משעה שהבקשה להיתר הובאה פעמיים בפני הועדה המקומית ופעמיים הוחזרה לדיון נוסף בועדת המשנה, וכאשר הבקשה הופנתה בפעם השלישית לועדת המשנה, מבלי שניתן היה להעריך מתי תיתקבל הכרעה עניינית בבקשה, נכונה הייתה החלטת ועדת הערר אשר קבעה כי התגבשה סמכותה לידון בבקשה להיתר לפי סעיף 157 לחוק.
מכאן, שהמדובר בהחלטה מנומקת, המאזנת בין מכלול השיקולים הרלבאנטיים, תוך לקיחה בחשבון של טענות הצדדים השונים – ואין מקום להתערב בה.
יוער עוד כי עמדת ועדת הערר, לפיה החלטתה מבוססת על מיסמך המדיניות משנת 2020 שאושר על ידי הועדה המקומית ואשר מבוסס על בדיקות מקיפות שנערכו באזורים השונים של העיר – הנה עמדה שמקובלת על הועדה המקומית, והעותר לא העלה כל טענות שיש בהן לסתור טענה עקרונית זו, לפיה בעניינינו נפח הבניה ומספר הקומות תואמים למדיניות.
אפנה בהקשר זה לעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד (30.10.2016), שם נקבע במקרה דומה כי ככלל סוגית הקצאת השטח למקומות חנייה לא תהווה חסם למתן היתר, וכך נפסק:
"מקובלת עליי גישתם זו של גדרון ונמדר, אשר עולה בקנה אחד עם מטרתה של תמ"א 38. בחקיקתו של סעיף 158א3 לחוק התיכנון והבניה, הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, מקומות חנייה נוספים, שלא ניתן להתקינם בתחום הנכס, לא יהוו חסם למתן היתר לבצוע עבודה ברכוש משותף, לפי תמ"א 38... באיזון בין הצורך בקידום יישומה של תמ"א 38, לבין האנטרס הצבורי כי יימצאו פיתרונות חנייה בתחום המיגרש הנידון, גובר הצורך ביישום תמ"א 38 (וראו, החלטות של ועדות הערר ברוח אותם הדברים: ערר (ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז חיפה) 198/15 רועי נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חיפה 2.9.2015); ערר (ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז חיפה) 340/14 יעקב נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חיפה (12.3.2015); ערר (ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז חיפה) 153/14 גליקסמן נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חיפה (15.1.2015))."
משכך, סוגיית החניה נוגעת להיבט תיכנוני מובהק ונמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של מוסדות התיכנון.
...
אפנה בהקשר זה לעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד (30.10.2016), שם נקבע במקרה דומה כי ככלל סוגית הקצאת השטח למקומות חנייה לא תהווה חסם למתן היתר, וכך נפסק:
"מקובלת עליי גישתם זו של גדרון ונמדר, אשר עולה בקנה אחד עם מטרתה של תמ"א 38. בחקיקתו של סעיף 158א3 לחוק התכנון והבניה, הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, מקומות חנייה נוספים, שלא ניתן להתקינם בתחום הנכס, לא יהוו חסם למתן היתר לביצוע עבודה ברכוש משותף, לפי תמ"א 38... באיזון בין הצורך בקידום יישומה של תמ"א 38, לבין האינטרס הציבורי כי יימצאו פתרונות חנייה בתחום המגרש הנדון, גובר הצורך ביישום תמ"א 38 (וראו, החלטות של ועדות הערר ברוח אותם הדברים: ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 198/15 רועי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה 2.9.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 340/14 יעקב נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (12.3.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 153/14 גליקסמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (15.1.2015))."
משכך, סוגיית החניה נוגעת להיבט תכנוני מובהק ונמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של מוסדות התכנון.
הוועדה המקומית התייחסה לטענת זו של העותר וטענה כי יתכן והיו דיונים בוועדות שכנים אחרי ההחלטה העקרונית להפסיק את הנוהג, במקרים בהם הוגשו בקשות חודשים ארוכים קודם לכן והבקשות כבר שובצו לפני שינוי הנוהג, אלא שהבקשה נשוא העתירה הוגשה לאחר שכאמור הפסיקה הוועדה לשמוע משיבים במסגרת "ועדת השכנים". טענות אלו של הועדה המקומית לא נסתרו על ידי העותר וממילא, אין זכות קנויה לקיום אותן "ועדות שכנים", במסגרת החוק או התקנות, לא מצאתי שנפגעו זכויות העותר בשל אי קיומה של ועדה כאמור בעניינו, מכלול טענותיו נשמעו בפני כל הגורמים הרלבנטיים והתבררו לגופן, ועדת הערר ממילא אינה מחויבת לנוהג שהיה קיים בוועדה המקומית - ואין מקום להורות על בטלות ההחלטה נשוא העתירה מחמת כך שלא הייתה "ועדת שכנים" במקרה זה.
סיכום –
לאור האמור מעלה במקובץ, העתירה נדחית.
העותר ישלם הוצאות משפט למשיבה 1 – בסך 3,000 ₪, למשיבה 2 – 3,000 ₪, למשיב 3 – 4,500 ₪, ולמשיבים 4-8 ביחד – 6,000 ₪.
