שכר גננות עבור יום לימודים מוארך

האם זכאית התובעת לדמי חגים? התובעת טענה, כי במשך כל תקופת עבודתה לא שילמה לה הנתבעת כל תשלום עבור דמי חגים, ומשכך, עילה לשלם לה דמי חגים בעבור 7 שנות עבודתה האחרונות בסכום של 10,426 ₪ (לפי תעריף של 165.5 ₪ ליום בעבור 9 ימי חג בשנה).

סייעת לגננת שבגנה יופעל יוח"א תועסק במסגרת זו בימי הארכת הלימודים במסגרת יוח"א ותקבל תוספת שכר שקלית קבועה במעודכנת ל- 1.4.2001-בשיעור של 462.73 ₪ (ארבע מאות שישים ושתיים ש"ח ו- 73 אגורות לחודש), בעבור 4 ימי עבודה בשבוע, ובאופן יחסי בעבור שיבוץ בפחות מ- 4 ימי עבודה בשבוע במסגרת יוח"א כמפורט להלן: סייעת המועסקת יום אחד בשבוע תקבל 115.68 ₪.

...

דיון והכרעה- ניתוח הראיות והעדויות הובילו אותנו למסקנה כי יש לראות את התובעת כמי שפוטרה מעבודתה, כפי שנפרט להלן; הן לגרסת התובעת והן לגרסת הנתבעת, התובעת ביקשה לחזור לעבודה לאחר שסיימה את תקופת אי הכושר.

על כן ולנוכח האמור נדחית תביעת התובעת ברכיב זה. האם זכאית התובעת לפיצויי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה? התובעת טענה, כי הנתבעת הפרה הוראות חוקת העבודה ולא הפרישה בעבורה לקרן פנסיה וזאת החל מ- 09/2000 ועד ל- 02/2005, על כן, לטענתה, היא זכאית לפיצויי בגין אי ביצוע ההפרשות במועד בסכום של 9,290 ₪.

אכן, כטענת הנתבעת, התובעת אינה נמנית על קבוצת העובדים המנויים בסעיף, משכך, אינה זכאית לתוספת הנטענת ודין תביעתה ברכיב זה להידחות.

לסיכום- שוכנענו בגרסת התובעת, כי היא אכן פוטרה, וכי נפלו פגמים בהליך הפיטורים לפיכך, ובהתאם לקביעתנו זו, קבלנו את התביעה בכל הנוגע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, וכן בכל הנוגע לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וכן קיבלנו את התביעה בכל הנוגע לאי הפרשה לקרן פנסיה, כאשר יתר רכיבי התביעה נדחו על ידינו, כמפורט בפסק הדין.

השינויים שנעשו במסגרת הרפורמה לגני ילדים הינם – הארכת יום הלימודים, ארגון מבנה הוראה ולמידה בגן, טיפוח אקלים גן מיטבי, התפתחות מקצועית של הסגל החינוכי בגן, אחריות ומחויבות הגננת מבחינה מקצועית, לביסוס התהליכים החינוכיים בגן ותכנית פדגוגית הכוללת את מקצועות הליבה, המוטמעות בפעילויות תואמות התפתחות וכן את הפעילויות הבאות – עבודה בקבוצות קטנות, מפגש פרטני, מפגשי הורים, מפוי כיתת גן, ישיבות צוות ועוד.

כפי שנאמר בישיבה האמורה, הצעתכם בעיניין זה, לפיה הגננות בגני הילדים כאמור יזכו לתוספת השכר שסוכמה עבור הגננות, במסגרת ההסכם, מבלי שתידרשנה לתוספת העבודה אשר סוכמה עבור עובדות אלו, אינה מקובלת עלינו" למרות דחיית הדרישה חתם מר וסרמן על ההסכם הנוסף ב - 2012, תוך שלא נקבע בו דבר, לעניין תוספת לפעילות בית ספרית לגננות והוא אף תוקן תוך החלתו על מנהלים וסגני מנהלים.

...

לסיכום מלשונו של סעיף 30 להסכם אופק חדש, לא ניתן לקבוע באופן ברור ומפורש, כי הוא חל אף על גננות.

בבחינת הוראות הסעיף על פי כללי הפרשנות הסובייקטיבית – אובייקטיבית שוכנענו, כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים להחלת סעיף 30 על הגננות במסגרת רפורמת אופק חדש.

לאור כל האמור לעיל הננו דוחים את הבקשה היות ועסקינן בסכסוך קיבוצי, אין צו להוצאות.

דיון והכרעה תחילה נבחן את זכאותה של התובעת לתשלום הזכויות הנתבעות - הפרישי שכר, הלנת שכר והודעה מוקדמת ולאחר מכן נכריע בטענות הנוגעות למתן פיצוי בגין נסיבות סיום שיבוצה לתפקיד גננת מחליפה של גב' פרהוד בשנת הלימודים התשע"ח. הפרישי שכר טענות הצדדים התובעת טענה שמשרד החינוך לא שילם את מלוא שכרה במהלך השנים ושרק לאחר הגשת התביעה שולמו לה הפרישי שכר.

בנסיבות אלה, נוכח חוסר העקביות בתחשיב של משרד החינוך אנו סבורים שאין לקבלו בנוגע להפרשי השכר להם זכאית התובעת לתקופה זו. התחשיב הנכון: התובעת זכאית לשכר שעתי בסכום של 62 ₪ לפי הקף המשרה שיעבדה (8,066/130) עבור 53 הימים שיעבדה מתחילת שנת הלימודים התשע"ח עד לחודש 11/2017.

] עם זאת, אין חולק שמשרד החינוך לא שילם לתובעת הוצאות נסיעה עבור עבודתה בתאריכים 18.11.2017 ו-20.11.2017, ולכן היא זכאית לתשלום הוצאות נסיעה עבור ימים אלו.

סעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: החוק) קובע כדלקמן: "(א) הזכות לפצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן בית הדין האיזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, או תוך 60 יום מהיום שקבל העובד את השכר שבו קשור הפצוי, הכל לפי המוקדם, אולם בית הדין האיזורי רשאי להאריך את התקופה של 60 יום לתקופה של 90 יום.

...

אי לכך, משהחלטת משרד החינוך התבססה על נוהל השיבוצים דין תביעת התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש – להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

תביעת התובעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש – נדחית.

הסעיף קובע כי "סייעת פדגוגית אשר תשמש כאחראית על כתתה בהעדרה של המורה תקבל בעבור יום עבודה בן עד ל-5 שעות 'דמי החלפת גננת/מורה' על פי סעיף 106.119 ב לעיל (נכון ליום 1.1.00, הסכום הנו 34.50 ש"ח) ובעד יום עבודה בן 6 שעות סכום נוסף של 10.80 ש"ח וזאת בנוסף על שכרה הרגיל" (הסכומים מתעדכנים).

סייעת לגננת שבגנה יופעל יוח"א תועסק במסגרת זו בימי הארכת הלימודים במסגרת יוח"א ותקבל תוספת שכר שקלית קבועה במעודכנת ל-1.4.2001 בשיעור של -.

...

טענה זו מנוגדת לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, ולכן דינה להידחות.

גם טענה זו אין בידינו לקבל משני הטעמים: הראשון, דיוני – המשיבות לא ערערו על סכום החיוב הנוגע להפרש ההפקדות לקרן פנסיה.

סוף דבר לאו כל המקובץ, אנו קובעים כדלקמן: (א) העובדת זכאית, לאור פסק דינו של בית הדין האזורי ופסק דיננו, לתשלום הרכיבים הבאים (ללא קיזוז ערכם מהתמורה השוטפת העודפת): (1) גמול שעות נוספות – 11,000 ₪.

(ומובן שהדברים נכונים בעיקר במקרים שהגורם הקונה יעמיד איש מיקצוע באותו שיעור קומה של המוכר, ואין כאן מקום להאריך.

נוסיף ונאמר: באחד מהתיקים שנדון לפנינו ניתנה חוות דעת אקטואר על שווי גן ילדים, גן שאותו הפעילה האשה, במקרה זה שוחחנו עם רו"ח אבי יחזקאל על משמעות שווי הגן – אם יש לו שווי כשלעצמו, והרי ידוע שהורים רושמים ילדים לגני ילדים, בהתאם לגננת המפעילה את הגן, ובמקרה ההוא משיימכר הגן הרי אותה גננת לא תפעילו, וממילא איזה שווי יהיה לו – הרי הרישום לגן נובע לרוב מהמוניטין האישי? והסביר לנו האקטואר הנ"ל, שהערכת שווי עסק במקרים שכאלו בנויה על החישוב של אדם שיהיה מוכן לקנות את העסק, יתפעל את המקום בתשלום בעבור השכירות, שכר גננות ושאר הוצאות, וההכנסה שתהיה לו משכר הלימוד של רישום מספר ילדים בהפחתת ההוצאות, היא שוויו של העסק, אף שלא יהיה את המוניטין של הגננת המפעילה אותו.

...

במסגרת דוח איזון המשאבים בוצעה הערכת שווי לעסק ונקבע שנכון למועד הקרע שווי העסק נאמד בסכום של 1,201,662 ש"ח. עוד נרשם כי לבקשת האיש בוצע גם תחשיב של שווי העסק נטו בניכוי מס רווחי הון בעת מכירת העסק – הרי שגם לשיטת האיש, כפי שכתב בכתב תביעתו וכדכתבנו לעיל, אין חולק שמדובר בעסק, שהרי עסקינן בניכוי מס רווחי הון, והדברים נכונים רק כאשר אנו מדברים על מכירת עסק, כשיש עסק, והרי בסופו של דבר האקטואר מונה כדי להעריך את שווי העסק וכך עשה ואף קבע שווי מדויק לעסק.

מתשובת האקטואר עולה כי לא ברור לו אם מדובר במוניטין עסקי או מוניטין אישי, אולם מאידך גיסא הוא כותב באופן חד־משמעי "כי במצב הדברים הנתון ללא [פלוני] לא קיים העסק". בנוגע למכירת העסק לצד ג' הוא כותב להערכתו "כי בקונסטלציות מסוימות ניתן יהיה למכור את העסק אך סבור אני כי על [פלוני] יהיה להמשיך לעבוד בעסק (לפחות לתקופה מסוימת)". בלשון אחרת האקטואר מבהיר כי הערכת שווי העסק כפי שהגיש נעשתה לאור בקשת הצדדים ולבקשת בית הדין באופן מפורש, ולא משום שהיה פשוט לו מבחינה מקצועית שמדובר בנכס בר־איזון, ושייתכן כי ללא פנייה מפורשת זו לא היה מבצע הערכה לעסק כלל.

מסקנות אשר על כן, בהתאם לאמור, אם דעתי תתקבל יש לפסוק כלהלן: הערעור נדחה.

בהתחשב בצורך לקבל הבהרה לא מצאנו הצדקה לחייב את המערערת בתשלום הוצאות לצד שכנגד, ודמי הערבות שהפקידה יוחזרו לה בהתאם לנהלים.