המחלוקת יכול להיות לכל היותר מיום 1.3.17, הוא מועד תחולת הנכות הרפואית כפי שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לעררים בנכות כללית מיום 3.4.17.

רשיון נהיגה נשלל לפני 6 שנים עקב איבודי הכרה.

...

למעלה מהצורך אציין, כי מקובלת עליי עמדת המערער שלפיה הוועדה לא דנה בפועל בהשפעה המצטברת של הליקויים של המערער על פי נסיבותיו האישיות.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

משהתקבל הערעור, בהתחשב בכך שהמערער הסכים לקבל את הצעת בית הדין מיום 28.2.22[footnoteRef:5] והמשיב סירב[footnoteRef:6] חרף העובדה כי בית הדין הפנה את המשיב לכך שמפרוטוקול הוועדה עולה כי היא נחשפה לפרוטוקולים של ועדות קודמות בניגוד לקביעת פסק הדין המחזיר[footnoteRef:7]; ובהתחשב במורכבות ההליך לנוכח מספר הפעמים שעניינו של המערער הוחזר לוועדה, המשיב ישלם את הוצאות המערער בסכום של 3,000 ₪.

לבסוף החליט המרב"ד, ביום 10/5/2021, לאשר לתובע לנהוג ברכב בינוני ובאופנוע כבד אך שלל את הרישיון למשאית או לאמבולנס.

הנימוקים: "נימצאו ליקויים בינוניים ...בבקרת ההיתנהגות ביציבות הנפשית." כמו כן, לא אושר לתובע רישיון רכב מקצועי או צבורי מאחר ויש לו רישיון לצריכת קאנביס רפואי.

שוני זה אף מודגם היטב במסמכים הרפואיים, לאורך השנים בהם התובע היה מטופל, כאשר המסמכים הרפואיים שלפני קביעת הנכות הצמיתה על ידי הועדה הרפואית מטעם המוסד, מתארים מצב דומה ועולה בקנה אחד עם קביעות המל"ל. הרופא הפסיכיאטר בוועדה הרפואית מטעם המוסד סמך את ידיו על האמור במסמכים אלו בעת קביעת הנכות הצמיתה כעולה מהפרוטוקולים.

...

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לכן, בסיכום נחה דעתי כי חל שינוי משמעותי במצבו.

התוצאה בשים לב לאמור לעיל אני סבור שעלה בידי הנתבעת להצביע על שינוי מהותי במצבו של התובע שיצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

לכן אני מורה על קבלת הבקשה.

ב.         הבקשה למינוי מומחה אורתופד נדחתה בנימוק כי מאחר שתובע בחר למצות זכויותיו בהתאם לסעיף 6 ב לחוק הפלת"ד, כל טענה להחמרה במצב האורתופדי צריך שתועלה ותבחן על ידי הוועדה הרפואית במל"ל. הבקשות למינוי מומחה כאב וראומטולוג נדחו אף הן לגופן כל ההליכים במל"ל לרבות הבקשה להחמרה הסתיימו ב-10.1.21, כאשר בסופם כאמור נותר התובע עם נכות אורטופדית בשיעור 14.5%, הכל כמפורט לעיל, וכן  5% נכות צמיתה בגין תגובה הסתגלותית לרבות הפרעה במצב הרוח, חרדה ללא הפרעה בתיפקוד  ובלא הגבלה של כושר העבודה [ סעיף 34 (ב) (1) (2) לתקנות מותאם.

לטענתי כתוצאה מהתאונה ב - 2008 יש לו נכות זמנית עד שזו נקטעה על ידי מצב אחר כתוצאה מתאונות אחרות וזה לא שולל את האפשרות שלתובע יש נכות נפשית נוספת , אך אני אומרת שהיא לא קשורה לתאונה מ 2008 ככל שאכן יש לו נכות כזו ואני לא נתבקשתי ולכן לא בדקתי אותו בהקשר זה .

        בעקבות מצבו הרפואי והנכויות מהן הוא סובל נשלל ממנו רישיון הנהיגה, דבר שהוביל להפסקת עבודתו כנהג משאית ולהפסדי שכר.

...

נוכח כל האמור עד כאן, ובמיוחד לנוכח קביעתי כי מדובר בנכות תפקודית בשיעור 8%, אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה פיטוריו בשנת 2010 נבעו מהפציעה בתאונה.

רוצה לומר, גם אם מאז התאונה ב 2018 יש לתובע קושי לשוב לעבודה סדירה, אני סבורה כי קושי זה מקורו במצבור מצבו הרפואי של התובע (לרבות התאונה) ולא רק בתאונה מ 2018 על כל המשתמע מכך.

לסיכום נזקי התובע: הפסד שכר בעבר 179,000 ₪ הפסד שכר בעתיד 119,000 ₪ הפסד פנסיה עבר והעתיד 37,000 ₪ עזרת זולת עבר 7,500 ₪ עזרת זולת עתיד 30,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות עבר 2,500 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעתיד (-) כאב וסבל 38,850 ₪ סה"כ 413,850 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל. 114,700 ₪ בניכוי גמלת תשלום תכוף 38,900 ₪ סה"כ 260,250 ₪ סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת, באמצעות הנתבעת ,2 לשלם לתובע סך של 260,250 ₪.