המערערת הגישה ביום 13.6.22 בקשה לבית המשפט קמא לפסיקת שכר טירחתה נוכח מינויה כאפוטרופסית על ענייניה של המנוחה, לתקופה שהחל מיום 5.9.2006 ועד ליום 11.4.2022.
פסק דינו של בית המשפט קמא:
בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כדלקמן:
שעה שההליכים המקבילים בין הצדדים נוגעים לעזבון האב המנוח, ולא הוגשה בקשה לצוו ירושה/קיום צוואה של המנוחה, הרי שאין להעביר את ההליך קמא לביהמ"ש לעינייני מישפחה בנצרת.
המערערת שכרה את שירותי בא-כוחה רק לאחר שהאחים הגישו את היתנגדותם לבקשת פסיקת שכ"ט. ראוי היה להטיל על האחים הוצאות בגין התנהלותם בהליך קמא.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינו בהודעת העירעור ובתשובת המשיבים 5-2, ולאחר ששמענו את טענות ב"כ המערערת וב"כ המשיבים 5-2 בדיון שהתקיים לפנינו ביום 20.2.23, שוכנענו כי דין העירעור להיתקבל באופן שהתיק יוחזר לדיון מחודש בפני בית המשפט קמא בסוגיית ההתיישנות ובסוגיית גובה שכר טירחת האפוטרופוסית, בין היתר, בשים לב לקביעתו בסוגיית ההתיישנות, וזאת לאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים.
...
לפיכך, יש לקבוע כי לא חלה התיישנות על בקשתה של המערערת לקביעת שכרה; לקבוע את שכר טרחתה בהתאם לחישוב שערך ב"כ היועמ"ש; להטיל על האחים הוצאות ושכ"ט עו"ד; ולחייב את המשיבים בהוצאות הערעור, לרבות שכ"ט עו"ד.
טענות המשיבים 5-2 בתשובתם לערעור:
האחים טענו בתשובתם לערעור כי דינו להידחות על הסף מחמת הטענות הבאות:
צורכי המנוחה, כולל בדיקות רפואיות, מולאו על ידי המוסד הרפואי, והמערערת הודתה כי ויתרה על מימוש סל הרכישה במלואו, ובמשך שנים רבות ויתרה על שכ"ט, דבר המעיד כי לא היה צורך בהשקעת משאבים מרובים ו/או מאמצים מיוחדים במילוי תפקיד המערערת.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינו בהודעת הערעור ובתשובת המשיבים 5-2, ולאחר ששמענו את טענות ב"כ המערערת וב"כ המשיבים 5-2 בדיון שהתקיים לפנינו ביום 20.2.23, שוכנענו כי דין הערעור להתקבל באופן שהתיק יוחזר לדיון מחודש בפני בית המשפט קמא בסוגיית ההתיישנות ובסוגיית גובה שכר טרחת האפוטרופוסית, בין היתר, בשים לב לקביעתו בסוגיית ההתיישנות, וזאת לאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים.
כב' השופט רובינשטיין ציין בסעיף י' לפסק דינו הנ"ל כי:
"כללם של דברים לענין זה: יש פנים שונים לשאלת ההתיישנות. אי אפשר לשלול תחולתו של סעיף 12 ולכן אין לנעול את הדלת בפני העלאתו, אך הדעת נותנת כי בית המשפט ישקול את הטענה בדבר החלת הסעיף בכל מקרה לגופו, והחלתו לא תהא אוטומטית. לדעתי, יתכנו מקרים שבהם לא תתקבל טענת סעיף 12 נוכח מרכיב תום הלב, החופה על כלל המשפט הפרטי (סעיפים 39 ו- 61 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), ואם תועלה טענת סעיף 12 שלא בתום לב. בסופו של יום, תבוא פרשנות תכליתית של הסעיף, כך שייושם במקרים המתאימים - אך גם לא יאופשר ניצולו לרעה. בגדר השיטה הסבורה כי יחסי אפוטרופוס-חסוי, עם כל עדינותם ורגישותם, אינם מצדיקים כי תביעת שכר טרחה לא תוגש במועד סביר, ישקול האפוטרופוס הכללי כרשות ציבורית - החייבת גם לצמצם אפשרות לתביעות כנגדה מצד החסוי או יורשיו – ויעריך אימתי יש מקום לטענת התיישנות מצידו, ובמקרים כאלה יוכל להיאבק, על דרך הפרשנות התכליתית, ולפי עיקרון תום הלב, בהחלתו של סעיף 12."
בנדון דידן, כאמור, בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו לעניין התיישנות התביעה, מעבר ל-7 שנים, לא דן בפרשנותו התכליתית של סעיף 12, לא קבע ממצאים כלשהם בסוגיית תום הלב, לעניין תחולתו של סעיף 12, באופן שאין מנוס מהחזרתו של התיק לבית המשפט קמא לדיון מחודש בסוגיית ההתיישנות.
