שכר טרחה מקסימלי בתיקי תאונות דרכים

כמו כן, חזקה ששיהוי משך שנים רבות מעמיד את התובע בחזקת חוסר תום לב. הנתבעת טוענת כי ככל שייפסק כי התובע זכאי לתשלום שכר טירחה כלשהוא, הרי שהיא אינה חייבת בתשלומו שכן היא שילמה לבא-כוחה, הנתבע, את מלוא שכר הטירחה, הכפוף לשכר טירחה מאקסימאלי בהתאם לסעיף 2 לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז – 1977, וככל שלתובע מגיע שכר טירחה, עליו להפרע מהנתבע ולא מהנתבעת.

התובע ביצע את הפעולות במסגרת טפול בתיק של ניזקי גוף עקב תאונת דרכים וגיבוש הדרישות לתשלום תכוף זיכה את התובע בשכר טירחה מתוך התשלום התכוף ששולם ואותו גבה בעת התשלום.

...

התובע הסכים לקח על עצמו את הטיפול בתביעה, לרבות טיפול בדרישות ובקשות לתשלומים תכופים וכן טיפול בנושא שחרורה של הנתבעת ממתקן אשפוז לדיור הולם, דרישות ותביעות נגד המוסד לביטוח לאומי ועוד, הכל בהסתמך על כך שבסופו של דבר ישולם לו שכר הטרחה המקסימלי הקבוע בחוק הפלת"ד ובכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) תשל"ז – 1977 (להלן: "התעריף"), מאחר והיה צפוי באותו מועד, כפי שאכן התברר בסופו של דבר, כי מדובר בתביעה רחבת היקף וכי הנתבעת תהיה זכאית לפיצוי בסכומים גדולים עקב הנזקים שנגרמו לה בתאונה.

אינני מקבלת טענה זו. מאחר והחבות בתשלום שכר הטרחה שממנה נגזרת החבות של הנתבע בתשלום שכר הטרחה לתובע, היא במקורה של הנתבעת, וחבות הנתבעת תלויה גם בשאלה אם שלמה את מלוא שכר הטרחה לנתבע, היה על התובע להגיש את התביעה גם נגד הנתבעת, גם אם התשלום בפועל בשלב זה (לאחר שהיא שילמה את מלוא שכר הטרחה) לא ישולם מכיסה אלא ישולם על ידי הנתבע.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, ישלם הנתבע לתובע 15% מסכום שכר הטרחה שקיבל בגין טיפול בתביעת הפלת"ד של הנתבעת (כולל השכר שקיבל בגין הסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי וכולל השכר שקיבל בגין התשלומים התכופים שמעבר להסכם הפשרה).

בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט יחסיות, כיחס שבין סכום התביעה לסכום פסק הדין, וכן שכ"ט עו"ד בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) תש"ס – 2000, ובהתאם לסכום פסק הדין.

כידוע, קובעות הוראות כללי לישכת עורכי הדין (תעריף מאקסימאלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977, תעריף מאקסימאלי בטיפול בתיקים לפי חוק הפיצויים.

...

טוענת המבקשת כי המשיב מתכחש לסיכום עמה בין היתר בטענות לקיזוז שכר ששולם עבור ייעוץ שנתן עו"ד נוסף.

לפיכך לא נעתר בית המשפט קמא לבקשה לגלות המסמכים האמורים, מסמכים הנוגעים בין היתר להסכמי שכ"ט בתביעות נוספות של הלקוחה, ייפוי כוח עליה חתמה, העתק תיק המלא בתביעות נוספות כמו גם בתיק הרלבנטי מושא התיק קמא ופירוט האסמכתאות למה שקיבלה הלקוחה מחברת הביטוח.

הדברים משתלבים עם קביעתי שלעיל בנוגע לכך שמדובר במחלוקת פשוטה, לכאורה, על הזכאות לשכ"ט בסך של 104,789 ₪, (בתוספת מע"מ) ועל שיעור הזכאות של המבקשת בשכר זה לאור ההסכמים הנטענים שבין המבקשת למשיב, הסכמים בעל פה או בכתב ובהתאם בסופו של דבר כיצד לחלק סכום זה המוגדר כשכר טרחה, סכום שאינו דורש חישוב מיוחד, כיצד וכמה אמורה לקבל המבקשת, אם היא זכאית לחלק השכר.

לפיכך אני מורה על דחיית הבקשה.

בתיקי פלת"ד שכר הטירחה המאקסימאלי שעורך הדין רשאי לגבות אחרי הליכים משפטיים קבוע בסעיף 16 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 ולפיו לא יעלה "על 13% מהסכום שנפסק". הכלל הוא ש"הסכום שנפסק" הוא סכום הפיצויים בלבד, לא כולל שכ"ט והוצאות.

...

ראויה לציטוט הנמקתו של כבוד השופט ורדי בת"א (ת"א) 165145/02 לפיה תוצאה זו נדרשת נוכח "...לשון החוק, מטרות ותכלית החוק והשיקולים שעמדו מאחורי החוק..." משאחרת נמצאנו מאשרים "גבייה כפולה", ומגיעים "לתוצאה לא סבירה, לא הגיונית ולא צודקת", שאף "עומדת בסתירה לתכלית החוק ומביאה לתוצאה העומדת בניגוד לתוצאה שאליה התכוון החוק, תוך פגיעה בנפגע באופן ש'ננגסת' ממנו נגיסה יתרה בכספים שמועדים לרווחתו". ראו גם ע"א 2238/00 מורגנשטרן נ' עו"ד פני גיל.

וכפי שנפסק לא פעם: "...מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו" (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ. לילי פויכטונגר, פסקה 10 לפסק הדין, ניתן ב-15.09.2008).

משהמערער מצא לנכון להלין על כל קביעה וקביעה של בית משפט קמא, ומשחלק הארי של הערעור נדחה – איננו מוצאים לנכון לזכותו בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.

הנתבע טוען בסיכומיו כי מאחר ועסקינן בפיצויים לפי חוק הפלת"ד , הרי שיש לפסוק את הפיצויים בהתאם לסעיף 16 (א) לחוק ובהתאם לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977.

שכר טירחה בגין פעולות נוספות: לטענת התובעים הקף העבודה ביתר עינייני הנתבע הכוללים ייצוג בתיק הוצאה לפעול עומד על 40 שעות (סעיפים 35 ו- 37 לסיכומי התובעים).

...

סוף דבר: במשך למעלה משנתיים ימים, ייצגו התובעים את הנתבע בענייניו השונים.

כמובא בגוף פסק הדין , אני מורה לנתבע לשלם לתובעים שכר טרחה כדלקמן: בעד הייצוג המשפטי בתביעת הפיצויים, סך כולל של 29,901 ₪.

הנתבע ישלם לתובעים את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.

משהוכח, איפוא, כי סכום הפשרה שהוצע לנתבע על ידי מנורה עמד על 40,000 ובהתאם לכללי לישכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז - 1977) מצאתי לקבל בעיניין זה את התביעה, ולקבוע כי התובע זכאי לשכר טירחה בסך 5,148 ₪ (11% מתוך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ).

סיכום הנתבע ישלם לנתבע סך של 960 ₪ (שכר הטירחה עבור התביעה להחמרת מצב), סך של 5,265 ₪ (שכר טירחה בגין הייצוג בתביעה לפצוי בגין תאונת עבודה), סך של 704 ₪ (החזר האגרה ששילם התובע לפתיחת התיק בגין תאונת העבודה), סך של 5,148 ₪ (שכר הטירחה בגין הייצוג בתביעה לפצוי בגין תאונת הדרכים) וסך של 600 ₪ (החזר תשלום שכרו של ד"ר מאגד), ובסך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 12,677 ₪.

...

משכך, מצאתי לדחות את טענת הנתבע בהקשר זה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הנתבע אוחז בסיבה הוגנת - במישור האובייקטיבי להפסקת הייצוג בגין תביעת תאונת הדרכים, וסבורה אני כי התובע זכאי לשכר טרחתו בגין הייצוג האמור בהתאם לסעיף השיורי שבהסכם שכר הטרחה.

סיכום הנתבע ישלם לנתבע סך של 960 ₪ (שכר הטרחה עבור התביעה להחמרת מצב), סך של 5,265 ₪ (שכר טרחה בגין הייצוג בתביעה לפיצוי בגין תאונת עבודה), סך של 704 ₪ (החזר האגרה ששילם התובע לפתיחת התיק בגין תאונת העבודה), סך של 5,148 ₪ (שכר הטרחה בגין הייצוג בתביעה לפיצוי בגין תאונת הדרכים) וסך של 600 ₪ (החזר תשלום שכרו של ד"ר מאגד), ובסך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 12,677 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ והחזר האגרה בסך 770 ₪.