שלילת גמלאות ביטוח לאומי לתושב קבע בישראל

בסעיף 2(א) לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי "תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מיתקיים בו אחד מתנאים אלה". בפיסקה (8) לסעיף 2(א) לחוק נקבע כי זכאי לגימלת הבטחת הכנסה מי ש- "הוא עובד שירות בעבודה ציבורית לפי סימן ב'1 לפרק ו' של חוק העונשין, תשל"ז-1977". בסעיף 3(4) לחוק הבטחת הכנסה נקבע כי "תלמיד הלומד במוסד שקבע השר בתקנות ובתנאים שקבע" לא יהא זכאי לגימלת הבטחת הכנסה.

בעיניין לורן פלסטר [עב"ל (ארצי) 17424-08-14 המוסד לביטוח לאומי – לורן פלסטר (7.9.2015)] נדון עניינו של סטודנט שהיה רשום כסטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן שנידון לעבודות שירות; הסטודנט לא הפסיק את לימודיו עם תחילת ריצוין של עבודות השרות שהוטלו עליו אלא המשיך בהם, ובשני סמסטרים רצופים שחלו בתקופה לגביה עתר לקבלת גמלת הבטחת הכנסה – השלים את מחויבויותיו לתואר בלמידתם של מספר קורסים, במשך 8 שעות בשבוע.

כמו כן, ספק אם יש שוני רלוואנטי בין נסיבותיו של זכאי להבטחת הכנסה עקב העובדה שהוא עוסק בטיפול בהוריו החולים, הזכאי לגימלת הבטחת הכנסה אם הוא לומד ב"מוסד" כמשמעו בתקנה 6(א)(5) בשעות הערב בתנאים שנקבעו בתקנה, לבין נסיבותיו של זכאי להבטחת הכנסה המרצה עבודות שירות, שזכאותו לגימלת הבטחת הכנסה נשללת אם הוא לומד ב"מוסד" לרבות "מוסד" כמשמעו בתקנה 6 (א)(5) לתקנות.

...

המערער טען כי בשל עבודות השירות נרשם ללימודים בקורס ערב ולא לקורס בוקר המקביל, שבו משך הלימודים הוא 10 חודשים בלבד, והיה על בית הדין האזורי ליתן משקל לעובדה זו; בסופו של דבר המערער למד בקורס פרק זמן קצר משנה; פרשנות תכליתית של הוראות חוק הבטחת הכנסה והוראה מפורשת בחוק – סעיף 2(8) לחוק - מקנה זכאות להבטחת הכנסה; עבודות השירות שביצע המערער בבית חולים רמב"ם היו כרוכות בעבודה פיזית במשרה מלאה בת שמונה שעות, והוא לא יכול היה לעבוד בעבודה נוספת.

הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי נוכח ההוראות המפורשות של חוק הבטחת הכנסה והתקנות, ומשהמערער טען לפרשנות הוראות החוק והתקנות, ולא העלה טענה בנוגע לתוקף התקנות, אין מנוס מלדחות את הערעור.

סוף דבר – נוכח הוראות החוק והתקנות, ונוכח העובדה שבהליך זה לא הועלו טענות כנגד תוקפו של ההסדר שנקבע בתקנות – הערעור נדחה.

עם זאת, מהטעמים שפורטו לעיל, אנו סבורים כי מן הראוי שתיבחן האפשרות לשנות את ההסדר שנקבע בתקנות, כך שהחריג שקבוע בתקנה 6(ב)(2), הן לגבי לימודים ב"מוסד" בכלל ולמצער לגבי לימודים ב"מוסד" כאמור בתקנה 6(א)(5) יחול גם על מי שמרצה עבודות שירות.

נוכח האמור, אנו מורים כי העתק מפסק הדין יועבר ליועץ המשפטי למוסד לביטוח לאומי, ליועץ המשפטי לממשלה וליועץ המשפטי של משרד הרווחה.

הרופא ציין "מספר מחלות כרוניות – רופא לא הגדיר בבירור תקופה מומלצת – עליו לפנות לועדה רפואית בנ.כ.". ביום 29.3.18 הודיע המוסד לביטוח לאומי לתובע כי רופא המוסד לביטוח לאומי בדק את המסמכים הרפואיים שהגיש התובע וקבע כי אין בהם עדות לאובדן כושר מלא לעבודה ולכן זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה מותנית בשיתוף פעולה מלא עם שירות התעסוקה.

טענתו היא כי מאחר ובחודש 1/18 המתין למתן החלטה על ידי ועדה רפואית לעררים בערר שהגיש במסגרת תביעה לפי פרק נכות של חוק הביטוח הלאומי - המתנה שנמשכה עד יום 22.5.18 אז נתנה הוועדה הרפואית לעררים את החלטתה - היה מקום לראות בו כמי שמתקיים בו התנאי הקבוע בסעיף 2(א)(1) לחוק, ולא היה מקום לשלול את זכאותו לקיצבת הבטחת הכנסה רק בשל כך שלא התייצב כנדרש בשירות התעסוקה.

תקנה זו קובעת כי "תושב ישראל זכאי לגימלה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק, אם מיתקיים בו אחד מתנאים אלה: (1) הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים." כלומר המבחן הוא מהותי - חוסר מסוגלות לעבודה כלשהיא בגלל מחלה הנמשכת יותר מ-30 ימים רצופים, ולא מבחן טכני של המתנה למתן החלטה על ידי ועדה רפואית או ועדה רפואית לעררים לפי פרק נכות של חוק הביטוח הלאומי.

...

לא מצאנו ]פגם כלשהו בהחלטות וועדות אלו, ויש לדחות את טענות התובע בנוגע לממצאיהן.

אנו קובעים כי מסרון זה לא מוכיח שהתובע הגיש תביעה למוסד בחודש 3/18.

לאור זאת, אנו קובעים כי המסרון שנשלח לתובע ביום 8.3.18 אישר קבלת מסמכים שלא היו תביעה להבטחת הכנסה.

בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התקופה הרלוונטית הם החודשים ינואר-פברואר 2018 בלבד.

יש להתערב בשקול הדעת של הרופא המוסמך ושל פקיד התביעות עת שללו את הגימלה לחודש אוגוסט 2015 חרף אישור המחלה ומבלי שהתייחסו להבהרות ד"ר אלפרוב שהועברו לבקשת רופא המוסד.

תקנה 1 (1) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע), התשמ"ב-1982 (להלן: "התקנות") קובעת: "תושב ישראל זכאי לגמלה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק, אם מיתקיים בו אחד מתנאים אלה:

בעב"ל 31873-01-15 רמזי דמירי – המוסד לביטוח לאומי ושרות התעסוקה (6.10.16) הבהיר בית הדין הארצי כי עסקינן בהוכחת ענין שברפואה וכי ככלל, אישור מחלה שניתן על ידי רופא - קל וחומר רופא של גוף צבורי דוגמאת קופת חולים - מהוה ראשית ראיה להיעדר יכולתו של המבוטח לעבוד בתקופה שבמחלוקת.

...

מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה כי הרופא המוסמך אישר 5 אישורים רפואיים זהים עד ליום 31.7.15.

נדחית טענת הנתבע כי בהסתמך על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנכות כללית מיום 3.5.18 יש להגיע למסקנה כי התובעת לא איבדה את כושר העבודה וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, בהליך שבפנינו נבחנת חוות דעת הרופא המוסמך, אשר החליט לדחות אישור של רופא קופת חולים ללא הנמקה וללא התייחסות להבהרות אשר הוא דרש כדין.

התוצאה הינה כי התביעה מתקבלת.

יפים לענינינו הדברים שנקבעו בעיניין בל (ת"א) 48371-05-10‏ ‏ איהאב נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי: "הוראת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי בשילוב עם חוק הוראת השעה יוצרת תוצאה קשה - שלילת זכויות סוציאליות מבני מישפחה תלויים באזרח או תושב ישראל, הפוגעת הן בזכותו של המבוטח שהוא אזרח ותושב ישראל והן בזכויותיהם הסוציאליות של בני משפחתו... תכליתו של חוק הוראת השעה היא ביטחונית, ושלילת זכויותיהם הסוציאליות של בני מישפחה של אזרחי ותושבי ישראל אינה דרושה להגשמת תכלית חוק הוראת השעה... אולם, מקום שלשונו של החוק ברורה, לא ניתן בדרך של פרשנות תכליתית להגיע לתוצאה הסותרת את לשון החוק." לאור האמור לעיל, וכפי שהובהר אף אם היה מוכח כי מבחן מירב הזיקות מיתקיים בתובעת, לא היה בכך כדי להועיל לה שעה שמעמדה במשרד הפנים אינו בגדר " תושבת ישראל" אלא שהייה על פי היתר, ולאור לשון החוק הקובעת באופן ברור וחד משמעי כי מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל לא יחשב כתושב, התוצאה היא כי על פי לשון החוק , התובעת אינה תושבת המדינה לצרכי חוק הביטוח הלאומי וכפועל יוצא מכך, אינה זכאית לתשלום הקצבה אשר נשללה.

...

משעה שאוחזת היא בהיתר שהייה התוצאה היא כי לא ניתן לראותה או להגדירה כתושבת ישראל , וכפועל יוצא מכך ובהתאם להוראת סעיף 200(ג) לחוק התוצאה היא כי התובעים אינם זכאים לתוספת תלויים עבור התובעת.

יפים לענינינו הדברים שנקבעו בעניין בל (ת"א) 48371-05-10‏ ‏ איהאב נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי: "הוראת סעיף 2א לחוק הביטוח הלאומי בשילוב עם חוק הוראת השעה יוצרת תוצאה קשה - שלילת זכויות סוציאליות מבני משפחה תלויים באזרח או תושב ישראל, הפוגעת הן בזכותו של המבוטח שהוא אזרח ותושב ישראל והן בזכויותיהם הסוציאליות של בני משפחתו... תכליתו של חוק הוראת השעה היא ביטחונית, ושלילת זכויותיהם הסוציאליות של בני משפחה של אזרחי ותושבי ישראל אינה דרושה להגשמת תכלית חוק הוראת השעה... אולם, מקום שלשונו של החוק ברורה, לא ניתן בדרך של פרשנות תכליתית להגיע לתוצאה הסותרת את לשון החוק." לאור האמור לעיל, וכפי שהובהר אף אם היה מוכח כי מבחן מירב הזיקות מתקיים בתובעת, לא היה בכך כדי להועיל לה שעה שמעמדה במשרד הפנים אינו בגדר " תושבת ישראל" אלא שהייה על פי היתר, ולאור לשון החוק הקובעת באופן ברור וחד משמעי כי מי שבידו היתר כאמור בצו הכניסה לישראל לא יחשב כתושב, התוצאה היא כי על פי לשון החוק , התובעת אינה תושבת המדינה לצרכי חוק הביטוח הלאומי וכפועל יוצא מכך, אינה זכאית לתשלום הקצבה אשר נשללה.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

השאלות העומדות לפתחנו הן: האם בדין נשללה זכאות התובע לגימלת הבטחת הכנסה לתקופה מחודש מרץ עד יוני 2019? והאם בדין נוצר לתובע חוב? רקע כללי: התובע, אזרח ותושב ישראל, בן 52, רווק ואב ל-3 ילדים קטינים שאינו רשום כאביהם.

ביום 30.10.2019 שלל הנתבע את זכאות התובע לגימלה להבטחת הכנסה לתקופת הזכאות עקב קביעת מעמדו כידוע בציבור על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

לפניו הוגדרו בני זוג בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה כך: "בני זוג לרבות איש ואשה החיים חיי מישפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזו". בפסיקה הובהר כי דרישת ניהול משק בית משותף" נותרה בתוקפה גם לאחר תיקון החוק (ראו עב"ל(ארצי) 10368-06-15 סלמי אלזיאדנה – המוסד לביטוח לאומי (16.10.2017) סעיף 20 לפסק הדין וכל המובאות שם)(להלן – פסק דין סלמי).

...

אנו סבורים שזה לא סביר, חרף חלוף השנים, כי העדה לא תזכור שהגישה בקשה לגמלה להבטחת הכנסה ונדחתה בנימוק שיש לה בן זוג וכן לא תזכור כי הגישה בקשה למענק לימודים וחזרה בה מבקשתה זו כי יש לה בן זוג וגם לא תזכור מיהו.

התובע העיד כי ילדיו רואים אותו "המון" והוסיף: "המון זה מתי שאני מחליט ומתי שיש לי אפשרות" (עמ' 1 ש' 27 – 29 לתמליל).

סוף דבר: התביעה נדחית.