בית משפט קמא קיבל את תביעתו של המשיב (להלן: הבנק) וחייב את המבקש (להלן: רוזלס) ואת המשיבים הפורמאליים (להלן: רוזנברג) לשלם לו סך של 769,063 ₪ נכון ליום 13.7.16, בתוספת שכר טירחת עורך דין ואגרת משפט (להלן: סכום החיוב).
טרחנו ובדקנו לפני ולפנים את הסברי ב"כ המערער להתנהלותו הדיונית, גם באשר לשתי הבקשות הראשונות לדחיית הדיון למרות שהגשת עקרי הטיעון על ידו, אם כי באיחור, מייתרת את הדיון בעיניינם, על מנת להניח את דעתו שדחיית בקשתו לביטול פסק הדין לא נעשתה כלאחר יד. זאת ועוד, טרחנו ועשינו זאת למרות שלכאורה מתן פסק הדין על ידינו נעשה על פי בקשתו המפורשת (חלופית אמנם) כך שספק אם הדרך הדיונית בה נקט להשיג על פסק הדין – בקשה לביטול – נכונה היא.
...
משהעמיד ב"כ המערער, אף הסכים, כי בית המשפט ייתן פסק דין על סמך החומר שלפניו, אם יחליט שלא לדחות את הדיון, נהגנו לפי בקשתו שתואמת את החלופה של "יתברר הערעור" ונתנו את פסק דיננו תוך הנמקה ראויה, לטעמנו, מדוע יש לדחות את ערעור רוזלס אף לגופו.
נוכח כל האמור לעיל, לא היה כל תוחלת לערעור ולפיכך הן מטעם זה והן מטעם התנהלות דיונית בלתי ראויה בלשון המעטה, אנו החלטנו על דחיית הערעור, כאמור לעיל ".
חזרנו וקראנו את כתב הערעור, אף את עיקרי הטיעון שהוגשו על ידי המבקש (באיחור וללא היתר ארכה) ולא מצאנו טענה ראויה שיש בה כדי להפוך את הקערה על פיה.