שכר טרחת עורך דין בתביעת נזיקין בגין רשלנות

המשיבה הגישה תביעת נזיקין בשל ניזקי התאונה גם נגד המדינה, היא המבקשת בהליך שבכותרת.

לפיכך, נקבע כי המדינה התרשלה בקיום חובותיה כמאסדרת וכי יש להעמיד את שיעור חבותה על 40% מן הנזק הכולל שניגרם למשיבה.

ביום 6.5.2021 הגישה המשיבה בקשה לשומת הוצאות משפט, וביום 10.5.2021 הוגשה מטעמה בקשה משלימה לעניין זה. לאחר שהוגשו כתבי טענות נוספים, שאינם נדרשים לענייננו, הגישה המשיבה ביום 15.6.2021 בקשה למתן פסיקתה בהסכמת הצדדים הכוללת שומת הוצאות ושכר טירחת עורך דין.

...

בענייננו, אני סבורה כי יש להעדיף את אינטרס המשיבה לסיום ההתדיינות בין הצדדים.

בנסיבות אלה, בשים לב לפערי הכוחות המובנים בין הצדדים, למהות ההליך ולסבל הרב שעבר על המשיבה בעקבות התאונה הקשה שנגרמה לה – עוד בשנת 2008 – והנכות שבאה בעקבותיה, אני סבורה כי האינטרס של המשיבה לסופיות הדיון, כך שתוכל לשים פרשה זו מאחוריה, לפחות מן הפן המשפטי, מובילים לדחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

בעניינינו, באין אמירה ברורה בחוזה שלפיה חברת הניקיון תשפה את הקניון בגין רשלנותו; ובאין ראיות המצביעות על כך שאומד דעתם של הצדדים כיוון לכך; לא ניתן לקבוע כי חברת הניקיון התחייבה לשפות את הקניון גם כשזה האחרון התרשל, שכן אין לומר שהתרשלות זו נובעת "מבצוע התחייבויותיה של חברת הניקיון". לא נעלמו מעיני פסקי דין נוספים – לרבות כאלה שצורפו על-ידי המודיעות, שבהם נקבע כי יש בתניית שיפוי הכלולה בחוזה לבצוע עבודות ניקיון, כדי להטיל את מלוא האחריות על הקבלן.

בפרשה אחרונה זו נקבע בתנייה החוזית כי "קבלן-המשנה יהיה האחראי היחידי והבלעדי לכל תביעת נזיקין של עובדיו וכל הבאים מכוחם, אף אם תהיה להם עילת תביעה נגד סולל-בונה בגין היותו הקבלן הראשי בבניין". בית המשפט פסק כי מהמילים האחרונות של תניית השיפוי עולה שעניינה אינו תביעות נזיקיות בעוולת רשלנות, אלא תביעות בעילת אחריות שילוחית בלבד (פסקה 8 לפסק הדין).

הצדדים השלישיים 1 ו-3 יישאו בשכר טירחת עורך דין בסך 25,000 ₪ ובאגרת ההודעה לצד ג' כפי ששולמה.

...

סעיפי השיפוי והביטוח לטענת המודיעות, בד בבד עם חלוקת האחריות החוזית, התחייבה חברת הניקיון בסעיף 9.2 להסכם להיות אחראית לכל נזק ישיר, עקיף או תוצאתי שנגרם לקניון או לצד שלישי כלשהו על-ידי חברת הניקיון "במעשה ו/או במחדל רשלניים ו/או בזדון ו/או בקשר עם ו/או כתוצאה מביצוע התחייבותה לפי הסכם זה ו/או אי ביצועו ו/או ביצועו החלקי ו/או הלקוי". עוד התחייבה חברת הניקיון בסעיף 9.5 להסכם, לשפות את "הבעלים ו/או את חברת הניהול בגין כל חיוב ו/או דרישה ו/או תביעה בהן יחויבו בקשר עם ו/או כתוצאה מביצוע התחייבויותיו של הקבלן לפי הסכם זה ו/או אי ביצועו ו/או ביצוע החלקי ו/או הלקוי". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי כי יש בסעיפי השיפוי בהסכם כדי לשנות את חלוקת האחריות בין הצדדים.

כפי שציינתי לעיל, אני סבור כי חלק מן האחריות לנזק מוקנה לקניון.

סוף דבר כידוע, "המבחנים לחלוקת האחריות בין שני מעוולים במשותף הם מבחנים של אשמה, או אשמה מוסרית או צדק ויושר, וזאת מששוקלים את מידת האחריות או מידת הרשלנות של כל אחת מהן" (ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ''ד מב(1) 415 (28.3.1988); ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים, פ''ד לה(4) 748 (12.11.1981)).

העובדות הרלבנטיות שאינן במחלוקת אין חולק כי לנתבעים 3-4, שני הוריה של הקטינה הנתבעת 5 (הנתבעים 3-4, להלן גם – הנתבעים), קמה עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית.

יצוין, כי בנגוד לתביעות אחרות שהוגשו על ידי התובע, עורך דין אמג'ד לא מצא את מקומו בין הנתבעים בתיק זה. עילת התביעה נגד הנתבעים היא בעיקרה הפרת חוזה (הסכם שכר הטירחה), בכך שלא יידעו את התובע אודות פסק הדין וקבלת הכספים, לא שילמו לו את המגיע לו בהתאם להסכם ולא המציאו לו התחייבות בלתי חוזרת כקבוע בו. עילת התביעה נגד הנתבעת היא בעיקרה עילת התביעה הנזיקית של גרם הפרת אותו חוזה על ידי הנתבעים.

אין מחלוקת כי הנתבעת 5 לא היתה צד להסכם שכר הטירחה, לא היתה צד לתביעת הרשלנות שהוגשה על ידי הוריה הנתבעים 3-4 וגם לא היתה צד לפסק הדין שניתן, בו זכו הנתבעים 3-4 לפצוי בין כניזוקים ישירים, בין כנאמנים לטובתה של הקטינה.

...

אין בידי לקבל גם את טענת התובע לפיה הנתבעת "התנגדה" לעיונו בתיק הנתבעים.

התביעה נגד הנתבעת 5 (הקטינה) - נדחית.

התביעה נגד הנתבעים 1-2 (הנתבעת) - נדחית.

במסגרת היתקשרות זו עו"ד ג'אבר העביר לטיפולו של המשיב את עניינה של מישפחת נור ג'ית. בשנת 2009 המשיב הגיש בשמה של מישפחת ג'ית תביעת נזיקין נגד בית חולים הסהר האדום, בגין רשלנות רפואית נטענת.

בסמוך לאחר שהושג הסדר הפשרה המשיב הגיש נגד מישפחת ג'ית ונגד עו"ד ג'אבר תביעה לתשלום שכר טירחה והוצאות בגין טיפולו בתביעת הנזיקין.

במהלך ישיבה זו עו"ד וייל הודיע: "הכסף אצלי". הוא אמר שהוא "חושב שנשארו כ 470,000 ₪". בנסיבות אלה הצדדים לתיק וכן עו"ד וייל הודיעו שהם הגיעו להסכמה שלפיה, "... הכספים המצויים בנאמנות בידי עו"ד וייל בעיניין הבטחת שכר הטירחה בתיק אזרחי 5299-12-09 גית נור נ' ד"ר יוסף שעבאני ואח', יוותרו עד להחלטת בית המשפט בתיק או כל ערכאה אחרת שתהיה מוסכמת על הצדדים בעיניין חלוקת שכר הטירחה בין עורכי הדין המעורבים". לבקשת הצדדים, כב' הרשם נחשון נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה.

...

האם יש לאפשר למבקש להביא עתה ראיות נוספות כדי להוכיח את הטעות הנטענת? אני סבור שלא.

ואולם בסופו של דבר הגעתי לכלל מסקנה שאין לאפשר זאת, ממספר טעמים.

סוף דבר מהטעמים שמניתי, החלטתי לדחות את בקשת הרשות לערער שהוגשה על ידי המבקש.

בין הלקוחות שהועברו לטיפולו של המשיב במסגרת היתקשרות זו, נימנתה מישפחת נור ג'ית, אשר בשמה הגיש המשיב, בשנת 2009, תביעה נגד בית חולים הסהר האדום, בגין רשלנות רפואית נטענת (להלן: תביעת הנזיקין).

ביום 11.12.2013 הגיש המשיב נגד מישפחת נור ג'ית ונגד עו"ד ג'אבר תביעה לתשלום שכר טירחה והוצאות בגין טיפולו בתביעת הנזיקין.

ביום 27.6.2018 ניתן לזכות המשיב פסק דין בתביעה שהגיש נגד מישפחת נור ג'ית ועו"ד ג'אבר (ת"א (שלום י-ם) 24234-12-13 עו"ד עמוס גבעון נ' נור ג'ית (27.6.2018)); יצוין כי פסק דין זה הכריע בתביעה נוספת לשכר טירחה שהגיש עו"ד גבעון נגד מישפחת נור ג'ית ועו"ד אמג'ד (ת"א 47719-01-14), אך תביעה זו אינה רלוואנטית לענייננו דכאן.

ואולם, בעניינינו, קביעת רשמת ההוצאה לפועל כי צו העיקול חל כלפי עו"ד וייל לא התבססה על ידיעתו על קיומו של הצוו העיקול, אלא על היותה של עו"ד פרימור (ששמה נכלל מפורשות בצו העיקול) שלוחתו של עו"ד וייל; וכן על הודעתו של עו"ד וייל כי כספי הפיצויים של מישפחת נור ג'ית מצויים בחזקתו, ועל הסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של החלטה, לפיה הכספים המצויים בנאמנות בידי עו"ד וייל יוחזקו על ידו עד להחלטת בית המשפט בתיק או כל ערכאה אחרת שתהיה מוסכמת על הצדדים בעיניין חלוקת שכר הטירחה בין עורכי הדין המעורבים.

...

דעתי היא כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בקבלת תגובתו של המשיב.

שנית, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין להלכת גורדוניה כל השלכה לענייננו.

הנה כי כן, דין הבקשה להידחות.