שכר טרחה לעורך דין בתביעות ביטוח סיעודי

התובע והנתבעות התקשרו ביום 19.9.2012 בהסכם למתן שירותים משפטיים (להלן "הסכם שכר הטירחה") במטרה שהתובע יגיש תביעה נגד כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל בריאות") שביטחה את המנוח בפוליסת סיעוד לתשלום תגמולים וזכויות מכוח הפוליסה.

הסכם שכר הטירחה נחתם בין יורשות המנוח פינקו ז"ל, קרי הגב' בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל, לבין עוה"ד דוד פייל (ראה נספח "ב" לכתב התביעה שהוגש בתיק 31244-07-17).לא מצאתי כל עילה ו/או סיבה לצירופה של נתבעת 2 כנתבעת בתיק זה. התובעת, בסעיף 10 לכתב התביעה, מציינת כי ייצוגן של התובעות בתביעה כנגד חברת הביטוח נעשה ע"י נתבעת 2.

בנסיבות העניין ובשים לב לתביעה בתיק 38195-05-15 שעניינו עו"ד דוד פייל נ' בתיה אלי ונעמי פינקו ז"ל, מפחית את סכום התביעה לעניין "פיצוי הפרה ללא הוכחות נזק" מכוח אשם תורם, וקובע כי הנתבעת, הגב' בתיה אלי, תשלם למשרד עורכי הדין פייל ושות' סך של 13,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור שכר טירחה, וזאת מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן תשיב לעו"ד פייל סך של 221 ₪.

...

לעמדתו "סיכומו של דבר, התביעה מצויה כרגע על המסלול, עומדת להיקבע פגישת מהו"ת וכבר קבוע מועד לדיון" (סעיף 10 למכתב) כן ראה סעיף 11 לעניין הניסיונות להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית משפט.

סוף דבר התביעה בתיק 31244-07-17 הוגשה כנגד עו"ד דוד פייל, חברת פייל ושות' משרד עורכי דין, עו"ד מיה שפייזמן ועו"ד איתן פרגו.

הדבר מחזק את המסקנה שצירופה של הנתבעת 2 לכתב התביעה, היה משיקולים שאינם מן העניין.

הנתבעת, גב' דליה בורשטיין, ילידת שנת 1938, החזיקה בזמנים הרלוואנטיים לתביעה בפוליסה קבוצתית לחברי קופ"ח כללית, לביטוח סיעודי, באמצעות דקלה חברה לביטוח בע"מ (להלן בהתאמה: "דקלה"; "המבטח"; "הפוליסה").

יתרה מכך - אדם לא יכול לחתום בחודש ינואר 2016 על הסכם פשרה, לקבל במשך שנים את תגמולי הביטוח מכוחו; לא להעלות במשך שנים כל טענה לפיה ההסכם מקפח או לא הוגן, וכאשר בחלוף השנים מגיע עורך הדין אשר ליווה אותו בהליך ומבקש את שכר טירחתו - לטעון לראשונה בשנת 2020, כי לעורך הדין לא מגיע לקבל את שהוסכם, שכן הסכם הפשרה מקפח.

לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לפיה לתובע לא עמדה זכות להגיש תביעה מהוונת לטענת הנתבעת (בהתנגדות), יש בנמצא החלטה של וועדת שכר הטירחה של לישכת עורכי הדין (3/08) המורה, כי היה על התובע להסביר לה את המשמעות של הדרישה לקבל שכר טירחה מהוון, וכי התובע לא קיים אחר ההחלטה ו"דאג" להחביא זאת במשתמע ובשפה בלתי ברורה ונגישה.

...

גם הטענה לפיה חויבה הנתבעת בכפל מהסכום שאותו הייתה משלמת בדרך כלל עבור חוו"ד רפואית צריכה להידחות, שכן טענה זו לא בוססה כלל ועיקר בראיות, וממילא שהתובע אינו נושא בחבות לכך, גם אם חוות הדעת נערכה על ידי חברה בבעלות שותפו של עו"ד פייל.

תוצאת הדברים: דין התביעה להתקבל.

בהתאם, אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק הוצל"פ מספר 536018-05-19.

רקע כללי: לפניי תביעה בסדר דין מהיר, שעניינה דרישה לתשלום שכ"ט התובעת בהתבסס על הסכם שכר טירחה בגין ייצוג הנתבעת אל מול חב' הביטוח דקלה (להלן- "חברת הביטוח") בעיניין פוליסת סיעוד שמספרה 15-38-86265 (להלן: "הפוליסה") על שם כהן אברהם (ז"ל) ת.ז. 70122635 (להלן: "המנוח").

במסגרת סעיף 1 להסכם נקבע: "שכר הטירחה המוסכם שישלם הלקוח לעורך הדין עבור הטיפול בעיניין הנ"ל נקבע בסך 1,000 ₪ ,לא כולל מע"מ, עבור פתיחת התיק". (להלן- "סעיף 1") במסגרת סעיף 2 להסכם נקבע: "שכר הטירחה הנ"ל אינו כולל הסדר ו/או פשרה עם התובע. במידה ותושג פשרה בהליך של מו"מ בין הצדדים, שכה"ט יוגבל ל- 15 אחוז לא כולל מע"מ בחלוקה של עד 4 תשלומים מרגע כתיבת ההסכמות בין הצדדים". (להלן- "סעיף 2") במסגרת סעיף 3 להסכם נקבע: "במידה ולא תושג פשרה והלקוח ירצה לשכור את שירותיו הקבועים של העו"ד, ותוגש תביעה בבית המשפט, שכ"ט יעמוד על 20% מסך כולל שיתקבל". (להלן- "סעיף 3") במסגרת סעיף נוסף שמספרו 3 נקבע: "שכר הטירחה אינו כולל טפול בעירעור ו/או בבקשת רשות העירעור, אינו כולל בערכאות אחרות פרט לערכאה בה נדון התיק הנ"ל במעמד החתימה על הסכם זה". (להלן- "סעיף 3א") בהתאם לייפוי הכוח ולהסכם שנחתם ביום 29.1.2016 , החלה התובעת לפעול אל מול חב' הביטוח בדרך של הגשת מכתב ערעור לחב' הביטוח (ראה מכתב מיום 1.2.2016 שצורף לכתב התביעה.

...

סוף דבר משלא הוכיחה הנתבעת כי נפל פגם בעסקת היסוד, דין התביעה להתקבל.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) 20,948 ₪ בתוספת מע"מ כדין, ובצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 6.9.2016 ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) שכר בטלתה של התובעת כעורכת דין והוצאות משפט בסך כולל של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

(בעיניין משיבה 5) לפניי בקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות") בעיניינה של הראל חברה לביטוח בע"מ. תמצית בקשת האישור נושא בקשת האישור הוא דמי הביטוח האחרונים (פרמיה) שמשלם מבוטח בביטוחים שאינם אלמנטאריים (בטוחי חיים, בריאות, נכות אובדן כושר וכיוצ"ב), לפני קרות מקרה הביטוח או לפני ביטול הפוליסה על ידי המבוטח, בגין החודש בו בוטל או נפסק הביטוח.

בפוליסות אלה, הפרמיות המשולמות בשנים הראשונות לחיי הפוליסה לא מזכות את המבוטחים בערכי סילוק, ומכאן שאין לגרוע מהסדר הפשרה את הפוליסות הנ"ל. יחד עם זאת, נוכח הכמות המזערית של ביטולים של פוליסות סיעוד עם ערכי סילוק בהראל, אשר כללו התניה על סעיף 10, מצא הבודק כי אכן אין צורך להעמיק הבדיקות ביחס לסוגיה זו מול הראל, שכן ממילא גם אם הפוליסות לא יוחרגו – הדבר לא ישפיע על תחשיבי הנזק.

בע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טירחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטירחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה : "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד) ולענייננו.

...

מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה.

ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן: "158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקשים ולבאי כוחם, בהתאם למפורט בסעיף 76 לעיל.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות.

ענף בטוחי בריאות – כמות ביטולי פוליסות שבהן הופיעה התניה על סעיף 10 - נציגי הפניקס שלפו את אוכלוסיית הפוליסות שבוטלו בתקופה הרלוואנטית לבקשת מבוטח, בהתאם לפרמטרים הבאים: בשליפה נכללו פוליסות בריאות פרט ופוליסות סיעוד פרט; השליפה לא כללה פוליסות בריאות קבוצתיות (קולקטיבים) ופוליסות סיעוד פרט בפרמיה קבועה, הכוללות ערכי סילוק.

ככל שיוחלט על השבה פרטנית, יש לקשור בין שכר טירחת באי כוח המבקשים לבין סכומי הפצוי שיועברו בפועל למבוטחים.

בע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט (23.5.2012) (להלן: "עניין רייכרט") נקבע, כי השיטה הראויה לפסיקת שכר טירחה בתובענות ייצוגיות היא "שיטת האחוזים", שבמסגרתה נפסק שכר הטירחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בהסכם הפשרה : "אנו סבורים שבתביעות ייצוגיות שעניינן בסעד כספי יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המקובלת לקביעת שכר הטירחה של עורך הדין המייצג. שיעור האחוזים שייפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטירחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטירחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטירחה קטן." (פסקה 11 לפסה"ד) ולענייננו.

...

מסקנתי היא כי בשאלה זו - השבת דמי ביטוח בגין יתרת חודש הביטול בגין פוליסה שבוטלה - מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות קרי – שיש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת הקבוצה מתקיים לגבי משיבות מגדל (כפוף להחלפת התובע), מנורה והפניקס בעניינם של המבקשים שפורטו לעיל, ועל כן אני מאשרת את התובענה בעילה זו. טענות המבקשים כי בפוליסות בהן לא הייתה התנאה על סעיף 10 חויבו מבוטחים שביטלו הפוליסה לפני מחצית החודש הקלנדרי, בתשלום דמי ביטוח בגין יתרת החודש, לא הוכחה לכאורה שכן לא הובאו דוגמאות לביטולים כאלה.

ביחס לשאלה ג' שבמחלוקת – החזרת דמי ביטוח בערכם הנומינלי, הצמדה למדדים שליליים וחיוב בהשבה בצירוף ריבית מיוחדת, קבעתי כדלקמן: "158. אינני מקבלת את טענת המשיבות כי אינן חייבות בהשבת דמי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהטעם שסעיף 28(ג) בחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי לענייננו, אלא הוא עוסק בהשבת דמי הביטוח במסגרת תגמולי ביטוח.

לאור כל האמור, מצאתי לאשר את הגמול ושכר הטרחה המוסכמים, כדלקמן: הגמול למבקשים יהיה בשיעור של 3% מהשווי הכולל של הפיצוי והתרומה ובסה"כ – 68,343 ₪ והוא ישולם בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4)בחוק תובענות ייצוגיות.