שלילת רישיון נהיגה כאירוע נפשי חריג בפגיעה בעבודה

מסגרת נורמאטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי , מגדיר תאונת עבודה באופן הבא: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". על הכללים להוכחת ארוע חריג בעבודה חזר בית הדין הארצי בעיניין עב"ל (ארצי) 45597-05-13 אריה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 26.6.16) וכך נקבע: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח היתרחשות "דחק נפשי בלתי רגיל " או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח ארוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב [ראו: בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי פ"ד נג (2) 529).

הכללים להכרה בארוע בעבודתו של נפגע כארוע חריג סוכמו בפסק הדין בעיניין עב"ל 502/09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי, (פסה"ד מיום 21.10.10), כדלקמן: "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

כמו-כן הסבירה את השתלשלות האירועים של התובע מול הועדה הדיאגנוסטית שנקבעה לו, ואת מסקנותיה: "קיימת אפשרות שמרשך יעבור בדיקת שינה נוספת ואם ייראה שיפור קיימת אפשרות להחזרת רישיון הנהיגה לאוטובוס... כמו-כן קבע כי נכון להיום בהיעדר רישיון לאוטובוס וכאמור על סמך המסמכים הרפואיים המצויים באגד אין מניעה שמרשך יעבוד בכל עבודה אחרת באגד ובכל מקום..." וכן כי "לנוכח תהליכי ההתייעלות המתבצעים באגד מזה זמן רב, אפשרויות של אגד לשבץ נהג שנשלל רישיונו לאוטובוס לעבודה שאינה בנהיגה מצומצמת עד כדי בלתי אפשרית". בנוסף, צוין כי "לפנים משורת הדין... הסכים אגד לשלם למרשך שכר מיום 4.9.17 ועד 28.12.17" וכי החל מיום 29.12.17 לא תהיה אחראית אגד למשכורתו.

...

שוכנענו כי לאחר השיחה עם עו"ד אמיר, התובע לא היה באותה דרגת מתח בה היה שרוי בחודשים הקודמים, בהם חווה עליות וירידות נוכח עמדתה של אגד מחד ומאידך הצלחתו של עו"ד אמיר להשיב עבורו את השכר עד לחודש 12/2017.

לא נשמט מעינינו כי קיימת סתירה מסוימת בין המסמכים השונים בכל הנוגע למועד בו החל התובע לחוש כאבים בחזה (שבוע או יומיים טרם האירוע החריג), אך לא שוכנענו כי יש בכך כדי לפגוע בקביעה העקרונית בדבר התרחשות אירוע חריג.

סיכום על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים כי ביום 23.3.18 התרחש אירוע חריג.

חוות דעת הממונה על עבודות השרות בחוות דעת ממונה אשר הוגשה ביום 9.2.22 עלה כי הנאשם אינו כשיר מבחינה רפואית לבצוע עבודות שירות וזאת לאחר שנערכה לו בדיקה רפואית ותוצאותיה היו "אי כשירות טוטלית" לאור מצבו הנפשי של הנאשם ומצבו הגופני.

בין היתר, צוין כי הנאשם בן 54 נשוי עם שלושה ילדים, אינו מסוגל לעבוד מזה כארבע שנים, לאחר שעבר תאונת עבודה וכן סובל מסכיזופרניה פעילה, בעל הזיות וחשד לגידול במוח לאור ממצא ב-CT ומוזמן ל-MRI .

קביעת מיתחם העונש ההולם תיקון 113 לחוק העונשין קובע מנגנון תלת-שלבי להליך גזירת העונש: בשלב הראשון ייקבע מיתחם העונש ההולם בהיתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה, בשלב השני תיבחן התקיימותם של שיקולים חריגים המצדיקים סטייה מן המיתחם שנקבע – פוטנציאל שקום מיוחד או הגנה על שלום הציבור, ובשלב השלישי, ככל שבית המשפט לא סטה ממיתחם העונש, ייגזר העונש הראוי בתוככי המיתחם שנקבע, בהיתחשב בנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירה.

לשם קביעת מיתחם העונש ההולם יש להיתחשב בערך החברתי אשר נפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה.

המדובר ב-5 אירועים בהם מכר הנאשם לשוטר סמוי שאין ביניהם הכרות מוקדמת, סמים מסוכנים מסוג חשיש וקנאביס במשקלים הנעים בין 1.67-1.8 גרם תמורת 100 ₪ בכל פעם.

בית המשפט השלום קבע מיתחם עונשי הולם וכולל שנע בין 5 חודשי מאסר שיכול וירוצו בעבודות שירות ועד ל- 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד ענישה נלווית, לצד פסילת רישיון נהיגה, לאור השמוש שעשה הנאשם ברכב לבצוע העבירות לצד רכיבים כספיים.

...

בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן היא ברף הנמוך, וזאת בשים לב לסוג הסם - קנבוס, כמותו 5.96 גרם בעבירת הסחר ו-50 גרם קנבוס בעבירת ההחזקה, העובדה כי בוצעה עסקת סחר אחת בלבד והנאשם לא קיבל תמורה בעדה על אף שהיה עתיד לקבל תמורתה 200 ₪.

אני סבורה לאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו בתיק לרבות המסמכים הרפואיים שהגיש הנאשם – כי המקרה דנן הוא אחד מהמקרים הללו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום שלא יעבור שוב עבירת סמים מסוג פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים.

טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה עוה"ד שלומי גרינבוים, עמד על הערכים המוגנים בהם פגעה הנאשמת במעשיה ובקש לקבוע מיתחמי ענישה שונים לכל ארוע, בגין ארבעה אישומים (2, 3, 4 ו-9) בהם הורשעה בגניבת רכב, ובנוגע לאישום 1 בו הורשעה גם בהסעת שוהה בלתי חוקי, מיתחם הנע בין 12 עד 24 חודשי מאסר, ולאישום 11 בו הורשעה בסיוע לגניבת רכב, מיתחם הנע בין 5 עד 10 חודשי מאסר.

בתגובה לטיעוני ב"כ הנאשמת הסכים ב"כ המאשימה כי יש להיתחשב, במידת מה, בקושי של הנאשמת בריצוי מאסר בהיותה אשה, ולצד זאת עתר להשתת מאסר בפועל שלא יפחת מ-50 חודשים, מאסר מותנה, פסילת רישיון הנהיגה וחילוט רכב הפורד פוקוס.

הוסיפה וסיפרה כי הנאשמת חווה קשיים רבים וחריגים בבית המעצר, ומצבה הנפש בכי רע. בהקשר זה הפניתה לדברי כב' השופט י' עמית בע"פ 5829/21 קירשנבוים נ' מדינת ישראל (24.8.2022) בהתייחס לקשיים בכליאת נשים.

ברע"פ 1052/17 ג'ברין נ' מדינת ישראל (12.3.2017), הורשע נאשם בגניבת רכב, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח בכך שניכנס לאולם אירועים, נטל מפתחות של רכב מתוך תיק, ובאמצעותם גנב את הרכב, אך נעצר במחסום משטרתי.

עוד עיינתי בפסיקה שהוגשה ע"י הצדדים, תוך שנתתי דגש לענישתם של מעורבים בפרשה: בעפ"ג (מרכז-לוד) 14301-08-18 דרויש נ' מדינת ישראל (9.9.2019) (הוגש ע"י ההגנה) נדונה נאשמת שהורשעה על פי הודאתה בארבע עבירות גניבת רכב, קשירת קשר לפשע ושלוש עבירות הסעת תושב זר. בית המשפט השלום מיתחם עונש כולל לעבירות שנע בין 24 ל- 42 חודשי מאסר, וגזר עליה 22 חודשי מאסר בהיתחשב בהודאתה, גילה, העידר עבר פלילי, הליך שקומי שעברה, והמלצת שירות המבחן למאסר בעבודות שירות.

...

ביחס לקביעת מתחם ענישה כולל, או מתחמים נפרדים לכל אירוע, בשים לב שהנאשמת ביצעה עבירות רכוש כלפי כלי רכב שונים שנגנבו ממקומות שונים, במועדים שונים לאורך החודשים יולי עד ספטמבר 2021, שהיו שייכים למתלוננים שונים, טענה המאשימה כי יש לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לכל אישום וההגנה לא חלקה על כך. אף שניתן היה לקבוע גם אחרת ולו מטעמי יעילות, ממילא אין לכך משמעות לגזירת העונש סופו של דבר (ראו ההגדרה שנקבעה ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014), לעומת הגדרת "אירוע אחד" מטעמי יעילות והגשמת תכלית הבניית שיקול הדעת בענישה, בע"פ 5643/14 עיסא נ' מדינת ישראל (23.6.2015); ודנ"פ 2999/16 מזרחי נ' מדינת ישראל (22.5.2016)).

בנסיבותיו של המקרה ונוכח חלקה הפחות של הנאשמת בביצוע העבירות, ולאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות גניבת רכב בצוותא, וקשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נילוות נע בין 8 ועד 18 חודשי מאסר לכל אישום, ומתחם לעבירות סיוע בגניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע נע בין 4 ועד 8 חודשי מאסר בפועל.

נכונים לענייננו דברי כב' השופט י' עמית בע"פ 5829/21 קירשנבוים נ' מדינת ישראל (סע' 48) (24.8.2022) שעמד על המורכבות הייחודית בכליאת נשים, בין היתר, בשל העדר מגוון בתי סוהר ואגפים מותאמים לצרכיהן השונים של האסירות המהוות כאחוז אחד בלבד מכלל האסירים בשב"ס: "נקודת המוצא היא כי הכול שווים בפני החוק. במהלך עשרות השנים האחרונות נעשו, ועודם נעשים, ניסיונות חשובים להטמיע שוויון מגדרי במערכות השונות, במטרה לצמצמם את ההפליה הכרונית ממנה סבלו נשים לאורך ההיסטוריה. על אף זאת, בכל הנוגע לעונשי מאסר, על פי רוב, לנשים עברייניות ישנן נסיבות ייחודיות, המבדילות אותם מגברים עבריינים, והעשויות להצדיק ענישה מקלה יותר במקרים מסוימים (ראו והשוו: ב"ש 71/78 מדינת ישראל נ' אבוקסיס, פ"ד לב(2) 240, פסקה 18 (1978). ראו גם את החלטתי בבש"פ 5693/16 זגה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [פורסם בנבו] (24.7.2016)) [...] חברה ניכרת ביחסה לשוליים, ואוכלוסיית האסירות נמצאת עמוק בשולי החברה". עוד לקחתי בחשבון את הודאת הנאשמת בכתב אישום מתוקן שהביאה לחסכון משמעותי בזמן השיפוטי בשל ריבוי האישומים ועשרות עדי התביעה שהיו צפויים להעיד.

אשר על כן החלטתי לגזור על הנאשמת את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, החל מיום מעצרה 14.11.2021.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.04.2020 נהג הנאשם ברכב פרטי בעיר רחובות, ביודעו כי נפסל מלנהוג על ידי בית המשפט על פי 4 גזרי דין שונים: · גזר דין מיום 18.12.2016 בתיק 121-12-16 בבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, אשר ניתן בהיעדרו ובמסגרתו הוטלה פסילת רישיון נהיגה למשך 7 חודשים.

בשים לב למשך פקיעת הרשיון (10 שנים), לפגיעה הקשה בשלטון החוק עת נהג הנאשם בזמן 4 פסילות שונות שהוטלו על ידי בתי המשפט ולסכון לכלל המשתמשים בדרך, ובשים לב לכך שבסופו של יום הארוע הסתיים ללא נפגעים בגוף או ברכוש, מידת הפגיעה בערך המוגן היא משמעותית.

בנוסף, נתתי דעתי לכך שלצד עבירה זו לא בוצעו עבירות בטיחותיות נילוות נוספות מסכנות חיים וכי הארוע הסתיים ללא פגיעות ברכוש או בנפש.

לאור לקיחת האחריות המלאה, הן בפני והן בפני שירות המבחן ושיקולי השקום בעיניינו של הנאשם אשר לא הגיעו לכלל מימוש מיתקדם בנסיבות שאינן תלויות בנאשם, אפעיל את רכיב המאסר המותנה בחפיפה מלאה לעונש המאסר שיוטל, באופן החריג לכלל הקבוע בסעיף 58 לחוק העונשין – לפיו עונשי מאסר מותנה יש להפעיל במצטבר.

סבורני, כי במכלול השיקולים – מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה לצד רכיב פסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה משמעותית, צו מבחן ועונשים הצופים פני עתיד, יהוו ענישה ההולמת הן את נסיבות האירועים שבפני והן את העושה (הנאשם).

...

סבורני כי הנאשם חפץ ורוצה בשיקום אך טרם החל בשיקום משמעותי – משיקולים שאינם תלויים בו כי אם בשירות המבחן, שכן טרם שובץ בקבוצה טיפולית.

סבורני, כי במכלול השיקולים – מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות לתקופה קצרה לצד רכיב פסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה משמעותית, צו מבחן ועונשים הצופים פני עתיד, יהוו ענישה ההולמת הן את נסיבות האירועים שבפני והן את העושה (הנאשם).

לפיכך ועל יסוד דברים אלה, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל - לריצוי בעבודות שירות אני דנה את הנאשם לעונש מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, שירוצה בדרך של עבודות שירות בעיריית רמלה, קאנטרי עירוני, רחוב זכריה 13 רמלה.

הנכות הרפואית התובע עמד בפני ועדות רפואיות של המוסד שקבעו לו נכויות אלו: 30% בגין ליקוי בכושר הראייה (עוורון בעין ימין); 20% בגין שינויים בצורת האף; 10% בגין ליקוי שמיעה קל; 5% בגין אבדן חוש טעם וריח; 5% בגין פגיעה אורטופדית; 10% בגין צלקות; 10% בגין פריקת לסת תחתונה עם הפרעות קלות בלעיסה; 0.25% בגין אבדן שן. המוסד קבע לתובע גם נכות בגין מצב נפשי אך בקשת הנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד התקבלה ומונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר דורון תודור.

נטען כי בהיותו נפגע עבודה הוא זכאי להליכי שקום מקצועי, ללא תשלום, מהמוסד.

הוא נייד, נכותו האורטופדית עומדת על 5% בלבד, הוא בעל רישיון נהיגה ונוהג ואיני רואה מניעה לאפשרות הישתלבותו בעבודה פשוטה שאינה דורשת מגע עם קהל ועם עובדים אחרים (כמו עבודה במחסן, ניקיון, סידור, אריזה וכיו"ב) במפעל מוגן או במסגרת שקום מקצועי אחר.

הנתבעת מדגישה שהתובע נוהג ברכב, רישיון הנהיגה שלו לא נשלל והוא החליף מספר רכבים.

עמדת הנתבעת מקובלת עלי ואיני סבורה שמדובר במקרה חריג בו יש לסטות מהוראות כללי לישכת עורכי הדין בדבר התעריף המאקסימאלי לשכ"ט עו"ד בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים.

צד ג' 3 העיד במשפט, אישר שידע על התביעה כנגדו, אישר שהוא היה בעל הרכב במועד האירוע ואישר שלא ערך ביטוח חובה לרכב.

...

עמדת הנתבעת מקובלת עלי ואיני סבורה שמדובר במקרה חריג בו יש לסטות מהוראות כללי לשכת עורכי הדין בדבר התעריף המקסימלי לשכ"ט עו"ד בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים.

בנסיבות אלו יש לקבל ההודעה לצד שלישי כנגד צדדי ג' 1 ו – 3 ואני קובעת כי הם חייבים לשפות את הנתבעת, יחד ולחוד, בכל סכום ששילמה ותשלם לתובעים, כל סכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתו ועד יום ההחזר בפועל.