התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונת עבודה, וּועדה רפואית קבעה לו נכויות צמיתות כדלקמן: 10% בגין קטיעה חלקית של האגודל, לפי תקנה 43(1)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות); 5% בגין פגיעה בעצב המדיאני בגדם, לפי תקנה 31(4)(א) לתקנות ו - 10% בשל הפרעת היסתגלות, לפי תקנה 34(ב)(2) לתקנות; סך הכל במשוקלל: 23.05%, ולאחר הגדלת הנכות ברבע מכח תקנה 15 לתקנות - נכות כוללת בשיעור 29% לצמיתות.
הגריעה מכושר הישתכרות
חישוב אקטוארי מלא על פי בסיס שכר של 9,000 ₪ והנכות הרפואית בשיעור 23% מביא לתוצאה של 542,133 ₪ (מקדם ההוון: 261.9); ואולם, לאור זאת שהתובע שב לעבודתו הקודמת, באותו מקום עבודה בו הוא עובד מעל 15 שנה, ללא כל פגיעה בשכרו, בשים לב לכך שאינו מטופל מזה למעלה משלוש שנים, ולנוכח קיומה של נכות משמעותית בגין התאונה הקודמת, יש מקום לפסוק לו פיצוי בסכום גלובאלי, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 365,000 ₪ (שיעור כ - 67% מהסכום האקטוארי המלא).
סיכום
לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 67,302 ₪, בצרוף שכר טירחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ והחזר האגרה ששולמה.
...
לטענתו, התובע היה בתחילת דרכו המקצועית, וחזקה שהיה משביח את שכרו; לטענתו, אנשי מקצוע כגון חשמלאי, רצף או פחח אינם עובדים בשכר נמוך מרמת שכר זו.
אין בידי לקבל טענה זו. ראש וראשון, התובע החל לעבוד בחברת ורד ו.מ. בע"מ בגיל 16, במקביל ללימודיו בתיכון.
לא שוכנעתי כי עם סיום תקופת ההכרה בו כ"נכה נזקק" לא היה ביכולתו של התובע לשוב לעבודה כלשהי, לרבות לעבודתו הקודמת; את טיפוליו האורתופדיים והנפשיים סיים בסוף שנת 2020; מכאן שמצבו הרפואי התייצב.