שכר טרחת כונס נכסים בוטל אולם בגין מות צד בהליך

משיבה 2 מונתה ככונסת הנכסים אולם נקבע כי היא לא תעשה שימוש בשטר הפדיון למשך 30 יום שבמהלכם רשאי המבקש להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט לצורך קבלת צו מניעה.

  קרול נישאלה פעמים רבות בחקירתה הנגדית מדוע היא ובאת כוחה, משיבה 2, לא פעלו לביטול המשכנתא על החנות לפני פטירת המנוח, ומיד לאחר שהוגשה בשנת 2012 תביעה של הבנק נגד קרול שבה הגישה הודעת צד ג' נגד המנוח.

כמו כן העידה קרול כי בעקבות פטירתו של המנוח ההליכים נעצרו, ובסמוך לאחר שחודשו בסביבות דצמבר 2018, ביקשה משיבה 2 להיתמנות ככונסת נכסים למימוש זכויותיו של המנוח בחנות, והיא מונתה בינואר 2019 (עמ' 33 ש' 22-1).

בנסיבות העניין, לאור דחיית התובענה ועל רקע הקביעות דלעיל, אני מחייב את המבקש לשלם לקרול, משיבה 1, סך של 7,500 ₪ בגין שכר טירחת עו"ד בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

...

די בממצאים שנקבעו בפסק דין זה לעיל כדי לקבוע כי דין התובענה להידחות.

על כן ולאור כל האמור לעיל, התובענה נדחית.

בנסיבות העניין, לאור דחיית התובענה ועל רקע הקביעות דלעיל, אני מחייב את המבקש לשלם לקרול, משיבה 1, סך של 7,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לטענתו, התמורה היחידה שהתקבלה בידו בגין ייצוג המנוח היה שכר טירחה בכובעו ככונס נכסים, אשר ממילא לא נילקח מהמנוח (היות ששכר הטירחה חולק בסופו של יום בין שלושה תחת שני כונסי נכסים).

על שום כך נעשו ע"י בית המשפט ניסיונות רבים להביא הצדדים לפשרה אשר תייתר הצורך בהכרעה בהליך, אשר מטבע הדברים תהא בינרית, ותקפל בתוכה ממצאים שבעובדה ובמהימנות, אולם למרבה הצער, הם לא נשאו פרי.

המחוקק העניק משקל רב לזכותו של אדם לקבוע גורל נכסיו לאחר פטירתו, גם תוך הדרת יורשיו 12 ;97( על פי דין מזכויותיהם כיורשים (רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג( 13 .

התובע הבהיר, כי אין בידו להסביר את דברי המנוח, והכחיש מכל וכל הטענה לפיה הוא עיכב בידו כספים של המנוח, וממילא הוא לא שימש ככונס נכסים יחיד בהליך המכירה של הזכויות במשק ופעל בהתאם להוראות המשקם בכל הנוגע לשיחרור הכספים לידי המנוח (עמ' 51 ש' 12 עד עמ' 52 ש' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 29.09.2019 ).

מן האסמכתאות הללו עולה, כי הסכומים האמורים הועברו מחשבון נאמנות כללי המנוהל ע"ש התובע ולא מחשבון הבנק הפרטי במסגרת חקירתו הנגדית הבהיר התובע, כי מדובר במקורותיו הפרטיים, וכי בחשבון הנאמנות המנוהל על שמו כחשבון נאמנות כללי מוחזקים כספים של לקוחותיו לצד כספים להם הוא זכאי כשכר טירחה.

סיטואציה זו מעוררת שאלות ותהיות חשובות בהקשר בו עסקינן, ובהן, למשל, האם ככל שקבל המנוח ייעוץ משפטי, וסביר, כאמור, שהיה זה מפי התובע, הוא היה מודע לאפשרות של ביטול או שינוי צוואה שנעשתה בפני רשות, אם לאו.

...

סוף דבר הנה כי כן, מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי מצאתי, כי הצוואה נושא דיוננו לא נעשתה מרצונו הטוב והחופשי של המנוח, ומשכך אין לי אלא להורות על ביטולה.

(133( נ( סופו של דבר הוא, אפוא, כי ההתנגדות למתן צו לקיום הצוואה מתקבלת.

בראי כלל הנסיבות ונוכח מחדלי הנתבעים 1 ו 2- והעיכוב שנוצר בבירור ההליך בעטיים הנני מחייבת את התובע לשאת בהוצאותיהם בסך של 7,500 ₪ בלבד.

לטענת התובע, הלווה לנתבע סך 28,000 ₪ וסכום זה, בתוספת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עגמת נפש, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין, מרכיבים את הסכום הנתבע.

כמפורט בכתב ההגנה, בעבר ניתן כנגד הנתבע צו כנוס נכסים, אשר בוטל לאחר קבלת הפטר חלוט.

התובע העיד כי בעקבות מותו של אבי הנתבע, ביקש הנתבע כי התובע יכבד זאת ומועד התשלום נדחה שוב ושוב ובשלב כלשהוא, כאשר התובע שאל את הנתבע מדוע אינו משלם לו, השיב לו הנתבע שהוא מחזיק את הכסף שלו בחו"ל. התובע העיד כי החזר ההלוואה נדחה שוב ושוב וביולי 2020 היתקשר התובע לנתבע פעם נוספת אך לא קיבל תשובה מניחה את הדעת מהנתבע ולכן החליט להיתקשר לאישתו של הנתבע.

בהחלטה מיום 24.5.2022 הוריתי על דחיית הבקשה להוצאת התצהירים מן התיק, תוך קביעה כי ככל שיש מקום לחייב את התובע בהוצאות, תנתן על כך החלטה בהמשך ההליך.

הנתבע נישאל האם שלח את הודעות הואטסאפ שסומנו נ/1-נ/3 והשיב "ממש לא , אני לא יודע במה מדובר". דיון והכרעה בין הצדדים מחלוקת עיקרית בשאלה האם התובע העביר לנתבע כסף כהלוואה באמצעות העברה כספית לחשבון הבנק של בנו.

מעבר לטענות כלליות, הנתבע יכול היה להגיש מסמכים בנקאיים סותרים או משלימים שילמדו אחרת ממה שנלמד מן המסמכים שהוצגו על ידי התובע, אולם לא עשה כן. לא זו אף זו, בעדותו בבית המשפט ביום 21.3.22 העיד הנתבע באופן נחרץ כי חשבון הבנק שמספרו מופיע על גבי המסמכים הבנקאיים כחשבון הבנק שאליו בוצעה ההעברה הכספית אינו חשבון הבנק שלו.

...

משכך, דין התביעה להתקבל.

מאחר שהראייה המוקדמת לפניית התובע היא מיום 13.1.2020, יחושבו הריבית והפרשי ההצמדה מתאריך זה. בהתאם, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 28,000 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 13.1.2020 ועד היום.

כמו כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות, כולל אגרת בית המשפט, בסכום כולל של 3,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בסכום של 7,020 (כולל מע"מ) ₪.

ביום 16.5.23 הגישו כונסי הנכסים בקשה לפסיקת שכרם בסך של כ-5.3 מלש"ח, בגין טפול במקרקעין, ששווים מוערך על ידי השמאי אבנר גרון בסכום של כ-132 מלש"ח. מקצת מב"כ הצדדים הגישו היתנגדותם לפסיקת שכר טירחה בסכום זה. מכל מקום, טרם ניתנה החלטתי בעיניין שכר הטירחה.

כן נטען כי ביטול פסק הדין יגרום לפגיעה בכלל הצדדים להליך (כאשר ענייננו בלמעלה מ-100 צדדים להליך) ובזכויות שעומדות על סדרי גודל של עשרות מיליוני ₪, למצער, אלפי שעות עבודה של עורכי הדין, שכר טירחתם של עורכי הדין וכונסי הכנסים, שכר טירחה של גורמים מקצועיים שונים ועוד.

בהקשר זה אפנה לפסק דינו של כב' השופט יהושע מצא, בע"א 5000/92, יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1), 830, הקובע את הכללים המנחים לעניין ביטול פסקי דין: "שתיים הן, כידוע, העילות האפשריות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול מתוך חובת הצדק ובטול מכוח שיקול-דעתו של בית המשפט. מקום בו החליט בית המשפט בהעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהעדרו, כגון שהמבקש לא הוזמן, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. הפגם שנפל בהליך, בשל מתן ההחלטה במעמד צד אחד, מהוה עילה מספקת לביטול ההחלטה; ובכגון דא אין בית המשפט רשאי לשקול אם ההחלטה שניתנה הנה נכונה, לגופו של עניין, אם לאו.... שונים פני הדברים מקום שבית המשפט מתבקש לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, אף שבעצם קיום הדיון בהעדרו של המבקש לא נפל פגם, כגון שהמבקש לא התייצב לדיון אף שהוזמן. במקרה כגון זה נתון דבר הביטול לשיקול-דעתו של בית המשפט. בבואו להפעיל את שיקול-דעתו, אם להענות לבקשת הביטול אם לאו, יבדוק בית המשפט וישקול, לא רק אם יש בפי המבקש טעם להצדקת העדרותו מן הדיון שהתקיים, אלא גם – ובעיקר אם, לגופו של עניין, עשוי הביטול להצמיח לו תועלת; לאמור, אם שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט למתן החלטה שונה מזו שניתנה". עוד אפנה להחלטתה של כב' השופטת אילה פרוקצ'יה ברע"א 1643/00, פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ. פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה(4) 198 (22.5.01, עמ' 202, פסקה 5 לפסק הדין) כדלקמן: "מעבר לכל אלה, יש לזכור כי הזכות לביטול פסק-דין שניתן על-פי צד אחד – אילו ניתן לבקשת המבקשת – נחשבת כיום כזכות בעלת ממד חוקתי, הנגזרת מזכות הגישה לבית-המשפט. מכוח זכות זו עשוי בית-המשפט לבטל פסק שניתן במעמד צד אחד, בין מנימוקים אובייקטיביים ובין מנימוקים סובייקטיביים, העשויים, בראייה כוללת, להצדיק את ביטול הפסק...". כן אפנה להחלטתו של כב' השופט ניל הנדל, ברע"א 2630/18, פלונית נ' פלוני ואח' (5.9.18) שקובע (בפיסקה 2) את הדברים הבאים: "דומה כי ישנן נסיבות מיוחדות בהן ראוי להעניק לבעל דין היזדמנות נוספת להגיב לתביעה המוגשת כנגדו.... השני מתרכז בהעדפה העקרונית לכך ששני הצדדים יציגו את טענותיהם בפני הערכאות השיפוטיות. ככלל, זו דרך המלך. כבר נקבע כי "ניהול ההליך השפוטי תוך מתן אפשרות לשני הצדדים לשטוח את טענותיהם בפני בית המשפט לגופם של דברים, הוא לעולם המהלך המועדף ואילו סיום ההליך בלא לקיים דיון לעיצומו של עניין, למשל על דרך של מתן פסק דין בהיעדר הגנה, הוא מהלך דיוני יוצא דופן 'המביא עמו הכרעה שיפוטית לגופה של תביעה במעמד צד אחד, ובלא שנשמע הצד האחר'" לא איחזור ואמנה כרוכל את שלל ההלכות שבמסגרתן ראו בתי המשפט את זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד וממילא הקלו בגישה לביטול פסקי דין שניתנו ללא הגנה.

בהקשר זה יוער כי עניינו של מותב זה לירד לחקר האמת ועורכי הדין לא סייעו בידי המותב לממש פררוגטיבה זו. עוד בשולי עניין זה נתתי דעתי גם לכך שהתובעים הגיעו להסכמה עם מר חנן כבירי לביטול פסק הדין שניתן בעיניינו, כמפורט לעיל, אולם הם עומדים על כך שפסק הדין שניתן כנגד המנוח בהליך שהחל לאחר פטירתו ייוותר על כנו.

...

עניינה של החלטתי זו בבקשת יורשי נתבע שהלך לעולמו עובר להגשת כתב התביעה בהליך של פירוק שיתוף, להורות על ביטול פסק דין שניתן בעניינו של הנתבע המנוח או להורות על מחיקתו מההליך.

בנסיבות העניין אני מורה על מחיקתו של הנתבע 75 מההליך.

משכך, אני מורה על מחיקת הערת האזהרה על זכויותיו של המנוח בלשכת רישום המקרקעין.

כמו כן אני מורה לתובעים לצרף את המבקשים כצד להליך.

הסניגור הפלילי, עורך דין בן חיים נפטר טרם שמיעת הראיות בתיק זה. גובה שכרו והסכומים שקבל לידיו במזומן, ישירות מהתובעת וגם מזגורי, לא הוכחו כדבעי וכך גם גובה שכר הטירחה שבקש, ברם הוכח כי 46 שיקים דחויים ופתוחים, על סך 5,000 ₪, שיועדו אליו, נימסרו מאילנה לזגורי, חלקם סוחרו לצדדים שלישיים ורובם בוטלו על ידי התובעות.

זגורי נמצא בהליכי חידלות פרעון (פש"ר 23560-05-18), צו כנוס נכסים בוטל.

אולם, בתמליל שיחה מוקלטת בין זגורי לבין הסניגור, לכאורה שנה קודם לכן (24.12.18), מתקבל הרושם כי הסניגור שוכנע ע"י זגורי לקבל השיקים כשכר טירחה ולהסב אותם חזרה לזגורי כי "זה צ'קים שהיא נתנה בשבילי אז זה סגור זה בסדר גמור", וזגורי ממשיך ואומר: "ברגע שהיא יודעת שיצאה חשבונית כחוק גמרנו ניסגר הסיפור" (נספח 5 למוצגי הנתבעים, עמ' 4, 6).

."נתת לי ואני...החזרתי לך שכר טירחה שלך את היתר אני נותן לה". כאמור, הסניגור הלך לעולמו ולכן המשפטים שצוטטו הם בבחינת עדות שמיעה שאינם מלמדים על אמתיותם, יחד עם זאת, משברור מדברי זגורי עצמו כי השאיר בידיו חלק נכבד מ-46 השיקים הדחויים שיועדו לכאורה עבור שכר טירחת עורך הדין, אני קובעת כי מדובר בניסיון מירמה נוסף מצידו, כמו הסיפור של שכירת חוקר פרטי.

...

לפיכך אני קובעת כי זגורי חייב להשיב לתובעות סך של 1,431,887 ₪.

."נתת לי ואני...החזרתי לך שכר טרחה שלך את היתר אני נותן לה". כאמור, הסנגור הלך לעולמו ולכן המשפטים שצוטטו הם בבחינת עדות שמיעה שאינם מלמדים על אמתיותם, יחד עם זאת, משברור מדברי זגורי עצמו כי השאיר בידיו חלק נכבד מ-46 השיקים הדחויים שיועדו לכאורה עבור שכר טרחת עורך הדין, אני קובעת כי מדובר בניסיון מרמה נוסף מצדו, כמו הסיפור של שכירת חוקר פרטי.

אשר על כן אני דוחה את התביעה נגדה.