שלילת הבטחת הכנסה בשל הפקדות לחשבון בנק

לא נעלמה מענינו הפסיקה הקובעת כי לא בכל מקרה תשלל זכותו של תובעת להבטחת הכנסה נוכח העלמת מידע, וכי עניין זה יעשה תוך היתחשבות בזכות הקיום בכבוד שמעניק חוק הבטחת הכנסה.

לטענתה עזרה משפחתית אינה בכלל הסכומים שיש לקחת בחשבון לצורך הבטחת הכנסה ועזרת משפחתה מהוה תרומות חד פעמיות או מזדמנות וסכומים צנועים.

הנתבע טען כי התובעת הגישה טופס להבטחת הכנסה ועל מנת לברר את זכאותה כנדרש בחוק , לפיכך ביקש מסמכים שונים ובהם מגורמים רישמיים ברשות הפלסטינאית לעניין הפקדת המשכורת לבעלה האסיר.

עוד נשאלת התובעת לגבי כסף שהופקד לחשבון הבנק שלה ע"י קרי יוסף (שכן שלה לטענתה),ואומרת "היה שיק שאני נתתי לו להפקיד לי בדואר כי לא רציתי לנסוע עד לעיר" לטענתה זה היה תשלום לביטוח לאומי או שיק.

...

שקלנו גם את הוראות הפסיקה, בדבר הסבירות והמידתיות שעל המוסד להפעיל סמכותו ,ומצאנו כי לתובעת נתנה זכות טיעון , נעשו אליה פניות מספר בטרם שלילת הזכאות , ועל כן שוכנענו בנסיבות מקרה זה כפי שהוכחו בפנינו כי המוסד הפעיל את סמכותו כדין וכחוק עת שלל גמלת הבטחת הכנסה, עקב הפרת סעיפים 19-20 לחוק הבטחת הכנסה, מהתובעת.

התביעה נדחית.

לאחר ששקלנו, ולא בלי היסוס , לא הושתו הוצאות על התובעת.

ביום 11.1.11 דחה הנתבע את תביעתי התובעת להבטחת הכנסה החל מחודש 6.10 ולאור הפקדות שנעשו לחשבון הבנק שלי בהן ראה הנתבע כהכנסות אשר עלו על גובה הגימלה.

אטען בנוסף, כי בשיקלול הסכומים שנתתי להוריי בתקופה בה נדחתה תביעתי עם הסכומים שהפקדתי לחשבון הרי שההפקדות אינן עולות דיין לכסות את כל ההלוואות והתשלומים, ובכל מקרה אין לראות בהן כהכנסות שוללות את קצבת הבטחת הכנסה".

...

התובעת אישרה שבסופו של דבר מי ששילם על הריהוט היתה היא בעצמה.

23 התביעה נדחית.

לאחר שעיין במסמכים, הגיש הנתבע כתב הגנה מתוקן, במסגרתו טען, בנוסף לאמור במכתבו נשוא ההליך דנן, כי אף אילמלא נשללה הזכאות בגין הבעלות/השמוש ברכב, הרי שהייתה היא נשללת בגין הפקדות שבוצעו לחשבון הבנק של התובעת, כמו גם בגין נסיעותיה לחו"ל. בישיבת קד"מ שהתקיימה ביום 25.12.13, נקבע כי בהליך דנן תתברר זכאותה של התובעת בשים לב לשלוש העילות לשלילת זכאות שפורטו בכתב ההגנה (בעלות ברכב, הכנסות, נסיעות לחו"ל).

ההחלטה על שלילת הגמלה רטרואקטיבית, התבססה על המצב המשפטי שהיה קיים במועד בו שולמה לתובעת גימלת הבטחת הכנסה, ולפיו קבע סעיף 9א לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 חזקה חלוטה, לפיה בעלות / שימוש ברכב שוללת את הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה, אלא בהתקיים חריגים שפורטו בחוק: סעיף 9א קבע כדלקמן: (א) בסעיף זה, "רכב" - רכב מנועי כהגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה, שבבעלות התובע או שבשימושו של התובע או ילדו הנמצא עמו, למעט אופנוע.

...

(ד) (1) הוראות סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג1) לא יחולו על מי שמתקיימים בו שניים אלה: (1) הוא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה; (2) הוא נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל, או שהוא זכאי לגמלה מאחר שעיקר זמנו מוקדש לטיפול בבנו, בבתו, בבן זוגו או בהורהו לפי הוראות סעיפים 2(א)(7) ו-2(ג) (להלן – בן משפחה חולה) והוא נלווה לבן משפחתו החולה אשר נזקק לטיפול רפואי מחוץ לישראל; לנוכח האמור בהוראות החוק, ובשים לב לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל עבל (ארצי) 35137-05-12 מחמוד חמאד נ' המוסד לביטוח לאומי) אנו קובעים כי התובעת לא היתה זכאית לגמלת הבטחת הכנסה לחודש אוקטובר 2011.

כללו של דבר לנוכח כל האמור לעיל החלטנו לקבל את התביעה ולבטל את החלטת פקיד התביעות בדבר שלילת זכאותה של התובעת לגימלה רטרואקטבית, מחמת בעלות / שימוש ברכב.

עם זאת, אנו קובעים כי בדין נשללה הזכאות ביחס לחודש אוקטובר 2011 בגין נסיעתה של התובעת לנופש בחו"ל. מאחר שהתובעת יוצגה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, איננו עושים צו להוצאות.

זאת ועוד, טוען הנתבע, כי זכאותו של התובע לגימלת הבטחת הכנסה נשללה בשל בעלות התובע ברכבם השונים וללא שנערכה בדיקה לגבי יתר תנאי הזכאות, לרבות, הפקדות חודשיות בחשבון הבנק של התובע, שווי דירת בנו של התובע אשר ניבנתה מעל/בסמוך לדירת התובע וההשלכות שיש לקיצבת נכות כללית שקבלה אשת התובע בשיעור של 100% בתקופה שבין 24.8.14 -12.14, על זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה.

על כן, מתייתר הדיון בשאלת שווי הרכב אשר בבעלות התובע, עצמו והאם זכאי במסגרת החוק לגימלת הבטחת הכנסה בשל שווי רכבו.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הרינו קובעים, כי בדין שלל הנתבע זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בחודשים 9/14 – 4/15 בשל בעלות בלפחות שני רכבים.

אנו קובעים שהוכח לפנינו כי בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה בבעלות התובע ואשתו היו לפחות שני רכבים יחד כאשר שני רכבים נוספים היו בבעלות התובע עד לחודש 11/14 ורכב נוסף על שם בנו של התובע עד לחודש 12/14 – אשר כפי שקבענו אין להכלילו בבואנו ליחס לתובע בעלות על רכבים, עת בודקים זכאותו של התובע בתביעה הנוכחית לגמלת הבטחת הכנסה.

מכאן – התביעה נדחית, וכמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית התביעה.

הנתבע השיב כי לא ניתן לפעול בהתאם לסעיף זה בעיניינו של התובע מאחר שהועברה לחשבון התובע קצבת נכות והיא מהוה הכנסה אשר שוללת את זכאותו להבטחת הכנסה בגין חודש זה (הודעה מיום 30.6.14).

מאחר והוטל עיקול על החשבון אליו הופקדה קצבת הנכות הכללית והתובע לא יכול היה למשוך סכום זה למחייתו, הרי שהתובע נותר ללא מקור הכנסה לחודש זה ומתקיימת בעיניינו הוראת תקנה 6 לתקנות.

התובע זכאי לגימלת הבטחת הכנסה לחודש זה. לא נעלם מעיננו כי עיון בדפי הבנק מעלה כי סכום קצבת הנכות נותר בחשבונו של התובע, ומופיע ביתרת הזכות שבחשבון אף בחודש מרץ 2014.

...

לטענת הנתבע, התובע לא זכאי להבטחת הכנסה בגין חודש ינואר שכן קיבל קצבת נכות עבור חודש זה - דין טענה זו להידחות.

טענות התובע לקבלת פיצוי והטלת קנס כספי בשל "מתן שירות פוגעני", דינה להידחות.

סוף דבר: הנתבע ישלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה לחודש ינואר 2014 בסך 2,059 ₪, בהתאם להוראות ס' 297א לחוק הביטוח הלאומי.