שלילת רישיון נהיגה על ידי רשות הרישוי

הוכח בפנינו, ועל כך לא היה למעשה חולק, כי ביום 2.7.09 יצא לתובע מכתב מאגף הרשוי במשרד התחבורה שעניינו "אי הפקדת רישיון הנהיגה שברשותך", במכתב זה נאמר: "לפי רישומינו הוטלה עליך פסילה של רישיון הנהיגה על ידי רשות הרשוי ולא הפקדת את רישיון הנהיגה שלך.

מכל מקום, איננו מוצאים כי נדרשים אנו להרחיב בסוגיה זו, לה אין השלכה על העילה לפיטורי התובע שהייתה, אליבא דנתבעת , שלילת רישיון הנהיגה ביום 2.7.09.

...

אשר על כן, התביעה לתשלום שעות נוספות - נדחית.

התביעה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין "עיכוב שחרור הפיצויים": אומנם, הוכח בפנינו, כי מכתבי השחרור וטופס 161 נחתמו ע"י הנתבעת רק בחודש 11/09, יחד עם זאת, התובע הודה כי כלל לא שחרר את פיצויי הפיטורים מהקופה: "אני השארתי את הכספים שצבורים בקופות ולא משכתי אותם. אני מקבל פנסיה מתוך הכספים הללו." מכאן, שאין ממש בטענתו כי לנוכח העיכוב, הפיצויים "לא שולמו לו במועד". בנסיבות אלו, אין מקום לחיוב הנתבעת ברכיב זה. לסיכום תביעת התובע על כל ראשיה, נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הנאשם נישאל אם קיבל מהשוטרת בראשון לציון מסמכים, לרבות ת/5 והשיב, כי קיבל דו"ח ופתק קטן וזאת מידי שוטר ולא שוטרת וכי לא הוסבר לו במה מדובר, אלא נאמר לו "סע, סע". הנאשם נישאל לגבי פסילת רישיון הנהיגה והשיב, כי לאחר שהודע לו כי רישיונו נפסל למשך 30 יום, לא נהג ברכב והפקיד את רישיונו.

המאשימה הגיבה לבקשה וטענה, כי מדובר במסמך, בו מצוין במפורש, על ידי רשות הרשוי, כי אינו מהוה רישיון רכב, שכן, רישיון הרכב מבוטל.

בתת"ע 18286-05-12 מדינת ישראל נגד פלוני (קטין), קבעה כבוד הש' אימבר, מבית המשפט לנוער בנצרת: כל הליך אשר בכוחו להשפיע על חרותו או זכויותיו של קטין (שלילה מנהלית, חילוט וכיוצ"ב) - ראוי כי לקטין ימונה סניגור במידה ומשפחתו לא שכרה שרותיו של סניגור פרטי.

...

מן האמור, אני קובעת כי השימוע נערך שלא כדין, תוך פגיעה בזכויותיו הייחודיות של הנאשם כקטין והוא בטל מעיקרו – VOID.

לסיום, אציין כי פרשנותו של הסנגור לעניין אותה ראיה נוספת שביקש להביא בפני בית המשפט, אינה מקובלת עלי לחלוטין ואני דוחה אותה מכל וכל ומאמצת, בהקשר זה, את תגובת המאשימה במלואה.

לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

בכתב האישום נטען כי ביום 4.10.17 נהג המערער ברכב בשפרעם, כשהודע לו שהוא פסול מנהיגה על ידי רשות הרשוי מיום 28.9.17 למשך 3 חודשים, בנוכחותו, חתם על טופס הפקדה והפקיד רשיונו במשרד הרשוי באותו יום.

טענות הצדדים: המערער טען כי בית משפט קמא החמיר יתר על המידה בעונש פסילת רישיון הנהיגה בפועל ולא נתן משקל מכריע וראוי לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של המערער, לנסיבות ביצוע העבירות ולעובדה כי אי חידוש רישיון נהיגה של המערער בעבר מקורו מחובות כספיים לרשות האכיפה עקב מצב כלכלי רעוע שמנע מהמערער לשלם את חובותיו.

בהקשר זה ראוי להפנות לדברי כב' השופט סולברג ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13), במסגרתו הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 4 שנים ועונשים נלווים, על אף קבלת תסקיר חיובי וקיומן של נסיבות אישיות לא קלות: "העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רשיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים... במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח". ראו עוד: רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.8.04) וע"פ 324/88 אלעסם נגד מדינת ישראל, מב(3) 728; ברע"פ 8253/10 שלמה גיא נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 9.1.11).

...

בהקשר זה ראוי להפנות לדברי כב' השופט סולברג ברע"פ 8013/13 מסעוד נ' מדינת ישראל (18.12.13), במסגרתו הוטל עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 4 שנים ועונשים נלווים, על אף קבלת תסקיר חיובי וקיומן של נסיבות אישיות לא קלות: "העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, והריהו כורח הנסיבות, על מנת שהמבקש יפנים סוף סוף דבר פשוט וברור: אין לנהוג ללא רישיון נהיגה. המבקש נוהג משנת 1997, ומאז צבר לחובתו 28 הרשעות בעבירות תעבורה, מרביתן – בעבירות חמורות. מאז שנת 1999 – מזה 14 שנים – אין בידי המבקש רישיון נהיגה תקף; והוא בּשלוֹ, ממשיך בנהיגה, חרף שלילת רשיונו 6 פעמים לתקופה כוללת של 112 וחצי חודשים... במעשיו ובמחדליו העיד המבקש על עצמו כי מורא החוק אינו חל עליו. רחמנות יתרה כלפיו, כמוה כהתאכזרות אל הולכי רגל תמימי-דרך ואל שאר המשתמשים בכביש. אין הצדקה לחשׂפם לסכנת נפשות, וגם לא לנזקים כספיים הנובעים מן הקושי להיפרע ממי שגרם לפגיעה בתאונת דרכים כשאינו מחזיק ברשיון ואיננו מבוטח". ראו עוד: רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 12.8.04) וע"פ 324/88 אלאעסם נגד מדינת ישראל, מב(3) 728; ברע"פ 8253/10 שלמה גיא נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 9.1.11).

בית המשפט של ערעור אינו גוזר את הדין מחדש ואופן הבחינה הננקט, כאמור , הוא על דרך ראיית המכלול וככזה אני סבור שהעונש שהושת על המערער הינו סביר ואף מקל, דבר שבפני עצמו מצדיק את דחיית טענות המערער: "אין לבודד רכיב אחד של העונש ולבחון אותו במנותק, אלא יש להביט על העונש כמכלול. במקרה דנן, הרכיב העיקרי במכלול הוא עונש המאסר המשמעותי שהושת על מערער, ורכיב זה הולם את חומרת מעשיו. לכך יש משמעות בהיבט של מיצוי הדין על ידי ערכאה זו, בנבדל מן השאלה האם היה מקום להטיל קנס בערכאה המבררת." (ע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' סימנטוב מחטייב , פס' 4 (10.12.14).

מכל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

האם די בנסיבות אלה כדי להצביע על ידיעה מספקת בנוגע לשלילת הרישיון על ידי רשות הרשוי והתליית רישיונו? בהתאם לפסיקה אותה הציגו הצדדים, על בית המשפט לבחון האם הודע לנהג כנדרש בנוגע להתליית רישיונו ונהיגה ללא רישיון.

בהיבט הנטלים במשפט אזרחי, חברת ביטוח המבקשת לשלול את הכסוי הבטוחי על פי הפוליסה שהנפיקה צריכה להוכיח כי בעת התאונה היתה שלילת רישיון הנהיגה וכי הובא לידיעת הנהג קיומה של שלילה.

...

לסיכום: התביעה של התובעת כנגד הנתבעת 2 נדחית.

על חומרתה של נהיגה בפסילה עמד בית המשפט ברע"פ 8438/17 כיאל נ' מדינת ישראל (30.10.17): "עבירה של נהיגה בזמן פסילה, מעבר לסיכון הרב הטמון בה, מהוה גם "התרסה בוטה כנגד שילטון החוק ויש בה זילות הוראות בתי המשפט". המאשימה עותרת למיתחם ענישה שנע ממאסר מותנה ועד 12 חודשי מאסר, פסילת רישיון נהיגה שבין 6 חודשים ל-24 חודשים לצד ענישה נלווית.

הפסיקה אליה הפניתה המאשימה: רע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12), בעבירה ראשונה של נהיגה בפסילה לצד רישיון שאינו תקף וללא ביטוח, 86 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה והעבירה בוצעה שעה שרישיונו נפסל למשך 3 שנים על ידי רשות הרשוי בנוכחותו, הושתו 8 חודשי מאסר בפועל, שנתיים פסילה ושנת מאסר מותנה.

...

אני סבורה כי מתחם הענישה בנסיבות אלה נע בין מאסר על תנאי ועד שנת מאסר לצד פסילה שנעה בין 6 חודשים לחמש שנים וענישה נלווית.

עם זאת נוכח עברו התעבורתי של הנאשם שכולל הרשעה בעבירות חמורות בתיק תאונת דרכים שארעה כארבעה חודשים לאחר המקרה הנוכחי, עבירות חוזרות ונשנות של טלפון ועבירות נוספות שגלום בהם סיכון למשתמשי הדרך מהשנים האחרונות אני סבורה שיש להטיל על הנאשם פסילה מוחשית שתרחיקו מהכביש לתקופה משמעותית.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל-4 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,500 ₪.