ככלל, שלילת פצויי פיטורים , מלאה או חלקית, אפשרית מכח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.
בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין יונחה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקבוצי הכללי שבין היתאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (ע"ע 300320/98 סווירי אריה – רם חניונים בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (59) 32; דב"ע נז/ 3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה – עיזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי, כרך ל (1) 383).
החברה לא הוכיחה כי בעת קבלת ההחלטה על פיטוריו, התובע עבר עבירת משמעת חמורה, ביצע עבירה פלילית חמורה, או עשה מעשה כלשהוא הנכנס בגדר המעשים המפורטים בתקנון, שיש בהם כדי להצדיק שלילה או הפחתה של פצויי הפיטורים, אלא לכל היותר פעל בתום לב בהתאם לנוהל שסבר שאושר על ידי מנהליו.
...
בנסיבות העניין, לאחר ששקלנו מחד, את תקופת עבודתו הארוכה של הנתבע בחברה ואת העובדה שלא ניתנה לו זכות טיעון אמיתית, ומאידך את העובדה שכן נערכה לו שיחה בה הובהר לו כי התנהלותו אינה תואמת את הסכם העבודה והתקנון, החלטנו כי הפיצוי הראוי הוא בגובה 2 משכורות.
משכך, לא מצאנו כי החברה פעלה בניגוד להוראות החוק, והתביעה לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע – נדחית.
עם זאת, לדעתנו, משפסקנו כבר פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין וקבענו כי על החברה להשיב לנתבע את כל הסכומים שקוזזו מזכויותיו שלא כדין, סברנו כי הפיצוי הראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו הינו בגובה משכורת אחת, קרי סך של 18,499 ש"ח.
סוף דבר
התביעה נדחית במלואה.