שכר טרחת עורך דין בתביעות קטנות: שיקולים ופסיקה

בשולי פסק הדין שהורה על מחיקת התביעה נקבע לאמור: "חרף היתנהלות התובע בתיק זה, לא מצאתי בשלב זה מקום לחייבו בהוצאות נוספות על ההוצאות בסך 750 ₪, שבהן חוייב בהתאם להחלטה מיום 16.6.20. יחד עם זאת, ככל שהתובע יבקש לבטל פסק דין זה או שיגיש תביעה חדשה נגד הנתבעת, מלבד חיובו בהפקדת הערובה שנקבעה במסגרת הליך זה, יחוייב התובע בתשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪ לנתבעת, ללא קשר לתוצאות ההליך". בבקשת רשות העירעור טוענת המבקשת כי בית הדין האיזורי טעה טעות יסודית כשלא פסק לטובתה הוצאות ושכר טירחת עורך דין ובכך הותיר אותה בחסרון כיס, אף כי המשיב גרר אותה להליך ארוך ומיותר ללא כל בסיס עובדתי ומשפטי.

בנגוד לפסק דין בהליך "רגיל", פסק דין בהליך של דיון מהיר אינו מצמיח זכות ערעור והגשת ערעור כפופה לקבלת רשות (ראו: סעיפים 31(ב) ו – 31(ד), בהתאמה, לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969; השוו: סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כלל דומה לתקיפת פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות).

הלכה פסוקה היא כי פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית "הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבותיו של התיק ואת ההתנהלות הצדדים במשפט, והתערבות ערכאת ערעור היא במשורה" (רע"א 6568/05 כץ נ' כץ פסקה ג' (17.8.2005)).

הגם שדרך המלך היא לחייב בעל דין שתביעתו נמחקה בהוצאות המשפט של הצד שכנגד, נסיבות המקרה שלפני אינן נכללות בגדרם של אותם מקרים נדירים המצדיקים מתן רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך של דיון מהיר, תוך חריגה מהכלל של היתערבות מצומצמת בהליכי דיון מהיר בכלל, ובהחלטות שעניינן פסיקת הוצאות בפרט.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת פסק הדין, בקשת רשות הערעור וכלל חומר התיק, הגעתי למסקנה לפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא קבלת תשובת המשיב.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

הגשת התביעה הייתה כרוכה בהוצאות אגרה בסכום של 358 ₪; שליחות בגין מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין בסכום של 117 ₪; וכן שכר טירחת עו"ד. לפיכך, יש להורות לנתבע לשלם לתובעת הוצאות כאמור ושכר טירחת עו"ד בהתאם לכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000, בסך של 4,632 ₪ כולל מע"מ. עיקר טענות הנתבע הנתבע הוא עוסק מורשה אשר העסיק את העובד נשוא התביעה עד לחודש אפריל 2018.

מתוך סכום התביעה נותר סכום קטן של 7,150 ₪ בלבד, הרי שמוכח כי התובעת התרשלה בעת הגישה תביעה ללא בירור לעומק של סכום החוב.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כך: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון". בפסק דינו של בית הדין הארצי, ע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל – בית הורים בית אורה בע"מ (2.11.06), נקבע כדלקמן: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." לאור האמור, עולה כי סוגיית פסיקת הוצאות משפט ושיעורן הנה סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית הדין, אשר בבואו לפסוק הוצאות עליו לשקול את מיגוון השיקולים הרלוואנטיים אליהם הפניתה ההלכה הפסוקה.

...

משלא הומצאו כלל המסמכים הדרושים, ולאחר בקשות שהוגשו בעניין מטעמה של התובעת, הגיעו הצדדים, בסופו של דבר, להסכמה כי החוב שנותר עומד על סך של 7,150 ₪.

גם לאחר הדיון במרץ 2021, המסמכים הועברו על ידי הנתבע באיחור, ובחודש יוני 2021 נאלצה התובעת להגיש בקשה נוספת להמצאת מסמכים, ובעקבותיה הנתבע לא פעל בהתאם להחלטות בית הדין מיום 16.6.2021 ומיום 4.7.2021 ובכך גרם לעיכוב נוסף בניהול ההליך, אשר הצריך קיומם של שני דיונים; ושלישית, שקלתי את סכום התביעה המקורי ואת הסכום שנפסק בסופו של דבר.

במצב דברים זה ובשים לב למכלול השיקולים המנויים בסעיף 11 לחוק ואוזכרו לעיל ולנסיבות דנן, מצאתי לנכון לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסך של  3000 ₪.

שכ"ט עו"ד בית משפט לתביעות קטנות לא נוהג לפסוק שכר טירחת עורך דין בתביעה קטנה, שכן אין ייצוג משפטי בבית משפט זה. ואולם המדובר בהוצאה שהוציאה התובעת, כאשר ביקשה להעזר בשירותיו של עורך דין, לאחר שפניותיה להשבת התמורה לא הועילו.

...

סיכום הסכומים שעל הנתבעת לשלם לתובעת הנתבעת תשלם לתובעת סך 4000 ₪ של על פי החלוקה הבאה: · פיצויים לדוגמא לפי סעיף 11 לחוק שירותי תעופה- 3000 ₪.

סוף דבר  התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4500 ₪.

לענייננו, רלבאנטיות הנסיבות הקבועות בסעיף קטן 15(2) – " היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום"; הסעיף אשר בהקשר לפרסומים בעיתונות זכה בפסיקה לכינוי "הגנת העיתונאות האחראית". הנתבעים טוענים גם להתקיימות הנסיבות הקבועות בסעיף 15(4) – "הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגות הנפגע בתפקיד שפוטי, רישמי או צבורי, בשירות צבורי או בקשר לענין צבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה היתנהגות"; אלא שאין מדובר בכתבה שיש בה משום הבעת דיעה, אלא זוהי כתבה אינפורמאטיבית, שמתיימרת להציג בפני הציבור עובדות, ולא דיעות, כך שסעיף 15(4) אינו רלבאנטי למעשה.

בשים לב לכלל השיקולים הרלבאנטיים לפסיקת הפצוי (ראה לעניין זה רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף (2001) ), ולרמת הפצוי הנוהגת בתביעות לשון הרע, החלטתי להעמיד את הפצוי לתובע בולוס על 15,000 ₪.

ברם, מעיון בבקשות שונות שהוגשו בתיק לאורך תקופת נהולו עולה, כי גם הנתבעים הגישו בקשה שנדחתה לאחר תגובה (בקשה מס' 47), והדברים מוציאים זה את זה. בשים לב לסכום שנפסק כאמור לעיל, וכן לדחיית תביעתם של ארבעה מתוך חמשת התובעים, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעים 3-4 לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרה יחסית) ושכר טירחת עורך דין, הכל יחד בסכום כולל של 4,000 ₪.

...

סוף דבר תביעת התובע מס' 3 בלבד, נגד הנתבעים מס' 3-4 בלבד, מתקבלת בחלקה, לאחר שמצאתי כי הנתבעים מס' 3-4 פרסמו לשון הרע על אודות תובע זה. הנתבעים מס' 3-4, יחד ולחוד, ישלמו לתובע מס' 3 סכום של 15,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

תביעת התובעים מס' 1-2 והתובעים מס' 4-5 נגד כלל הנתבעים נדחית, משלא נמצא כי פורסמה לשון הרע על אודות תובעים אלו.

תביעת חמשת התובעים נגד הנתבע מס' 1 נדחית.

התובעת תובעת סכומים של 4,598 ₪ ו-5,218 ₪ בגין שכרה, סכום נוסף בגין הוצאות עורך-דין ששכרה לשם משלוח מכתב התראה והכנת התביעה, וכן פיצוי בגין אובדן ימי עבודה.

אולם הנתבע טוען, כי אין בין הנתבע לבין התובעת יריבות או קשר חוזי, שכן על התובעת להפנות את טענותיה כלפי חברה בשם בסרגליק-חזן חברת עורכי דין.

אומנם, ככלל אין צורך בהיעזרות בעורך-דין לשם ניסוח תביעה קטנה, ולבית המשפט שיקול דעת שלא לפסוק לטובת התובע את מלוא הוצאות שכר-הטירחה כשאלו אינן מידתיות (עיינו, ת"ק (הרצ') 32478-06-17‏ ‏ סמואל נ' מוואסי (22.11.2018)).

...

על כן, דין טענה זו להידחות גם כן. כן אציין שהנתבע לא העלה טענה קונקרטית לגבי מספר הבאנרים שעוצבו.

לסיכום, מצאתי שדין התביעה להתקבל.

על כן, הנתבע ישלם לתובעת סכום של 9,816 ₪.