עיון במסמכי המיכרז מלמד כי אותם "שירותי אבטחה" נשוא המיכרז, יינתנו באמצעות "מאבטחים", אשר הוגדרו במיכרז (סעיף 2) כך:
"מאבטח – איש אבטחה חמוש בנשק מטעם הקבלן שעבר קורס מאבטחים בתקן המישטרה ואושר לתפקיד על ידי הממונה".
משמע, במתן שירותי האבטחה נשוא ההסכם מחויבת התובעת לוודא כי שירותי האבטחה יינתנו אך ורק באמצעות כאלו שהוכשרו לכך ועומדים בתנאי הכשירות הקבועים בהסכם.
המומחה מצא כי מהחשבוניות נשוא התביעה בגין שירותי האבטחה (חשבוניות בסך מיצטבר של 1,319,730 ₪), חשבוניות בסך של 370,712 ₪ הוגשו בגין העסקת מאבטחים בלי כשירות מספקת; חשבוניות בסך של 57,648 ₪ הוגשו בלי שהתובעת יכולה לבסס קיומה של כשירות; וחשבוניות בסך של 43,335 ₪ הוגשו ביחס למאבטחים בלי הכשירות הנדרשת אך לגביהם טוענת התובעת לסיווג כ"מתגברים" שכלל לא נדרשה כשירות.
או ההוראה בסעיף 31.1.2:
הוצב עובד ללא מדים מלאים ו/או מרושל בהופעתו, לרבות גילוח, צחצוח נעליים וכיו"ב.
או ההוראה בסעיף 31.1.5:
הוצב עובד בלא המסמכים או האישורים הנדרשים או שהיו אלה לא תקפים: רישיון נשק, אישור על ביצוע אימון בירי, אישור על קורס הכשרה מקצועית.
...
רק למען הסדר הטוב יצוין שלו נמצא שהנתבעת עמדה בנטל להוכחת זכותה לחיוב בפיצוי מוסכם, היו נדחות טענות התובעת להפחתתו.
אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 981,530 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.
התביעה שכנגד נדחית.