שכר טרחה ליחסי ציבור לעורכי דין

בקשה לפסיקת גמול ושכר טירחת עורך דין: בפסק דין מיום 26/7/20 אשרתי בקשה מוסכמת להסתלקות מהבקשה לאישור תובענה כייצוגית.

(2) הסדר הסתלקות שהביא תועלת לציבור – גם אז יש לפסוק גמול ושכר טירחה אך בסכום גלובאלי שעומד ביחס סביר לתועלת שצמחה לציבור מהתחייבויות שנטלה על עצמה המשיבה במסגרת הסדר הסתלקות.

...

י) לאחר שבחנתי את מכלול הטענות ואת הפסיקה שצורפה אני סבורה כי הגמול שיש לפסוק למבקש הוא בשיעור 4% מסך 1,357,673 ₪.

אני סבורה, כי הסכומים שנדרשו על ידי המבקש ובאי כוחו אינם עולים בקנה אחד עם סכום התביעה, סכום ההשבה ועם העובדה שההליך הסתיים באופן מהיר יחסית, הגם שנשא תועלת.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, הגמול יעמוד על סך 54,306 ₪.

גמול ושכר טירחה הצדדים המליצו כי המשיבות תשלמנה לבאי-כוח המבקשים שכר טירחה בנכוי מס כדין כנגד קבלה ובכפוף להמצאת אישור בדבר ניכוי מס במקור בסכום של 98,000 ₪ שיחולקו באופן הבא: 76,440 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו לעו"ד מתן פריידין; ו-21,560 ₪ בתוספת מע"מ ישולמו לעו"ד משה גולדצוייג שהגיש את בקשת האישור בת"צ 14434-05-18.

שיעור שכר הטירחה והגמול המוצעים גבוה למדי ביחס לסכומים המוצגים כתועלת לקבוצה ולציבור, ואף ביחס לשעורי הגמול ושכר הטירחה שהומלצו בתביעת ה-G4 ובתביעת ה-V10.

עד ליום 4.2.2021 הצדדים יעבירו תצהירים לפיהם אין לעורכי הדין ולמבקשים עניין אישי משמעותי בשנים האחרונות עם מי מהעמותות שבהודעתם מיום 25.9.2020, וכן אישורי ניהול תקין של העמותות הנתרמות.

...

אשר לגמול למבקשים, הצדדים המליצו כי המשיבות תשלמנה לכל אחד מהמבקשים, כנגד קבלה ובכפוף להמצאת אישור בדבר ניכוי מס במקור, 15,000 ₪ הכולל מע"מ ככל שנדרש.

אך אינני רואה בנימוק זה כשלעצמו עילה שלא לאמץ את ההמלצה, משום שבסופו של דבר סבירות הגמול ושכר הטרחה נבחנת גם בראייה של שני הסכומים (גמול מחד ושכר טרחה מאידך) במצטבר.

סוף דבר לאור כל האמור אני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם למפורט בפסק דין זה. בהתאם להסכמה עם פרטנר, המשיבות תעברנה נוסח הודעה לאישור בית המשפט עד ליום 4.2.2021.

בין עורך-הדין לבין הלקוח קיים הסכם, לפיו מתחייב עורך-הדין להגיש ללקוח שירותים של עריכת-דין, בתמורה לשכר טירחה המשולם לו. קביעת המאפיינים לשאלה האם נוצרו יחסי עורך-דין לקוח נדונו על-ידי בית המשפט העליון: "47. ...אין כל נפקות משפטית לאמון שרוחש פלוני לעורך-דין אלמוני, ואין בכך כדי ליצור יחסי עורך-דין-לקוח ביניהם. לדעתו, כדי לקבוע אם אמנם קיימים יחסים כאלו, יש לבדוק את מכלול הנסיבות של המקרה, ולשאול: האם הלקוח פנה לעורך הדין בבקשה כי ייצג אותו? האם עורך הדין קיבל על עצמו לייצג את הלקוח? האם ניתן לטובת עורך הדין ייפוי-כוח לטפל במקרה הנבדק? האם שולם שכר-טירחה עבור הטיפול? האם נערכה בין עורך הדין ללקוח ישיבה בה פירט הלקוח בפני עורך הדין את דרישותיו? ..." (ראו: ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד (4) 446, 478 (1990)).

לעניין קיומה של חובת זהירות מצד עורך-דין כלפי מי שאינו לקוחו, נדונה בע"א 2625/02 נחום עו"ד נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 409 (2004): "חובת הזהירות הוחלה על עורך-הדין לא רק ביחסים שבינו לבין לקוחו, כי אם גם ביחסיו עם צד שלישי. במקרה זה האחרון היחסים המיוחדים בין הניזוק לעורך-הדין והסתמכותו של הראשון על דברי האחרון מבוססים לא על חוזה בינם – חוזה אשר אינו בנמצא – כי אם על אופיו המיוחד של המיקצוע המשפטי ועל חובות ההגינות שבהן חב עורך-הדין לציבור כולו. כיוון שהציבור כולו מסתמך על מקצועיותו ועל יושרו של עורך-הדין, הוא חב בחובת זהירות לא רק כלפי מרשו, אלא גם כלפי יריבו וכלפי הציבור כולו (פרשת בכור [3], בעמ' 214). הדברים אמורים במיוחד כאשר הניזוק היה צד לא מיוצג לעיסקה אשר בה שימש המזיק כעורך-הדין של הצד שכנגד. בנסיבות שכאלה סביר יותר שאדם אכן יסתמך על דבריו של עורך-הדין של הצד שכנגד (ראו: פרשת שרמן [1], בעמ' 472; ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ' אבן [11], בעמ' 381). אלא שגם אז אין מגעת החובה הזו לכדי היקפה של החובה כלפי לקוחו. את ההלכה בדבר אחריות עורך-דין כלפי מי שאינו לקוחו סיכם השופט בך בפרשת היינוביץ [2], בעמ' 100: "..

...

ייאמר כבר עתה, כי דין טענה זו להידחות.

התובע עותר לסך של 100,000 ₪ יחד עם עילות נוספות בהן: מצג שווא ומרמה, ומבלי לפרט כלל,ורק מסיבה זו דין הטענה להידחות.

סוף דבר אשר על-כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, התביעה כנגד הנתבעים מתקבלת במלואה, בכל הנוגע לעסקת ההלוואה בלבד.

בית המשפט העליון פסק כי ההגנה על פרסומים מהסוג הנקוב בסעיף 13, כרוכה במחיר מבחינת ההגנה על שמו הטוב של מושא הפירסום, ומהגנה זו עשוי להנות גם מי שאינו ראוי להגנה, אולם הסעיף נועד להגן על שיקולים הנוגעים לאנטרס הצבורי, כאשר סעיף קטן (5) נועד למנוע מצב בו החשש מתביעה על פי סעיף לשון הרע תימנע מאדם המעורב בהליך משפטי להתבטא באופן חופשי (כך ברע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, סג(2) 511 (2009)).

לצורך הוכחת נזקיה הגישה התובעת את תצהירו של רואה החשבון ערן מהסרי שהעיד על פעולות הפירסום ושכירות שירותי יועצי אסטרטגיה ומשרד יחסי ציבור המיתמחה בניהול משברים ותדמית.

לסכום זה יש להוסיף סך של 10,000 ₪ בגין החזר אגרה (חלקי) והוצאות משפט; סכום זה כולל שכר טירחת עורך דין .

...

בפסק דינו של ביהמ"ש העליון - ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (נבו 04.08.2008) נקבע כי יש לבחון "האם הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות הרלבנטיות לענין, שאז חזקה כי נתקיים במפרסם תום לב, אלא אם הוכח אחרת". עוד נקבע בפסק הדין כי "להתנהגות המפרסם טרם הפרסום, בעת הפרסום, ולאחריו, ישנה השלכה בבחינת סבירות הפרסום. טיב הפרסום ותוכנו משפיעים על מידת סבירותו (שנהר, 264-5; ע"א 4607/92 קליין נ' רונן ([פורסם בנבו], 13.6.94)" על פי הראיות שהובאו לפני ובעיקר עדותו של הנתבע, אני קובעת כי הנתבע מקיים את התנאי הראשון בסעיף- משמע, שהוא סבר שדבריו היו אמת, אך אינו מקיים את התנאי השני, שהוא – הבעת דעה שאינה מוצגת כעובדה.

לסיכום, אמירתו של הנתבע כי אתר ההיכרויות שניהלה התובעת "שבע ברכות" הוא בית בושת מהווה לשון הרע, ואף האמירה כי התובעת מטעה במכוון את הרבנים, מהווה לשון הרע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת סך של 40,000 ₪.

המערערת מלינה על כך, שלמרות שבסעיפים 42 ו- 50 לפסק הדין קבע בית משפט קמא זכאות עקרונית שלה לקבלת שכר טירחה עבור העבודה שביצעה בפועל ולו כשכר טרחה ראוי ולא כשכר טירחה חוזי, הרי הסכומים שפסק היו נמוכים באופן בלתי סביר ובלתי מידתי ביחס לעבודה שבוצעה ולנדרש.

זה המקום לומר, ואף הצפתי זאת לפני הצדדים בישיבת יום 27.3.2024 שנקבע לצורך דיון בעירעור, כי שקלתי לצרף להליך זה כ"ידיד בית המשפט" גם את לישכת עורכי הדין אשר תחווה את דעתה, האם בנסיבות אלה יש מקום לפסיקת שכר טירחה ראוי? במיוחד כאשר קיים הסכם בכתב.

מן הסתם יביא הדבר תועלת בעתיד גם למערערת באופן אישי וגם לציבור עורכי הדין.

...

סיכום: מן המקובץ לעיל, נדחים שני הערעורים הכרוכים זה בזה.

אני מאשרת ומאמצת את קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק דינו נשוא הערעור מיום 6.3.2023.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.