שלילת סמכות בית משפט ישראלי באמנה בינלאומית

דברים שנכתבו בעיניין זה על ידי המלומד מיכאיל קרייני לפני כשני עשורים, מקבלים משנה תוקף בימים אלה: "אי אפשר להיתעלם מכך שתנאי המודרנה אכן מקלים מאוד על נהולה של היתדיינות גם אם המתדיין נמצא רחוק ממדינת הפורום. כיום ניתן לקבל עדות באמצעות שידור לווייני ישיר אל תוך אולם בית המשפט, יהיה מקום המצאו של העד אשר יהיה; אפשר לסרוק מסמכים לקובצי מחשב ולהעבירם בעלות זניחה באמצעות האנטרנט; אמצעי תיקשורת אחרים – כגון הטלפון – מאפשרים לבעלי דין להתייעץ עם פרקליטיהם שבמדינת הפורום ,ובמידת הצורך הם גם יכולים לנסוע לשם בלי שתוטל עליהם מעמסה מיוחדת. ניתן אף לומר בביטחה שעם הזמן ילכו אמצעי התחבורה והתקשורת וישתכללו, וההתדיינות הרחוקה תהיה נוחה יותר". לפיכך הציע המחבר להדגיש את השיקולים הבאים: "א. זהותו של דין העניין (LEX CAUSAE) וההכבדה שהוא יטיל על בעלי הדין ועל בית המשפט כתוצאה מהוכחתו ומהפעלתו הלכה למעשה. ב. האנטרס הרגולטורי של הפורום המקומי או של הפורום הזר להסדיר את מערכת היחסים העומדת ביסוד הסיכסוך, בהיתחשב (1) במקום ארוע המעשה או המחדל (2) בזהות התובע כתושב מקומי או אזרח (3) בזהות הנתבע כאזרח או כתושב מקומי. ג. מידת האפקטיביות של פסק הדין [...] ד. האפשרות לצרף בפורום אחד את כלל הצדדים הקשורים בסכסוך, כך שבהתדיינות אחת ניתן יהיה ליישב את המחלוקת בכללותה. ה. האנטרס להביא להכרעה מהירה בסכסוך אם אחד הפורומים המוצעים לדיון ההיתדיינות עלולה להתמשך זמן ארוך למדיי. ו. היכולת והאמצעים העומדים לרשות בעלי הדין לממן את ההיתדיינות הפרספקטיבית בכל פורום, גם אם יחסית היא נוחה יותר מבחינת תנאי התחבורה והתקשורת". [מיכאיל קרייני "שקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו הרהורים ומחשבות בעקבות פסק דין הגבס נ' The Lockformer" מחקרי משפט יט, 100-99 (תשס"ב – 2002)] בעיניין תיקו נקבע: "עם השנים ונוכח מיגוון אמצעי הקומוניקציה ודרכי התנועה העומדים לרשותנו במציאות המודרנית, כמו גם הסתעפות קשרי המסחר בזירה הבינלאומית, איבדה דוקטרינת הפורום הבלתי נאות לא מעט מכוחה [...] יחד עם זאת אין מדובר בדוקטרינה שאבד עליה הכלח ונראה כי מקום שבו מתבקש אחד הפורומים המתחרים להרחיב את סמכותו ולהחילה על נתבע שאינו נמצא בישראל, מן הראוי לגלות יתר נכונות להטיות אוזן לטענות המועלות על ידי הנתבע בעיניין נאותות הפורום". כפי ששנינו, התביעה דנן אינה תביעה טורדנית או תביעת סרק.

מפאת חשיבותה לענייננו, נביאה כלשונה: "הינה כי כן, אין חולק כי גם בדל"ת אמותיו של סעיף 6 לחוק הבוררות, שיקול הדעת אינו ניטל מבית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב הליכים. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה בעיניין טבע, מסקנה זו מתיישבת עם אופן נסוחו של החוק. זאת, שהרי לפי סעיף 6, מקום בו מדובר בהסכם הכפוף לאמנה בינלאומית, על בית המשפט להשתמש בסמכותו 'לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן'. בכך הכפיף המחוקק את הוראות סעיף 6 להוראותיו של סעיף 5. ובמילים אחרות, המחוקק לא קבע כי בית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 5(א) לחוק (בו מעוגנת סמכותו של בית המשפט לעכב הליכים), אלא לפי סעיף 5 בכללותו. ממילא, לא נשלל תוקפו של סעיף 5(ג) לחוק, המאפשר לבית המשפט להמנע מעיכוב ההליך אם מצא "טעם מיוחד" לכך.

...

סיכומו של דבר – לצורך הבקשה שלפניי שוכנעתי כי קיימים טעמים מיוחדים שמצדיקים את דחיית בקשת אייבר לעיכוב ההליכים: אינטרס ציבורי בבירור התביעה בבית המשפט, חלף התדיינות חסויה בבוררות בינלאומית; קיומן של טענות מרמה ברף גבוה (שאף היו בסיס להרשעה בפלילים); נחיצות דיונית ונחיצות מהותית בקיום הליך אחוד בבית המשפט, חלף פיצול בלתי סביר בין ההליך דנן לבין הליך הבוררות; סתירה מהותית באשר לתניות בוררות מקבילות שחלות, אם בכלל, על המחלוקת.

אני דוחה אפוא את בקשת אייבר לעיכוב ההליכים בעניינו.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי במסגרתה ניתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום ונדחתה בקשת אייבר לעיכוב ההליכים מחמת תניית בוררות, בשים לב לכך שנערך דיון במעמד הצדדים, ובהתחשב בהיקף הטיעון בכתב ובעל-פה, אני מחייב את אייבר בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 15,000 ₪.

לגוף הבקשה טוענת התובעת כי הנתבעת לא הוכיחה את קיומם של התנאים הנדרשים לשם העברת הסיכסוך לבוררות, כי תניית הבוררות איננה תנייה ייחודית אלא מקבילה שאיננה שוללת את סמכותו של בית המשפט לידון בעיניין, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא היתה מוכנה והיא עדיין מוכנה לעשות כל הדרוש לקיומה של הבוררות וכי בנסיבות המקרה הספציפיות מתקיימים טעמים מיוחדים לדחיית הבקשה לעיכוב ההליכים, משום שהפורום היחיד המתאים לבירור הסיכסוך הוא בית המשפט הישראלי, בהיותו בעל מירב הזיקות לסכסוך שבין הצדדים: התובעת היא חברה ישראלית, נציגיה ואנשיה הם תושבי ואזרחי ישראל, הסכם ההפצה בוצע ומבוצע בישראל וגם נציגי הנתבעת ביקרו בישראל פעמים רבות.

עיכוב הליכים על פי אמנה בין-לאומית הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן.

...

מעמד בכורה זה מתחזק בענייננו כאשר בסופו של דבר, מי שיכריע בסכסוך שבין הצדדים לא יהיה בית המשפט אלא הבוררות כאמור לעיל, וכן משום שההכרעה בטענות הצדדים ביחס לעניינים האמורים (ההפרות הנטענות וצדקת או אי צדקת הודעת הביטול) כרוכה בבירור עובדתי ובשמיעת הוכחות, שאינם יכולים להיעשות במסגרת המצומצמת של הבקשה למתן סעדים זמניים.

לאחר ששקלתי את הדברים זאת אני קובע כי הצו הארעי שניתן יישאר בתוקפו עד יום 2.4.2020.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך 5,000 ₪.

המבקש נסמך בבקשתו בין היתר על טענות אלה: לא הוקנתה לשופט סמכות שיפוט על ידי המדינה שבה הוא שוהה; יש להשליך על ענייננו מההוראה האוסרת על עורך דין לאמת תצהיר בחו"ל; שופט אינו מוסמך לתת החלטות שיפוטיות מחוץ למחוז השיפוט שבו הוא מכהן אלא אם ניתנה לכך הסכמת נשיא בית המשפט במחוז השיפוט האחר, קל וחומר בעת שהוא שוהה בחו"ל; החלטת כב' השופט נויטל שלפיה המוסמך לידון בתיק המעצרים בעת שהותו של השופט הימן בשבתון בחו"ל הוא השופט טופף; גם משטרת ישראל אינה מוסמכת לבצע פעולות שיטור מחוץ לגבולות המדינה ללא הסכמת המדינה הזרה; מתן החלטות שיפוטיות על ידי שופט בחו"ל פוגעת בריבונות של מדינות זרות והיא לא מתיישבת עם אמנות בינלאומיות.

ככל שמדובר בקיום דיון בהליך, לא ניתן לשלול שהדיון מיתקיים רק במקום מושב בית המשפט, למעט בחריגים הקבועים בחוק, כפי שיבואר להלן.

...

יתרה מכך, האפשרות בדבר השמעת החלטה אף יש בה כדי לחזק את המסקנה אליה הגעתי בהחלטתי זו. לא למותר לציין שההתקדמות הטכנולוגית והטמעת מערכת נט המשפט, ובמיוחד חיבורה באופן מאובטח למחשב הנייד של השופט בעת שהוא בחו"ל, נועדו לאפשר לשופט לעיין בתיקים, להתכונן לדיונים, ללמוד ולתת החלטות בכל מקום ובכל עת. זאת בין היתר מתוך מטרה לייעל ולשפר את השירות שניתן לציבור על ידי מערכת המשפט.

סוף דבר לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות.

כפועל יוצא, גם דין העתירה לחסום את הגישה של כב' השופט הימן מלפעול באמצעות מערכת נט המשפט למתן החלטות שיפוטיות כשהוא לא בארץ, להידחות.

דא עקא, טוענת התובעת כי יש לדחות את הבקשה, וזאת בשל כל אחד מהטעמים הבאים: נוסח סעיף הבוררות בהסכם אינו ייחודי או בלעדי ואין בו שלילה מפורשת או מכללא של סמכות בית המשפט בישראל; בית המשפט בישראל הוא הפורום הנכון והטבעי ביותר; נוכח הגשת התביעה נגד הנתבעים 2-4, אשר אינם צד להסכם או לתניית הבוררות, יביא עיכוב ההליכים לפיצול ההליכים; הבקשה לוקה בחוסר תום לב. לעניין זה מפנה התובעת לכך שטרם הגשת התביעה פנתה לנתבעים בניסיון לברר עימם האם הם עומדים על קיום הליכי בוררות בלונדון או שמא ניתן יהיה לנהל את ההליכים בישראל, אולם הנתבעים לא השיבו; גם אם קיים סעיף בוררות בהתאם לאמנה בינלאומית, לבית המשפט שיקול דעת האם לעכב את ההליכים.

...

משלא הצביעה התובעת על תנאי מהתנאים המפורטים בסעיף 2(3) לאמנה, סעיף הבוררות תקף ועל הצדדים לפעול בהתאם לו. אף איני מקבלת את טענת התובעת כי נוכח צירופם של הנתבעים 2-4 לתביעה ופיצול ההליכים, לו תתקבל הבקשה, יש לדחות את הבקשה.

מכאן שעסקינן בתניית שיפוט ייחודית ולא מקבילה" לבסוף, אף איני מקבלת את טענת התובעת כי מחדל הנתבעים להשיב לפנייתה עובר להגשת התביעה, ככל וכך היה, לוקה בחוסר תום לב או מהווה עילה לדחיית הבקשה.

אשר על כן, אני מקבלת את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים בתביעה נגד הנתבעת.

בהמשך לאמור טענו התובעות כי בהתאם לסעיף 2(1) לאמנת ניו יורק, יש לבחון קיומו של הסכם בוררות בכתב בין הצדדים, כשסעיף 2(3) לאמנה קובע כי בית המשפט לא יפנה את ההליך לבוררות אם מצא שההסכם בטל ומבוטל, משולל כח או אינו בר ביצוע.

משכך, הוראות החוק החלות בנסיבות אלו הן הוראות סעיף 6 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 הקובעות: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בין-לאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בענין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". סעיף 5 קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות ובקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם...". בשים לב לתחולת סעיף 6 לחוק הבוררות במקרה זה, שיקול דעתו של בית המשפט בשאלת עיכוב התביעה מצומצם ביותר, ולמעשה, בהיעדר החריגים הנקובים באמנה כמו גם אלו אשר נקבעו בפסיקתו של בית המשפט, מוטלת על בית המשפט החובה לעכב הליכים לצורך העברת הדיון לבוררות (ראו: סמדר אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה, 2005), כרך א', עמ' 328; רע"א 4716/04 Hotels com נ' זוז תיירות בע"מ (פורסם בנבו, 7.09.05); רע"א 630/06 סברילון בע"מ נ' CITRIX SYSTEMS INC (פורסם בנבו, 6.01.10)).

...

המסקנה היא אפוא, כי תניית הבוררות הכלולה בהסכם משנת 1993 ובהסכם השדרוג מהווים חלק בלתי נפרד מהמערכת ההסכמית הכוללת בין הצדדים, גם במסגרת ההתקשרויות בין הצדדים שבשנים שלאחר מכן, שכולן יונקות וממשיכות את ההתקשרות הראשונית (השוו: ת"א (מחוזי-מרכז) 29715-07-17 בעניין‏ ‏סאן שיין מעליסה בע"מ).

משעה שהגעתי לידי מסקנה זו, יש לקבל את הבקשה, ולהורות על עיכוב ההליכים.

על כן אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה כנגד המבקשת.