שיקולים לפיצוי ללא הוכחת נזק בחוק שוויון הזדמנויות

פיצויים עונשיים ו/או פיצויים סטאטוטורים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שויון הזדמנויות סעיף 10(א)(1) לחוק שיויון הזדמנויות בעבודה מעניק לבית הדין סמכות לפסוק פיצוי לפי שיקול דעתו, לרבות פיצוי גם עבור נזק שאינו ממוני לעובדת שפוטרה פיטורים מפלים (ובעניינינו בגין הריונה), בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין וזאת תוך השארת מלוא שיקול הדעת בידי ביה"ד באשר לסכום הפצוי שיפסק, כמצוטט: "לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי –

...

לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע בחיוב בגין פיצויי הלנה נוכח המחלוקות נשוא תיק זה. יצויין כי ערים אנו כי תקופת העסקתה של התובעת היתה פחות משנה, אולם פסיקתינו בגין פיצויי פיטורים ודמי הבראה הינה כפיצוי בגובה פיצויי הפיטורים ודמי ההבראה שהיו משולמים לה לו הייתה מפוטרת כדין בתום התקופה המוגנת.

עם זאת, לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה, נוכח העובדה שפסקנו לה פיצויים מלאים בהתאם לסעיף 13 לחוק עבודת נשים וזאת בנוסף לפיצוי שפסקנו לפי חוק שיווון הזדמנויות בעבודה.

בכל הנוגע להודעה על תנאי העסקה, שעה שהנתבע צרף את ההודעה על תנאי העסקה , ומשתצהירו לא נסתר בנקודה זו ונתמך גם בעדותו של עו"ד מרחז, ומשאין חולק כי התובעת ידעה מהם תנאי העסקתה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. אשר על כן, רוב רכיב התביעה מתקבלים משכך על הנתבע לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים: הפרשי שכר בגין פיטורים ללא היתר לפי חוק עבודת נשים: 84,537 ₪ פיצוי בגין הפרשות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה:50,000 ₪.

סעיף 10(א)(1) לחוק שויון הזדמנויות קובע כי: "(א) לבית-הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי - (1)לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין; ואולם בהליך אזרחי בשל פגיעה כאמור בסעיף 7, רשאי בית הדין לעבודה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 120,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק". נקבע על ידי בית הדין הארצי בקשר לתכלית סעיף 10 לחוק שויון הזדמנויות, כך: "כבר נפסק, כי להוראת סעיף 10 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה שתי תכליות: התכלית האחת – לפסוק לעובד/ת שהופלה/תה מטעמים האסורים על פי חוק שויון הזדמנויות בעבודה פיצוי על הנזק הלא ממוני שניגרם, דהיינו פיצוי על עצם ההפליה, על הפגיעה בכבוד האדם ועל עגמת הנפש שגרמה ההפליה. התכלית השנייה – בדומה לתכליתן של הוראות חקיקה רבות בתחום משפט העבודה, המסמיכות את בית הדין לפסוק פיצוי "אף אם לא נגרם נזק של ממון" או לפסוק פיצוי "ללא הוכחת נזק"או לפסוק "פיצויים לדוגמה" היא לשמש -"כלי עונשי אפקטיבי להטמעת נורמות של זכויות ....על התכלית העונשית ההרתעתית של סעיף 10 לחוק שויון הזדמנויות בעבודה עמד בית דין זה מכבר: "מטרות הפצוי הן שתיים: פיצוי על נזק ממשי ופצוי עונשי. מטרתנו בפסיקת פיצויים היא במקרה זה לחנך את המשיבה ואת ציבור המעבידים כולו על-מנת להשיג את המטרה הסופית של היתנהגות שאינה מפלה כנגד פרטים ואינה נזונה מסטריאוטיפים. לשם כך על הפיצויים להיות אפקטיביים". (ראו: ע"ע 8582-02-13 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי (פורסם ביום- 13.10.16)) בבואנו לשקול את גובה הפצוי הבלתי ממוני לו זכאית התובעת, הבאנו בחשבון, את כישוריה של התובעת והתאמתה למישרה שהוצעה לה, כאשר ביסוד ההחלטה שלא לקבל את התובעת לעבודה, לא עמד שיקול נוסף, לבד מן השיקול הפסול, שלא סיפרה על היותה בהריון בחודש שלישי, במעמד ראיון הקבלה לעבודה בנגוד להוראות החוק.

...

העד נשאל: "מבחינתך במסקנה הסופית שלך כל הנקודות שפרטנו קודם הן לזכותה או לכל הפחות לא רלוונטיות והפרט היחיד שעמד לפי דעתך לחובתה זה זה שהיא לא ספרה בראיון העבודה שהיא בהריון?

טוענת הנתבעת, כי אמנם אין הוראת חוק המחייבת מועמדת לעבודה לגלות את דבר הריונה לפני חודש חמישי, אולם, "אין בהעדר הוראה שכזו כדי לבסס פטור של המועמד מגילויו של אותו פרט". בנסיבות התיק דנן, טענה זו של הנתבעת להידחות על הסף.

לאור כל האמור לעיל , הגענו לכלל מסקנה כי מקרה זה מצדיק פסיקת פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.

פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עבודת נשים וחוק שויון ההזדמנויות בעבודה בזיקה לטענתה, כי פוטרה מעבודתה על רקע הריונה, תבעה התובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה 20,000 ₪ מכוח חוק עבודת נשים ומכוח חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק השויון).

מדובר בהפעלת שיקול דעת פרטני ובבחינת קיומה של תשתית ראייתית ומשפטית המצדיקה עצם הרמת המסך בכלל ובהקף חלקי בפרט, ונפסק כי גם בסמכות זו יש לעשות שימוש באופן מידתי וזהיר (ר' ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי לווי וייעוץ חברות בע"מ – סטפנסקי (17.3.20) וע"ע (ארצי) 21196-05-18 הרב מיכאל שון נגד נעמי קאהן לינדר (7.8.20)).

...

סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן – חוק עובדים זרים), מטיל חובה על מעסיק להתקשר עם עובד זר בחוזה עבודה "בשפה שהעובד הזר מבין". בפסק דין בעניין קפלן (ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi – קפלן את לוי בע"מ (20.6.22)) קבע בית הדין הארצי כי "במצבים בהם הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לא קוימה ומסירת ההודעה לעובד נועדה למלא את החלל שנוצר עקב הפרת חוק עובדים זרים – נדרשת לטעמנו מסירת הודעה לעובד בשפה המובנת לו...". לאור האמור לעיל, אף אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעים כי טופס ההודעה לעובד שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר אכן נמסר לתובעת, הרי שלא עולה כי ההודעה כללה פירוט בשפה המובנת לה. בהתאם, מצאנו לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי המבוקש, שכן תנאי העסקתה הנם אחת מהפלוגתאות בהליך זה. משכך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי סך של 2,000 ₪ בגין אי מתן טופס הודעה לעובד בשפתה.

חרף הפגמים שנמצאו בהעסקתה של התובעת מבחינת רישום שעות העבודה ותשלום שכרה, לא מצאנו כי הוכח שהנתבעת נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיה של התובעת או להונאתה, או כי נתבע 2 ניהל אותה תוך נטילת סיכון בלתי סביר.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 2,000 ₪; פיצויים מכוח חוק הגנת השכר - 10,000 ₪; הפרשי משכורת חודש 06/2019 – 3,368 ₪; תשלום הפרשים עבור שעות נוספות – 2,636 ₪; דמי חגים - 233 ₪; פדיון חופשה שנתית – 1,684 ₪; הפרשות לפיקדון מסתננים – 2,301 ₪; הפרשות לקרן השתלמות – 2,338 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪ הסכומים הנקובים בס"ק א' עד ח' יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בגובה 5,000 ₪.

פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עבודת נשים וחוק שויון ההזדמנויות בעבודה בזיקה לטענתה, כי פוטרה מעבודתה על רקע הריונה, תבעה התובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בגובה 20,000 ₪ מכוח חוק עבודת נשים ומכוח חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק השויון).

מדובר בהפעלת שיקול דעת פרטני ובבחינת קיומה של תשתית ראייתית ומשפטית המצדיקה עצם הרמת המסך בכלל ובהקף חלקי בפרט, ונפסק כי גם בסמכות זו יש לעשות שימוש באופן מידתי וזהיר (ר' ע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי לווי וייעוץ חברות בע"מ – סטפנסקי (17.3.20) וע"ע (ארצי) 21196-05-18 הרב מיכאל שון נגד נעמי קאהן לינדר (7.8.20)).

...

סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן – חוק עובדים זרים), מטיל חובה על מעסיק להתקשר עם עובד זר בחוזה עבודה "בשפה שהעובד הזר מבין". בפסק דין בעניין קפלן (ע"ע (ארצי) 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi – קפלן את לוי בע"מ (20.6.22)) קבע בית הדין הארצי כי "במצבים בהם הוראת סעיף 1ג(א) לחוק עובדים זרים לא קוימה ומסירת ההודעה לעובד נועדה למלא את החלל שנוצר עקב הפרת חוק עובדים זרים – נדרשת לטעמנו מסירת הודעה לעובד בשפה המובנת לו...". לאור האמור לעיל, אף אם היינו מקבלים את גרסת הנתבעים כי טופס ההודעה לעובד שצורף לכתב ההגנה ולתצהיר אכן נמסר לתובעת, הרי שלא עולה כי ההודעה כללה פירוט בשפה המובנת לה. בהתאם, מצאנו לפסוק לתובעת את מלוא הפיצוי המבוקש, שכן תנאי העסקתה הנם אחת מהפלוגתאות בהליך זה. משכך, אנו פוסקים לתובעת פיצוי סך של 2,000 ₪ בגין אי מתן טופס הודעה לעובד בשפתה.

חרף הפגמים שנמצאו בהעסקתה של התובעת מבחינת רישום שעות העבודה ותשלום שכרה, לא מצאנו כי הוכח שהנתבעת נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיה של התובעת או להונאתה, או כי נתבע 2 ניהל אותה תוך נטילת סיכון בלתי סביר.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – 2,000 ₪; פיצויים מכוח חוק הגנת השכר - 10,000 ₪; הפרשי משכורת חודש 06/2019 – 3,368 ₪; תשלום הפרשים עבור שעות נוספות – 2,636 ₪; דמי חגים - 233 ₪; פדיון חופשה שנתית – 1,684 ₪; הפרשות לפיקדון מסתננים – 2,301 ₪; הפרשות לקרן השתלמות – 2,338 ₪; פיצוי בגין עגמת נפש – 10,000 ₪ הסכומים הנקובים בס"ק א' עד ח' יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בגובה 5,000 ₪.

בהתאם לאמור, עתרה התובעת לפצוי בגין הפסד שכר וזכויות סוציאליות עד לתום התקופה המוגנת לאחר לידה (בהתאם לחוק עבודת נשים), פיצוי בגין הפסד דמי לידה וכן פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

יחד עם זאת, בהיעדר ראיה כי המעסיק נהג בחוסר תום לב, על בית הדין להזהר מלשים את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של המעסיק, ולקבוע אם בשלב שבו פיטר המעסיק את העובד מוצה פרק הזמן של מתן ההזדמנות לעובד" (סעיף 41 לפסק הדין).

...

לא מצאנו פסול בהתנהגות הנתבעות המצדיק לקבוע, כי פעלו בחוסר תום לב. המסקנה אליה הגענו היא שהנתבעות לא היו מרוצות מעבודתה של התובעת, וזו הסיבה בפועל, בגינה הסתיימה מערכת יחסי העבודה בין הצדדים.

מאותם הנימוקים שפורטו לעיל, נדחית גם התביעה לפיצוי בגין פיטורים תוך הפרת חובת תום הלב.

סוף דבר התביעה על כל רכיביה נדחית במלואה.