שלילת פיצויי פיטורים חלקיים מעובד שגרירות

נוכח מעורבות התובע במעשה הגניבה והתנהלותו בשלבי הבדיקה והחקירה קימת הצדקה מלאה לשלילת מלוא פצויי פיטורים והחלטה זו הנה בגדר במיתחם הסבירות ואין להתערב בה. אפשרות פיטורים תוך שלילה (מלאה או חלקית) של פצויי פיטורים, מבוססת על סעיפים 16 ו-17 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק").

על כן, נדון בפסק דין זה לאורו של סעיף 17 לחוק, הקובע כדלקמן: "בענף העבודה שאין בו הסכם קבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעיניין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.". בהתאם להלכה הפסוקה, עלינו להיות מונחים בעיניין זה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקבוצי הכללי שבין היתאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית(להלן: "התקנון") (ראו: ע"ע 300320/98 סווירי אריה – רם חניונים בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (59) 32; דב"ע נ"ז / 76-3 שגרירות ארצות הברית של אמריקה – עיזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי, כרך ל (1) 383).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, העדויות והראיות שנפרשו בפנינו, לא ניתן לקבוע למעלה ממאזן ההסתברות הרגיל , כי התובע אכן בצע את מעשה הגניבה.

נציין כי בעניין זה לא מצאנו ממש בטענת התובע כי התלונה אינה נוקבת במועד בו אירע אירוע כלשהו וכן משהחסרים היו ידועים כחצי שנה קודם לכן לא ברור מדוע הוגשה התלונה במועד בו הוגשה.

סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: בגין פיצוי פיטורים סך של 31,490 ₪ .

עוד נטען כי החתמת עובדים שמסיימים עבודתם בנתבעת על כתב ויתור וסלוק הנו הליך שיגרתי בנתבעת, כשהתובע בכובעו כמנכ"ל החתים עובדים רבים שסיימו העסקתם על כתבי ויתור דוגמאת זה שנימסר לו. לטענת הנתבעת, במועד בו הודע לתובע על סיום העסקתו לא היה בכוונתה לשלול ממנו פצויי פיטורים והתובע אף קיבל מכתבי שיחרור לקופות הגמל וכן השלמת פצויי פיטורים, אולם, נוכח היתנהלותו המתוארת המהוה הפרה בוטה של הסכם העבודה, הוא אינו זכאי לתשלום פצויי פיטורים.

על כן, יש לבחון את המקרה דנן לאורו של סעיף 17 לחוק, הקובע כדלקמן: "בענף העבודה שאין בו הסכם קבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעיניין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין יונחה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקבוצי הכללי שבין היתאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (ע"ע 300320/98 סווירי אריה – רם חניונים בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (59) 32; דב"ע נז/ 3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה – עיזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי, כרך ל (1) 383).

...

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובע, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: סך של 65,680 ש"ח בגין יתרת פיצויי פיטורים.

נוסף על כך, תשלם הנתבעת לתובע סך של 44,000 ש"ח כפיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל לתובע.

התביעה שכנגד נדחית.

טענת הנתבעת כי יש לשלול מהתובע פצויי פיטורים יכולה להתקיים רק לצד טענה כי מגיע היה לתובע פצויי פיטורים שכן הוא פוטר, אלא שבשל היתנהגותו יש לשלול ממנו את הפיצויים.כך מבקשת הנתבעת בדיעבד להכשיר מחדליה.

התובע היה עובד מוערך הדבר עולה בבירור ממכתבי השגרירים שצרף, על כן, כל טענות הנתבעת כי יש לשלול הפיצויים, בשל עבירות משמעת, נטענת בחוסר תום לב וללא שמץ ביסוס והכל על מנת לחמוק מתשלום פיצויים וזכויות עובד מסור שעבד מעל 8 שנים.

לכן, בהיתחשב בכל האמור לעיל (הפסקות, הקף משרה חלקי, רכב ונייד), בהשוואה לשכר המינימום דאז בישראל, הרי שמדובר בשכר השווה להרבה יותר מ – 150% משכר המינימום ואף עולה על כפול ממנו.

...

עם זאת, בשים לב לכך שהנתבעת ניהלה רישום עם פירוט מסוים ובשים לב לכך שלפחות החל משנת 2013 החלה למסור לעובדיה תלושי שכר כדין – לא ראינו לחייב את הנתבעת בפיצוי ברכיב זה. טענות הקיזוז של הנתבעת לאחר ששקלנו את כלל הראיות שהובאו בעניין זה, ובשים לב גם לעדותו של התובע לעניין השבת ציוד הנתבעת, לא סברנו כי הנתבעת הרימה את הנטל הנדרש בטענות הקיזוז שהועלו מטעמה.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה המכריע.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין אליה, את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך של 48,800 ₪ פדיון דמי הבראה בסך של 5,194 ₪.

ככלל, שלילת פצויי פיטורים , מלאה או חלקית, אפשרית מכח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין יונחה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקבוצי הכללי שבין היתאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (ע"ע 300320/98 סווירי אריה – רם חניונים בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (59) 32; דב"ע נז/ 3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה – עיזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי, כרך ל (1) 383).

החברה לא הוכיחה כי בעת קבלת ההחלטה על פיטוריו, התובע עבר עבירת משמעת חמורה, ביצע עבירה פלילית חמורה, או עשה מעשה כלשהוא הנכנס בגדר המעשים המפורטים בתקנון, שיש בהם כדי להצדיק שלילה או הפחתה של פצויי הפיטורים, אלא לכל היותר פעל בתום לב בהתאם לנוהל שסבר שאושר על ידי מנהליו.

...

בנסיבות העניין, לאחר ששקלנו מחד, את תקופת עבודתו הארוכה של הנתבע בחברה ואת העובדה שלא ניתנה לו זכות טיעון אמיתית, ומאידך את העובדה שכן נערכה לו שיחה בה הובהר לו כי התנהלותו אינה תואמת את הסכם העבודה והתקנון, החלטנו כי הפיצוי הראוי הוא בגובה 2 משכורות.

משכך, לא מצאנו כי החברה פעלה בניגוד להוראות החוק, והתביעה לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע – נדחית.

עם זאת, לדעתנו, משפסקנו כבר פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין וקבענו כי על החברה להשיב לנתבע את כל הסכומים שקוזזו מזכויותיו שלא כדין, סברנו כי הפיצוי הראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו הינו בגובה משכורת אחת, קרי סך של 18,499 ש"ח. סוף דבר התביעה נדחית במלואה.

בסעיף 16 לחוק פצויי פיטורים נקבע: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.". על פי תקנון העבודה בענף החקלאות (סעיף 49 – ר' פסטרנק הסכמים קבוציים כרך חמישי, חוצץ 22.0), עובד אשר הפר משמעת באופן חמור, יהיה צפוי בין היתר לפיטורים ללא הודעה מוקדמת או שלילה חלקית של פצויי פיטורים או שלילה מלאה של פיצויים אלה (סעיף  49 לתקנון העבודה בענפי החקלאות).

עוד נטען כי התובע לא הלין במשך כל תקופת העסקתו על כך ששכרו לא שולם לו וזאת על אף שנציגה מטעם השגרירות התאילנדית מגיעה באופן קבוע פעמיים בשנה כדי לבדוק את מצבם של העובדים (סעיף 15 לתצהיר הנתבע).

...

על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

על כן התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 491 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.6.2015) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 13,376 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2017 ועד התשלום בפועל; הפרשי פדיון הבראה בסך 2,158 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2013 ועד התשלום בפועל; הפרשי חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 890 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.6.2015) ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (פיצויים) בסך 19,398 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.6.2015) ועד התשלום בפועל.