שלילת דמי לידה עקב איחור בתשלום דמי ביטוח לאומי

המסגרת הנורמאטיבית: חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") קובע את תנאי הזכאות לדמי לידה בסעיף 50(א) כדלקמן: "מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה –

" חוק הביטוח הלאומי אינו שולל א-פריורי את קיומם של יחסי עבודה בין קרובי מישפחה.

רוה"ח הודה כי דווח על העסקתה של התובעת באיחור (עמ' 16 לפ' שורות 15-14 לעדות רוה"ח).

כאשר הסתיימה זכאותה לדמי אבטלה ונשארו לה עוד 4 חודשים עד הלידה, הומלץ לה לפנות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה אולם התברר לה שהיא לא זכאית לגמלאות אלו והפקידה בביטוח לאומי אמרה לה שאם היא לא תעבוד את 4 החודשים עד הלידה, היא לא תהיה זכאית לדמי לידה ומענק לידה : "לא הייתה לי ברירה, מי יקבל אותי בהריון מיתקדם, אז הלכתי לעבוד אצל אבא שלי. עבדתי אצל אבא שלי מה-20.11 עד ה- 11.3.18. עד יום ראשון עבדתי ובערב ילדתי ב- 4 לפנות בוקר לקראת יום שני." (עמ' 4 לפ' שורות 16-13 לעדות התובעת).

...

לא נראה לי הגיוני שחצי שנה אחרי כי גם המוסד לביטוח לאומי מחלקת מעסיקים לא יקלטו דוחות כאלה מוקדמים בלי ביצוע בדיקה משלהם, וזה בד"כ לא קורה.

סיכום: נוכח כל האמור הגענו לכלל מסקנה שהתובעת לא עבדה בעסק אלא לכל היותר סייעה בידי אביה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת גם לאחר שדיווחה באיחור ניכר על היותה עובדת עצמאית, לא שילמה את דמי הביטוח בגין חודשים 1-5/2018 לפני היום הקובע (מועד הלידה) כדין, ולכן לא צברה תקופת אכשרה המזכה אותה בדמי לידה כעצמאית.

התובעת שילמה את דמי הביטוח לחודשים 1-5 רק לאחר היום הקובע שהוא מועד הלידה ולכן היא איננה זכאית לדמי לידה בגין הישתכרותה כעצמאית.

כפי שנפסק לא אחת, כי התנאי לזכאות של עובדת עצמאית לדמי לידה, הוא שהתשלום בעד דמי הביטוח, ייעשה לפני "היום הקובע" ולא לאחריו, כאמור בסעיפים 48 ו-50 לחוק הביטוח הלאומי (ראו: דב"ע שמ 0/133 המוסד לביטוח לאומי נ' רחם שחם, פד"ע יב' 276).

אלא שהבקשה לשינוי סיווג ותשלום דמי ביטוח הוגשה רק בחודש 6/18, לכן יש לשלול את הזכאות להענקה מטעמי צדק, שכן התובעת לא עשתה כל שלאל ידה לעמוד בתשלומים ובמועד קיום החובה הראשונית של תשלום דמי הביטוח בחודש 1/18.

...

בנסיבות אלו ולאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

סוף דבר במקרה דנן, התובעת לא שילמה דמי ביטוח כעצמאית לפני היום הקובע, ועל כן לא מתמלאים לגביה תנאי סעיף 50 לחוק.

כמו כן, לא התקיימו הנסיבות המאפשרות מתן הענקה בהתאם ובכפוף לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) התשל"ה-1975 , משכך, ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אין מנוס מדחיית התביעה התביעה נדחית- משמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

בסמוך ללידת בתה, בחודש יולי 2015 משביקשה לקבל דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, התברר כי הנתבע לא פתח בעבור התובעת תיק כפי שהתבקש ולפיכך לא שולמו בעבורה דמי ביטוח, ועל כן תביעתה לדמי לידה נדחתה.

הפנייה הנה משלב שבו הנתבע רשום באיחור כמייצג התובעת ופועל להגשת בקשה להענקה מטעמי צדק בשם התובעת והיא אינה אלא הסבר מפיו של הנתבע ממש באשר למה שהתרחש, ובפרט סוגיית הכשל בפתיחת התיק במאי באמצעות הפקס שנשלח על ידו, בבחינת נספח לבקשה להענקה מטעמי צדק (נושאים תאריך זהה), ואכן פניה מסוג זה אינה המקום להעלות טענות במישור היחסים שבין הצדדים, אשר ככלל אינן מעניינו של המוסד לביטוח לאומי, ובמיוחד כאשר באותו שלב הנתבע מעלה בפני התובעת ורן הסבר ממשי וטיעונים עינייניים שנראה כי על המוסד לקבלם כשלעצמם ללא צורך להדרש לנושאים רחוקים מכך.

לא ניתן לשלול את האפשרות כי טענה זו היתה מתקבלת בעירעור ולא ניתן לדעת באם במצב דברים זה היתה קבלת הטענה מובילה למסקנה כי דמי הביטוח יכולים היו להשתלם רטרואקטיבית עוד לפני המועד הקובע (מועד הלידה) וכי ניתן היה להכיר בתשלום מאוחר כאמור (המכסה דמי ביטוח רטרואקטיבית), באופן שמזכה בדמי הלידה.

...

לאור כל האמור, במכלול הנסיבות מצאתי לייחס לתובעת אחריות תורמת ממשית להתרחשות הנזק וזאת בשיעור של 50%.

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובעת סך של 15,631 ₪, הנושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ביום 3.8.16 ועד למועד התשלום בפועל.

כן, ישלם הנתבע הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,800 ₪ (זאת בהינתן התוצאה המתקבלת ומכלול הנסיבות, בהן הוראות החלטתי מיום 26.3.19 בהתייחס להשלמת הראיות המאוחרת מטעם התובעת).

ביום 28.2.13 התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי לידה – וזו אושרה על ידי הנתבע.

לאור האמור, הנתבע קבע כי התובעת אינה מבוטחת לדמי לידה ואינה זכאית לדמי לידה (בהתאם להוראות סעיף 40(ב) לחוק וסעיפים 49 עד 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק")).

באשר לסכויי התביעה - הרי שמדובר בסכויי הצלחה גבוהים מאחר שהנתבע טרם נתן החלטה מנומקת בכתב בעיניין שלילת זכאותה של התובעת לדמי לידה ואבטלה, ולכן טרם חלף המועד להגשת התביעה.

המסגרת הנורמאטיבית בעב"ל 59462-12-15 מוניקה מאלו – המוסד לביטוח לאומי (מיום 24.8.18 – להלן: "הילכת מאלו"), נקבע, בין היתר, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1995 (להלן: "תקנה 125"), המקנה סמכות כללית להארכתו של מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים שיירשמו, חלה על הוראת תקנה 1(ב) לתקנות המועדים - הקובעת כי תביעה לבית הדין לעבודה כנגד החלטת המוסד תוגש תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה על ההחלטה למבוטח.

ככלל, ומבלי לקבוע מסמרות, אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); היתנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים צבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק ואת טיעוני הצדדים, נחה דעתי שיש לקבל את בקשת התובעת להארכת מועד להגשת התביעה.

אם לא די באמור עד כה, יש להוסיף כי לא שוכנעתי שחלוף הזמן פגע באינטרסים של הנתבע או אינטרסים ציבוריים אחרים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל .

התובעת טוענת בכתב התביעה כי ביום 19.1.2019 הגישה תביעה לתשלום דמי לידה, באמצעות הנחת מיסמכי התביעה בתיבת המוסד לביטוח לאומי.

דהיינו, דחיית התביעה של התובעת לדמי הלידה בגין הלידה הראשונה התבססה על שני הנימוקים: 1) הגשת התביעה בשיהוי 2) אי תשלום דמי הביטוח הלאומי עבור תקופת האכשרה, הנדרשת על פי החוק.

כך, גם ביחס לתביעה לתשלום דמי לידה בגין הלידה השנייה, התובעת טענה כי תשלומי הביטוח בוצעו בעד תקופת האכשרה ועל כן ההחלטה של הנתבע לשלול את זכאותה לתשלום דמי לידה אינה מעוגנת בדין.

מכאן, אפשר להסיק, כי המידע על המקדמות לשנת 2020 היו ידועות לתובעת, לכל הפחות ביחס לשנת 2020, דהיינו כחצי שנה לפני יום הלידה השנייה ואלה שולמו באיחור, וזאת על פי עדותה של גב' ברנס בעצמה.

...

האמור מחזק את המסקנה כי התובעת לא הוכיחה שהתביעה הראשונה הוגשה על ידה ביום 9.1.2019, הן לאור היעדר אסמכתאות מתאימות והן לאור המפורט לעיל.

על יסוד כלל האמור לעיל, תביעת התובעת לתשלום דמי לידה עבור שתי הלידות - נדחית.

אולם, משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי – מצאנו שלא לחייבה בהוצאות.