לצד זאת הוא הודיע לה שעליה לעדכן מורשה נהיגה חדש כדי שהיא תוכל להמשיך לקבל קצבת ניידות – "כיוון שבתביעה להחלפת רכב לא ציינת האם קיים מורשה נהיגה אחר (העונה לתנאי סעיף 2 להסכם הניידות) שיכול לנהוג עבורך, הופסקה בשלב זה קצבת הניידות החל מחודש 7/20. במידה וקיים מורשה נהיגה חליפי, נא המציאי פרטיו... במידה ואין... תדרשי להחזיר הלוואה עמודת + הלוואה מקרן הלוואות שקבלת לרכישת רכבך בתום שנה מהפטירה, בתאריך 20.6.12, אלא אם תהיי מעוניינת להחזירן לפני תום שנה".
ביום 5.7.20, הודיע המוסד לתובעת שזכאותה לקיצבת ניידות נשללה רטרואקטיבית מיום 1.7.20.
...
יחד עם זאת, אני סבורה כי מן הראוי שהצדדים להסכם הניידות יבחנו דרכים למניעת תוצאה מסוג זה, הן בהיבט הפרטני, באופן יישום הסכם הניידות, והן בהיבט הכללי, כמוסבר להלן.
אני סבורה, שניתן לשקול שימוש במנגנון, בין זה הדומה למנגנון הקיים בהסכם הניידות (אישור פקיד שיקום) ובין אחר, לאישור קרוב משפחה כמורשה נהיגה באותם מקרים שבהם לא מתקיימת דרישת המגורים על פי סעיף 2 להסכם הניידות, בנסיבות המצדיקות זאת, כגון העדר אפשרות לאיתור מגורים מתאימים הולמים למוגבל בניידות ברדיוס שנקבע בהסכם הניידות, שינוי בנסיבות אישיות של המוגבל בניידות/מורשה הנהיגה שחייב שינוי מקום מגורים ועוד.
לפיכך, התביעה נדחית.