עינינו הרואות, איפוא, כי בנגוד להליכים רגילים המתנהלים בלישכת ההוצאה לפועל
ובהם נפסק שכר הטירחה בהתאם לתעריף המינימאלי שנקבע עפ"י סעיף 81 לחוק לישכת
עורכי הדין (זולת מקרים בהם החליט אחרת על יסוד בקשה שהוגשה לפניו בעיניין), הרי
שבהליכי גביה של פסק דין למזונות, קובע המחוקק, כי לרשם ההוצאה לפועל מסור
שיקול דעת מוחלט בכל הנוגע לפסיקת שכר טירחתו של עורך הדין, ואין הוא כבול לתעריף
המינימאלי שנקבע בחוק לישכת עורכי הדין או לכל תעריף אחר.
...
אין בידי לקבל טענת המערערת, ולא מצאתי כי נפלה בהחלטה טעות משפטית, וודאי לא
טעות קיצונית, ואף לא פגם או פסול בשיקול הדעת של הרשמת.
מסקנה זו מתבקשת גם נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן
לאחרונה (מפי כב' השופטת גאולה לוין), בו הובהר, כי סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל
קובע הוראה ברורה בעניין פסיקת שכר טרחה, וכשמדובר בהליכי ביצוע של פסקי דין
למזונות, אין מקום להידרש לתעריף המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין ועל
החלטה בעניין להיות מנותקת ממנו.
גם טענת המערערת לפיה יצאה שגגה תחת ידי הרשמת בקבעה, כי אין לפסוק שכר טרחה
בגין התקופה בה נוהלו כנגד המשיב הליכי פשיטת רגל, דינה להידחות.
