שלילת רישיון נהיגה על ידי רשות מוסמכת

בגזר דין, אשר ניתן בו ביום, השית בית המשפט לתעבורה על המבקשת קנס כספי, בסך 1,000 ₪; ו-2 חודשי פסילת רישיון נהיגה על תנאי, למשך 3 שנים.

מעבר לכך, זיקוק טענתה של המבקשת, בהקשר זה, מעלה, כי טענה זו חותרת, הלכה למעשה, תחת הנחייה שהוצאה כחוק על-ידי רשות מוסמכת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי על צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

אציין, למעלה מן הצורך, כי אינני מקבל את טענותיה של המבקשת גם לגופו של עניין.

על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, דין הבקשה להידחות.

בנוסף טוענת מנורה כי חוזה הביטוח הוא חוזה וולונטרי המייצג חלוקת סיכונים בין הצדדים ויש לפרשו על פי אומד דעת הצדדים וכי אין צורך במסירת הודעה על אודות הפסילה ודי כי חברת הביטוח תראה כי רישיון הנהיגה נפסל על ידי רשות מוסמכת טרם קרות מקרה הביטוח כדי להסיר את הכסוי הבטוחי.

בעיניין רישיון נהיגה שנפסל, יש חשיבות רבה להלכות הנוהגות עמנו בדבר הצורך להוכיח ידיעה בפועל של המבוטח על פסילת הרישיון ראו: קולינגר נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ (2013): "כאשר נשלל רישיון הנהיגה של אדם עלול להתעורר ספק אם היה מודע לשלילה (סיטואציה אפשרית כאשר הנהג לא נכח במעמד שבו נשלל רישיון הנהיגה שלו), ע"פ 2514/92 מדינת ישראל נ' רחמים (1992) פס"ד עוסק בנהיגה בזמן פסילה מן הפן הפלילי ומונה את הדרכים בהן אפשר להמציא לידי אדם מסמכים - אחת מהן היא מכתב בדואר רשום אליו יש לצרף אישור מסירה, ע"א 7602/06 חאדג'ג' ז"ל נ' מלכה (2011) העוסק רובו ככולו בשאלת ידיעה של בעל רישיון נהיגה על החלטת רשות הרשוי במשרד התחבורה להתלות את רישיונו.

...

מנורה, בתגובה להודעת צד שלישי, טענה בכתב הגנתה כי יש לדחות את התביעה בשל היעדר כיסוי ביטוחי.

למסקנה זו ניתן למצוא עיגון בתקנה 554 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים ... 52 ... לפקודה, ימציא את רישיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה ...". אם סוף ההליך של פסילת הרישיון הוא בהפקדת הרישיון בסמוך לאחר מסירת ההחלטה, הרי שמובן שעל רשות הרישוי לידע את בעל הרישיון על התליית רישיונו.

התביעה ציינה כי הנאשם פגע בערכים מוגנים שעניינם הגנה על שלמות גופם וחייהם של המשתמשים בדרך, שמירה על יכולתם של השוטרים למלא תפקידם נאמנה, ושמירה על תוקפם של צוים המוצאים על ידי הרשויות המוסמכות.

לאור כל אלה, עתרה התביעה להטיל על הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל, להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, להטיל עליו מאסר מותנה , קנס משמעותי, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה שלא תפחת מחמש שנים וכן פסילת רישיון נהיגה על תנאי.

...

אני גוזרת על הנאשם שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שתחילתן מיום שחרורו ממאסר, לבל יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה.

אני מורה כי הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלוש שנים בפועל, שתחילתן מיום שחרורו ממאסר.

אני מורה כי הנאשם ייפסל מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים ואלה יהיו על תנאי למשך שלוש שנים שתחילתן מיום שחרורו ממאסר לבל יעבור עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה בזמן פסילה.

מכאן, שצריכה הייתה להיות בידיעת חברת הביטוח, אם עסקינן בנוהג על פי רישיון ישראלי או רישיון זר. מאחר והכיסוי בפוליסה מותנה בקיום רישיון נהיגה בר תוקף, ושאלת תוקף הרישיון הזר הנו בעייתי בשל העמימות הקיימת וריבוי הפרטים והתנאים הקובעים תוקפו של רישיון זר בישראל, הרי שבמסגרת חובת הגילוי של הסייג בדבר קיום רישיון נהיגה בר תוקף, היה על חברת הביטוח, באמצעות סוכניה, לוודא שמבקש הביטוח ער לבעייתיות זו, על ידי הפנייתו לרשות המוסמכת.

הוא לא נועד להעניק זכות לפיצויים במקרים בהם נשללה הזכאות לפיצויים בשל נהיגה ללא רישיון נהיגה כחוק, אפילו גררה הנהיגה ללא רישיון גם את אי הכסוי הבטוחי, בשל ההוראה שבפוליסת הביטוח על פיה נידרש, כתנאי לתחולתה, שהנהיגה ברכב תהיה על ידי בעל רישיון נהיגה תקף בישראל".

...

אשר על כן, משנקבע כי התובע נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף, נשלל הכיסוי הביטוחי ב'פול' ודין תביעת התובעים נגד 'הפול' – להידחות.

אלא שנעלם מעיני התובע, כפי שמציינת הנתבעת 4 בסיכומיה, כי סעיף 7א' לחוק הפיצויים מגביל עצמו אך ורק כלפי מי שהוראת סעיף 7(5) חלה לגביו, כפי שנקבע ברע"א 2853/96 קרנית נ' דחבור פרח, נג (1) 680: "הוראת סעיף 7א' מציבה עצמה אך כנגד הוראת סעיף 7(5). אין היא מכריזה על עצמה כחריג לשאר הוראות סעיף 7". וכך נקבע גם בפרשת לביא: "כפי שקבע בית המשפט המחוזי, שבהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק הפיצויים דין תביעת המערערת להידחות. בהוראות סעיף 7א' לחוק הפיצויים אין לשנות ממסקנה זו, הואיל וסעיף זה אינו חל במקרה של שלילת זכאות לפיצויים לפי חוק הפיצויים בהסתמך על הוראות סעיף 7(3) לחוק.

אשר על כן, דין תביעת התובע נגד קרנית, להידחות.

הנתבעת סבורה כי בנסיבות המקרה הפר התובע את תנאי הפוליסה הפרה מהותית, עת הנהג לא החזיק ברישיון נהיגה תקף, לאחר שנפסל על ידי רשות מוסמכת.

הנתבעת טענה שההודעה על פסילת רישיון הנהיגה נימסרה לנהג כדין עובר לתאונה.

תעודות עובדי הציבור לפי תעו"צ הרשוי, ביום 8.3.19 נשלל רישיון הנהיגה של הנהג ע"י משרד הרשוי לפי שיטת הניקוד למשך שלושה חודשים, כלומר עד 7.6.19.

...

לאור כל האמור, המסקנה היא כי רישיון הנהיגה של הנהג נפסל ובמועד התאונה לא החזיק ברישיון נהיגה תקף.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.