מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שלוש החלטות סותרות של ועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

במסגרת פסק הדין קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את ערעור המשיבות והמערערות שכנגד (להלן: חברות הגז) על החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה – מחוז חיפה (להלן: ועדת הערר), אשר קבעה כי חברות הגז חייבות בתשלום היטל השבחה בהתאם לתוספת השלישית לחוק התיכנון ובניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון ובניה או החוק), ומנגד נקבע כי על המערערת והמשיבה שכנגד (להלן: הועדה או הועדה המקומית) לפצות את חברות הגז בהתאם לסעיף 197 לחוק.
בית המשפט לעניינים מינהליים הבהיר בפסק דינו, כי החלטתה ההפוכה של ועדת הערר סותרת את הוראות החוק, הקובעות מדרג ברור בין התכניות השונות.
מכאן, שאין מקום להידרש אף לערעור שכנגד שהוגש מטעם חברות הגז בעיניין זה. נותר, אם כן, לבחון את ערעור הועדה המקומית על החלטתו של בית משפט קמא שלא להתערב בהחלטה השלישית של ועדת הערר, ולפיה החלטת המועצה הארצית, בדבר הארכת משך פעילותה של חוות הגז, איננה בגדר ארוע משביח, לפי התוספת השלישית לחוק התיכנון ובניה.
...
בחינת התכלית האובייקטיבית של חובת תשלום היטל ההשבחה, בכל ההיבטים שנמנו לעיל, מובילה למסקנה כי יש לבכר את החלטתה הראשונה של ועדת הערר על פני עמדתו הפרשנית של בית משפט קמא.
סיכום ביניים לאור המפורט לעיל, מסקנתי היא כי החלטתה הראשונה של ועדת הערר, ולא פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, היא התואמת את הפרשנות התכליתית של היטל ההשבחה, המוטל מכוח התוספת השלישית לחוק התכנון ובניה.
כאמור, שותף אני לעמדת הערכאות הקודמות כי לא ניתן לחרוג מלשונו של החוק ולאפשר גביית היטל השבחה מכוחה של החלטת המועצה הארצית, אשר אינה עונה להגדרת "תכנית" לפי התוספת השלישית לחוק, ולפיכך אין יסוד אף לטענתה החלופית של הוועדה בעניין זה. סוף דבר לנוכח המפורט לעיל, אציע לחבריי לקבל את ערעור הוועדה המקומית באופן חלקי בלבד, בכך שייקבע כי החלטת בית משפט קמא לבטל את החלטתה הראשונה של ועדת הערר – בטלה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לטענת העותרת, החלטת ועדת הערר לוקה בשלושה – ראשית, מדובר בהחלטה שניתנה בהרכב שונה מזה שדן בערר, כעולה מכותרת ההחלטה לפיה ההחלטה ניתנה בהרכב של כלל 5 חברי ועדת הערר, כולל עורכת הדין חנה קציר, שלא נכחה במועד שמיעת הערר.
על פי סעיף 111 לחוק התיכנון והבניה, על החלטת ועדת הערר רשאים לערור בפני הועדה המחוזית ברשות יושב ראש ועדת הערר, תוך 7 ימים מהיום שבו הומצאה לצדדים בערר החלטה של ועדת הערר.
לדבריה, אין חולק שיש לועדת הערר סמכות לבחון את התוכניות מבחינה תכנונית, אך ראוי שסמכות זו תוגבל למקרים בהם התוכנית אינה סבירה באורח קצוני, או סותרת הוראות הדין.
...
על כן אני דוחה את טענת העותרת לגבי ההחלטות העיצוביות שנכללו בהחלטת ועדת הערר.
סיכום על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
ג, אני מחייב את העותרת לשלם למשיבה 1 הוצאות העתירה בסך 8,251 ₪, ולשלם למשיב 2 הוצאות העתירה בסך 9,654 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

ביום 01.07.18 החליטה ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז הצפון (להלן – "ועדת הערר" או "המשיבה 1") שלא לידון בתוכנית מתאר מקומית 211-0602573 שהגישו העותרים לשינוי קו ביניין צידי לשלושה מטר (להלן: "התכנית המוצעת") במקום "אפס" שאושר בתכנית מאושרת קודמת, מספר נצ/מק/1144 (להלן: "התכנית הקודמת") שיזם המשיב 3 (להלן" המשיב") בין מיגרש העותרים הידוע כחלקה 2 בגוש 16508 (להלן: "מיגרש העותרים") לבין מיגרש המשיב, הנמצא בסמיכות למגרש העותרים והידוע כחלקה 3 בגוש 16508 בעיר נצרת (להלן: "מיגרש המשיב"),היות ולדעת ועדת הערר, העותרים אינם 'בעלי עניין בקרקע' מושא התוכנית, ועל כן אינם זכאים להגיש תכנית מתאר.
לטענתם, הוספת סעיף קטן (ב1) בסעיף 61א במסגרת תיקון 101 לחוק התיכנון והבנייה, לא באה וקבעה רשימה סגורה או נקטה בלשון בלעדית של "אך ורק" מי שיש לו 75% ומעלה ייחשב כבעל עניין בקרקע אלא באה ונקטה בלשון הכללה "יראו גם מי שיש לו בעלות ב 75% מהקרקע כבעל עניין בקרקע". לטענת העותרים ס"ק (ב1) בא כדי להבהיר את המצב המשפטי לאור הפסיקות הסותרות של בתי המשפט המחוזיים, בעוד שבית המשפט העליון טרם הכריע בסוגיה.
...
ראה בג"צ 142/89 תנועת לאו"ר נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מד(3) 529, 551 (1990) שם קבע הש' ברק (כתוארו אז) כך: "רשות שלטונית המופקדת על ביצועו של חוק מתמחה בו, יודעת יפה את כוחו ומגבלותיו, וערה למלוא הבעיות שכל פירוש אפשרי יעורר. על-כן, על בית המשפט להטות אוזן לפירושה של הרשות המבצעת את החוק ולהערותיה". באשר לטענת העותרים שמדובר בבית משותף- דין הטענה להידחות.
לסיום, לא יהיה זה מיותר לציין את ההלכה הידועה לפיה, בית משפט זה אינו בא בנעליהן של רשויות התכנון ואינו מעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול דעתן המקצועי של רשויות התכנון וראה לעניין זה בג"צ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל (8.8.2017): "יש לזכור בעניין זה את הכלל לפיו בית המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי. בית המשפט יתערב בהחלטות המקצועיות של רשויות התכנון רק במשורה, והתערבותו מוגבלת למקרים בהם נפל פגם בהחלטה התכנונית מן הסוג המקים עילה להתערבות במעשה המינהלי, כגון: חוסר תום-לב, ניגוד עניינים, חריגה מסמכות או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות". סוף דבר לאור האמור המסקנה היא, כי העותרים אינם "בעלי עניין" כאמור בסעיף 61א(ב1) לחוק לצורך הגשת התכנית המוצעת, מושא העתירה והמקרה שלפניי אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט בהחלטת ועדת הערר, ולפיכך דין העתירה להידחות.
העותרים ישלמו למשיבים הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי דין בערכאה זו בסכום של 10,000₪ לכל אחד מהם.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לכן, היתערבות בהחלטתה של ועדת הערר בשלושת הרכיבים האמורים חייבת להעשות במשורה, ויהא לבחון את טענות העותרים לגופן על רקע הערה מקדמית זו, ובמיוחד שעה שעסקינן בהחלטה אשר ניתנה לגבי שלושה עררים, אשר במסגרתה כל הגורמים הרלבאנטיים ניסו לשנות מהחלטת הוועדה המקומית – וההחלטה של ועדת הערר קיבלה חלק משלושת העררים ודחתה חלק אחר משלושתם, אגב איזון בין הטענות השונות, וכפי שצוין בסופה של ההחלטה: "113. עררי המתנגדים מתקבלים באופן חלקי, בנוגע למספר הקומות בבניין, באשר לשמירה על עצים בוגרים, בנוגע לחישוב השטחים וכן בעיניין תיכנון שתי כניסות לכלי רכב לחניון ולהתקנת החנייה העילית, והכל כמפורט בהחלטה. יתר טענותיהם – נדחות.
לכאורה, ישנה סתירה פנימית בהחלטת הועדה המקומית.
בהקשר זה מבהירים העותרים כי לאחר מתן ההחלטה הם פנו לועדת הערר לצורך קבלת הבהרה בכל הנוגע להנמקה שעניינה ההצללה וביום 31.8.2021 התקבלה החלטה של יו"ר ועדת הערר (נספח 4 לעתירה), לאמור: "לנושא הסגת הקומה העליונה בפאה הצפונית של הבניין – קביעה של ועדת הערר בעיניין זה היא בהירה ומפורשת. מטרתה לצמצם את ההצללה הנגרמת לבניין הממוקם צפונית למגרש. מדובר בטיוב התיכנון של שושנת הכרמל 15 כלפי סביבתו. אין כל משמעות לטענה שאותו ביניין לא היתנגד לבנייה המבוקשת. לפיכך אינני רואה צורך בהבהרה בסוגיה זו". לא מצאתי כי החלטת ועדת הערר בנושא זה בלתי סבירה.
" כך, שמהפסיקה עולה כי לעת בחינת בקשה לקבלת היתר בניה לפי תמ"א 38, על רשות התיכנון לתת את הדעת לכך שיתכן שללא התמריצים הכלכליים המתאימים לא ניתן יהיה לממש את התמ"א, אך במקביל נקבע כי השיקול הכלכלי אינו חזות הכל ויש לבחון כל בקשה לגופה נוכח מכלול הנתונים הקונקרטיים (וראו את עת"מ (מנהליים ת"א) 37850-05-19 אופקים ב.י רוטשילד 70 בע"מ נ' ועדת ערר לתיכנון ובנייה מחוז תל אביב (16.12.2019); עת"מ (מנהליים ת"א) 53018-05-18 יסודות פיתוח ותכנון ערוני (2011) בע"מ נ' ועדת ערר לתיכנון ובנייה מחוז תל אביב (20.1.2019); עת"מ (מנהליים ת"א) 48956-05-20 חברת ק.ר. קרן נדל"ן בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז תל-אביב (4.2.2021)).
...
לכן, התערבות בהחלטתה של ועדת הערר בשלושת הרכיבים האמורים חייבת להיעשות במשורה, ויהא לבחון את טענות העותרים לגופן על רקע הערה מקדמית זו, ובמיוחד שעה שעסקינן בהחלטה אשר ניתנה לגבי שלושה עררים, אשר במסגרתה כל הגורמים הרלבנטיים ניסו לשנות מהחלטת הועדה המקומית – וההחלטה של ועדת הערר קיבלה חלק משלושת העררים ודחתה חלק אחר משלושתם, אגב איזון בין הטענות השונות, וכפי שצוין בסופה של ההחלטה: "113. עררי המתנגדים מתקבלים באופן חלקי, בנוגע למספר הקומות בבניין, באשר לשמירה על עצים בוגרים, בנוגע לחישוב השטחים וכן בעניין תכנון שתי כניסות לכלי רכב לחניון ולהתקנת החנייה העילית, והכל כמפורט בהחלטה. יתר טענותיהם – נדחות.
עתה, על רקע האמור, נבחן את טענות העותרים לגבי שלושת הנושאים במובחן.
לא שוכנעתי כי העמדה של ועדת הרר חורגת בבירור ממתחם הסבירות, היא בוודאי אפשרית, היא מנומקת, לרבות על יסוד מסמך המדיניות ובוודאי שאין פסול בהנמקה שסומכת על אותו מסמך מדיניות שמשמש לנגד עיני גורמי התכנון בבקשות דומות.
לכן אדרש למסמך זה רק בקצרה ואומר כי גם בו אין כדי לחייב את המסקנה שוועדת הערר טעתה או פעלה בחוסר סבירות כאשר החליטה שלא לאשר את הקלה, שכן החלטתה הייתה ניתנה לגבי בקשה שהתבררה ונדונה בהתאם למסמך המדיניות שהיה קיים במועד ההגשה "לטוב ולרע". טיעון העותרים לגבי ההשלכות הכלכליות של יישום ההחלטה - טיעון נוסף מרכזי של העותרים, אשר שזור לאורך כל העתירה ומתייחס לכל שלושת רכיבי ההחלטה, הוא – כי היישום של ההחלטה יוביל לכך שהפרויקט לא יהיה רווחי.
סיכום - אשר על כן ומחמת הנימוקים המפורטים מעלה, העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

משעה שהבקשה להיתר הובאה פעמיים בפני הועדה המקומית ופעמיים הוחזרה לדיון נוסף בועדת המשנה, וכאשר הבקשה הופנתה בפעם השלישית לועדת המשנה, מבלי שניתן היה להעריך מתי תיתקבל הכרעה עניינית בבקשה, נכונה הייתה החלטת ועדת הערר אשר קבעה כי התגבשה סמכותה לידון בבקשה להיתר לפי סעיף 157 לחוק.
מכאן, שהמדובר בהחלטה מנומקת, המאזנת בין מכלול השיקולים הרלבאנטיים, תוך לקיחה בחשבון של טענות הצדדים השונים – ואין מקום להתערב בה. יוער עוד כי עמדת ועדת הערר, לפיה החלטתה מבוססת על מיסמך המדיניות משנת 2020 שאושר על ידי הועדה המקומית ואשר מבוסס על בדיקות מקיפות שנערכו באזורים השונים של העיר – הנה עמדה שמקובלת על הועדה המקומית, והעותר לא העלה כל טענות שיש בהן לסתור טענה עקרונית זו, לפיה בעניינינו נפח הבניה ומספר הקומות תואמים למדיניות.
אפנה בהקשר זה לעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד (30.10.2016), שם נקבע במקרה דומה כי ככלל סוגית הקצאת השטח למקומות חנייה לא תהווה חסם למתן היתר, וכך נפסק: "מקובלת עליי גישתם זו של גדרון ונמדר, אשר עולה בקנה אחד עם מטרתה של תמ"א 38. בחקיקתו של סעיף 158א3 לחוק התיכנון והבניה, הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, מקומות חנייה נוספים, שלא ניתן להתקינם בתחום הנכס, לא יהוו חסם למתן היתר לבצוע עבודה ברכוש משותף, לפי תמ"א 38... באיזון בין הצורך בקידום יישומה של תמ"א 38, לבין האנטרס הצבורי כי יימצאו פיתרונות חנייה בתחום המיגרש הנידון, גובר הצורך ביישום תמ"א 38 (וראו, החלטות של ועדות הערר ברוח אותם הדברים: ערר (ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז חיפה) 198/15 רועי נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חיפה 2.9.2015); ערר (ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז חיפה) 340/14 יעקב נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חיפה (12.3.2015); ערר (ועדת ערר לתיכנון ובניה מחוז חיפה) 153/14 גליקסמן נ' ועדה מקומית לתיכנון ובניה חיפה (15.1.2015)).‏" משכך, סוגיית החניה נוגעת להיבט תיכנוני מובהק ונמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של מוסדות התיכנון.
...
אפנה בהקשר זה לעע"מ 7381/15 ש. דורפברגר בע"מ נ' עודד (30.10.2016), שם נקבע במקרה דומה כי ככלל סוגית הקצאת השטח למקומות חנייה לא תהווה חסם למתן היתר, וכך נפסק: "מקובלת עליי גישתם זו של גדרון ונמדר, אשר עולה בקנה אחד עם מטרתה של תמ"א 38. בחקיקתו של סעיף 158א3 לחוק התכנון והבניה, הביע המחוקק את דעתו, כי ככלל, מקומות חנייה נוספים, שלא ניתן להתקינם בתחום הנכס, לא יהוו חסם למתן היתר לביצוע עבודה ברכוש משותף, לפי תמ"א 38... באיזון בין הצורך בקידום יישומה של תמ"א 38, לבין האינטרס הציבורי כי יימצאו פתרונות חנייה בתחום המגרש הנדון, גובר הצורך ביישום תמ"א 38 (וראו, החלטות של ועדות הערר ברוח אותם הדברים: ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 198/15 רועי נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה 2.9.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 340/14 יעקב נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (12.3.2015); ערר (ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז חיפה) 153/14 גליקסמן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חיפה (15.1.2015)).‏" משכך, סוגיית החניה נוגעת להיבט תכנוני מובהק ונמצאת "בגרעין הקשה" של שיקול הדעת של מוסדות התכנון.
הוועדה המקומית התייחסה לטענת זו של העותר וטענה כי יתכן והיו דיונים בוועדות שכנים אחרי ההחלטה העקרונית להפסיק את הנוהג, במקרים בהם הוגשו בקשות חודשים ארוכים קודם לכן והבקשות כבר שובצו לפני שינוי הנוהג, אלא שהבקשה נשוא העתירה הוגשה לאחר שכאמור הפסיקה הוועדה לשמוע משיבים במסגרת "ועדת השכנים". טענות אלו של הועדה המקומית לא נסתרו על ידי העותר וממילא, אין זכות קנויה לקיום אותן "ועדות שכנים", במסגרת החוק או התקנות, לא מצאתי שנפגעו זכויות העותר בשל אי קיומה של ועדה כאמור בעניינו, מכלול טענותיו נשמעו בפני כל הגורמים הרלבנטיים והתבררו לגופן, ועדת הערר ממילא אינה מחויבת לנוהג שהיה קיים בוועדה המקומית - ואין מקום להורות על בטלות ההחלטה נשוא העתירה מחמת כך שלא הייתה "ועדת שכנים" במקרה זה. סיכום – לאור האמור מעלה במקובץ, העתירה נדחית.
העותר ישלם הוצאות משפט למשיבה 1 – בסך 3,000 ₪, למשיבה 2 – 3,000 ₪, למשיב 3 – 4,500 ₪, ולמשיבים 4-8 ביחד – 6,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו