שיפוץ רהיטים ישנים ופיצוי על נזק

א מכונות וציוד - מכונות, כלי עבודה, ריהוט משרדי וכל תכולה אחרת למעט מלאי.

בעיניין הפניקס הישראלי נ' מלון דבורה בע"מ (ע"א 191/80, פ"ד לה (4), 714, פורסם בנבו) עמד ביהמ"ש העליון על מונח ה"כינון" במובנו בפוליסת הביטוח כבמקרה דנן, והבהיר את הרקע, המטרות והשוני בפצוי זה כדלקמן – "כאשר מוטלת על המבטח החובה לשפות את המבוטח על נזק שקרה, מצומצמת חובה זו, בהיעדר הוראות מיוחדות, להשבת המצב לקדמותו, היינו, לפצות את המבוטח על מה שהיה לו עובר לנזק, לא פחות אך גם לא יותר f. Godwin, the principles and 5(.th ed6) .u.k) ( .practice of fire insurance in theבדרך כלל, וגם בפוליסות, שעליהן נסב הדיון כאן, מצוי סעיף קימום (reinstatement clause), המעניק למבטח אופציה: לשלם פיצוי עבור הנזק הממשי או לתקן את הרכוש המבוטח ולשפצו, כך שישוב למצבו ערב הנזק. הקימום בא תחת שיפוי הנזק בתשלום ומוגבל למה שקרוי ,actual cash valueואין המבטח חייב לתת למבוטח בית חדש במקום ישן. כל שנידרש הוא להשיב את המבוטח למצבו הכלכלי שלפני הנזק, ועל-כן בשני המקרים יהא מחיר החילוף או הקימום תוך הפחתת בלאי ואמורטיזאציה...

...

זוהי התפתחות מקדמת האינטרס של המבוטח, אשר לא רק מבטיח לעצמו את האפשרות לשקם ולכונן את ביתו או את מפעלו למרות השינויים, שחלו בינתיים עקב עליית מחירים ושכר עבודה, אלא עשוי בסופו של דבר לקבל יותר מאשר היה לו, לפני המאורע שגרם לנזק" (ההדגשות שלי – ק.מ.פ).

אשר לשווי הרכוש האבוד בערכי שיפוי יובהר כי התובע לא ביקש להוכיח באמצעות שמאות נגדית כי שווי המטלטלין בערכי שיפוי אינו כפי שנקבע על ידי שמאי התובעת, ועל כן אין לי אלא לאמץ את הערכות השווי כפי שבוצעו על ידי שמאי התובעת כאן, ולקבוע כי דין תביעתו של התובע לקבלת הפרשי שווי להידחות.

מכל האמור, אני דוחה את התביעה.

הואיל ובכתב הגנתה לא טענה התובעת דבר וחצי דבר בנוגע לאי הכללתו של הרכוש הניזוק בסעיף 9 להרחבים, והסתפקה בציון העובדה שהלכה למעשה לא הביא התובע ראיות לעניין קימום הנזק בלבד, באופן שממילא הוביל את התובע לניהול ההליך כאן לשווא, אני קובעת כי על אף התוצאה, ישא כל צד בהוצאותיו.

זוהי תביעה לפצוי על ניזקי מבנה שגרם אחד מן הבעלים של חלק מן הבית המשותף לבעלים אחר של דירה בבית משותף.

לטענת התובעים, הנזקים שנגרמו על־ידי עבודות הבנייה הם: נזקים לקירות ולשיש שבחדר המדריגות; נזקים לדירת מישפחת שטרן עד להוצאת צו פינוי בשל מבנה מסוכן, נוכח הסדקים בקירות; סדקים בקירות דירת מישפחת שהרבני; סדקים בקירות דירת מישפחת ברין; שקיעת חלקים בריצפה ומשקופי דלתות באופן שלא אפשר להשתמש בדלתות; נזקים הקשורים בצורך של ברין להתפנות מן הדירה ולשכור דיור חלוף; נזק אשר נגרם כתוצאה מהצורך להמשיך לשכור את הדיור החלוף בשל כך שהנתבעים היתמהמהו מלשלוח שמאי לדירה והתמהמהו בשפוץ הדירה.

לעניין הדירה העיד כי מקטעי הבטון והפאנלים החשופים עם שרידי דבק המגע נעשו על־ידו במהלך התקנת הסקה מרכזית, ובמקום שבו ניפתחה הריצפה לצורך הנחת הצנורות לא הניחו ריצוף בחזרה כי לא היה ריצוף שכזה ולפיכך הצמידו את הריהוט לקירות.

תאור זה של הדברים מפי העדים עצמם מבסס את האחריות הנזיקית של היזם והמהנדס, ועולה כי שניהם הפרו את חובת הזהירות: פאלוך צריך היה לצפות את אשר יקרה מחפירה תחת מבנה ישן בלא ביסוס קודם, והמהנדס שפר צפה ממש את העלול לקרות וכך העיד (עמ' 57 לפרוטוקול, שורה 2): "חשבתי שיהיו פחות אבל ידעתי שיהיו סדקים בבניין". שניהם גם יחד לא מצאו לנכון לא מצאו לנכון לקדם את פני הסיכון באמצעות תיכנון מוקדם של החפירה, פקוח אישי במקום, ובניית תמוכות מדורגות יחד עם החפירה.

...

לסתירות עובדתיות אלה מצא בית המשפט לנכון להוסיף את התרשמותו השלילית מעדויות ה"ה ברין אשר לא נמצא בהן כל הסבר שיכול לעמוד במבחן העובדות והמסמכים ולקשור לעוולה את הנזק המרכזי שחוללו בעצמם לעצמם והוא עזיבת הדירה מחד ואי חזרה אליה מאידך.

בית המשפט מצא את גרסת הנתבעים לפיה היה המעבר קשור לסיבות אישיות ובריאותיות שאין כאן המקום להאריך בהן.

תוצאות והוצאות התביעה מתקבלת חלקית.

1) מונחת לפנַי תביעה לפסיקת פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע במסגרת עבודתו כעובד שיפוצים, ביום 23.5.2013.

32) ראשית: לפי סעיף 3 בתצהירו של התובע מיום 29.4.2017, תואָר הארוע כלהלן: "ביום 23.5.2013, בשעה 10:00 או בסמוך לכך, בעת עבודתי בעבודות שיפוצים ותיקוני בניה במבנה ישן במעלה אדומים שבתפיסת ו/או בבעלות הנתבעים או מי מהם ועת עליתי על סולם דו זרועי בגובה של כ-4 מטרים על מנת לפרק דלת שהייתה מותקנת בשער המבנה, ובהיותי בנקודה העליונה של הסולם, לפתע הדלת נפלה תוך פגיעתה בי ונפלתי ארצה מעל הסולם, זאת תוך פגיעה קשה בקרסול שמאלית. הסולם עצמו היה במבנה מקודם. גילי עצמו ביקש ממני שאשתמש בו בסידור העבודה שנתן לי (פירוק הדלת). הסולם נראה מיושן. אני אפילו הערתי לו כי זהו סולם מיושן, אך אמר לי שאסתדר עמו, וכך לקחתי סולם זה ועבדתי עמו. הדלת האמורה היא של ברזל בגודל ממש גדול, כ-6 מטר גובה על 4 מטר רוחב. לשם פירוקה וכדי להגיע אליה, עמדתי בנקודה העליונה בסולם. אבהיר כי אינני יודע לעומק טיב היחסים בין הנתבעים 1 ו-2 לבין עצמם, אך מבחינתי הדמות הדומינאנטית בעבודה מולי, היה נתבע 2, גיל (גילי) ערב. גילי נתן הוראות וסידור עבודה לכל אחד מהעובדים. עמו סיכמתי אנוכי וכך כל אחד מהעובדים, על יומית. בסוף שבוע עבודה, הייתי ניגש אליו למשרדו (באותו מבנה בצד) ומקבל ממנו במזומן את מלוא השכר בגין ימי העבודה בהם עבדתי. מדובר במבנה שאמור לשמש לו כנגריה ותצוגת רהיטים, והיה בשלב שיפוצים והסבה לכך. אנו עבדנו אצלו בעיקר בעבודת שיפוצים ועבודות נילוות לכך וכן בעבודה שהיה מבקש מאתנו, בתור עובדים שכירים. באותו יום, אני עבדתי בפרוק הדלת, כאשר עובד אחר, מונד'ר שמו, היה עוזר לי. אחי, ח'אלד שמו, היה עובד באותו מקום (אצל הנתבעים) אך בסידור אחר, משהו עם גבס. באותו יום, עבד באתר חשמלאי דיור בקבלנות. עבודת הריצוף בוצעה גם היא ע"י אחר שעבד לפי מטר תפוקה של ריצוף ואנו היינו עוזרים לו כעובדים של גילי" (ההדגשות אינן במקור) 33) בסעיף 4 בתצהירו, מתאר התובע: "...יצוין כי ארז שהיה נציגו של גילי באתר, טיפל בחומרים ונכח בעת התאונה, סרב להזמין אמבולנס; זאת לאחר שהתקשר עם גילי טלפונית אשר סרב ובקשו להסיע אותי לכניסה של אלעיזריה, וכך אכן קרה, כאשר ארז הסיע אותי לשם; זרק אותי בהיותי עם רגל שבורה ולא מסוגל ללכת. אגב, גילי ביקש מארז באותה שיחה שדוקא הוא שיסיע אותי לשם ולא אחי ח'אלד כפי שח'אלד אחי ביקש. גילי רצה שח'אלד ימשיך לעבוד, שכן היה קבוע בעוד כ-15 יום, יום פתיחה לתצוגה והיו לחוצים בעבודה ובמועדים....

...

מכאן, מקובלת עליי גרסת התובע לפיה שכרו החודשי עובר לתאונה עמד על סך (נומינלי) 5,000 ₪ (סעיף 7 בתצהירו) לפי שישה ימי עבודה בחודש.

התביעה נגד הנתבעת - נדחית.

109) הנתבע מחוייב בזאת לפצות את התובע בסכומים הבאים: · נזק לא ממוני       –          70,000 ₪      הפסדי שכר  – 270,000 ₪        עזרת הזולת והוצאות – 7,500 ₪ ___________________________ סך-הכל - 347,500 ₪   110) הנתבע ישלם את הסכום האמור לתובע, בצירוף עם הוצאות משפט בסך כולל 10,000 ₪ (שכולל בין היתר: החזר האגרה ששולמה במעמד התביעה, עלויות חוות דעת הרפואיות, שכר עד וגם בהתחשב בעיכוב בהגשת סיכומי הנתבעים), זאת לצד שכר טרחת עורך-דין בשיעור 20% מגובה הפיצוי בצירוף מע"מ כדין.

בסיום השפוץ הפנימי, העביר איטלסון את הריהוט שהיה קיים במשרד הישן למשרד החדש (התובעת, בעמ' 13 שו' 25-27; איטלסון בעמ' 26 שו' 34-35), וכך, בחלל המשרד היו במועד הארוע (ולמעשה עוד משנת 2009, למעט שינוי קל באחת העמדות שאינו רלוואנטי לענייננו) 5 שולחנות ששמשו את עובדות המשרד, כאשר איטלסון עצמו ישב בחדר נפרד.

משהותירה הנתבעת כבלים שהשתלשלו מציוד שבבעלותה ובשליטתה לעבר הריצפה, מבלי לנקוט באמצעי זהירות מינימלי כאיזוק או סימון כדי למנוע את נפילתם של העובדים; משהתובעת נפלה לאחר שכבל שכזה נכרך סביב רגלה; ומשנגרם לה הנזק שאמצעי הזהירות עשויים היו למנוע – לאחר כל אלה הנתבעת (ועימה המבטחת אותה) אחראיות לפצות את התובעת על נזקיה, כשאין לה כל אשם תורם לאשר ארע.

...

הנה כי כן, המחלוקות בין בעלי הדין משתרעות הן על שאלת החבות הן על שאלת הנזק, ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי ב"כ הצדדים - דין התביעה להתקבל.

אך בסופו של דבר, התובעת מתגוררת בקומה הראשונה של בניין לא מעלית (עמ' 19 שו' 3-4) ובהיות הפציעה בקרסול, יש להניח, כי התקשה בעיקר בתקופת ההחלמה לצאת מביתה ונזקקה לעזרת הזולת כדי לנהל את משק ביתה (ניקיון, קניות וכד').

סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי שכר (בעבר) 40,000 ₪ ב. הפסדי שכר לעתיד -- פנסיה 5,000 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 3,000 ₪ נזק לא ממוני 30,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (58,350 ₪) סה"כ ביניים 39,650 ₪ שכר טרחת עו"ד ומע"מ 9,279 ₪ סה"כ 50,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר התביעה נגד הנתבעות מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

טענה ראשונה של הנתבעים היא כי הדירה היתה מוזנחת, כיוון שלא היתה בשימוש, הריהוט והציוד בה ישן ובלוי, ובהתאם לכך גם גובה הפיצוי צריך להיות מינורי (סעיף 36 ואילך לסיכומים).

לפיכך, אני מקבלת את גירסת הנתבעים כי הדירה לא היתה משופצת וכי הרהיטים שבה היו ישנים.

כמו כן, קבעתי כי בנה של התובעת הגיע בסמוך להצפה וגרף את המים, כך שהמים לא עמדו זמן רב. לאור האמור, אני מקבלת את גירסת התובעת כי מי ההצפה הקודמת לא פגעו ברגלי הכסאות, וכיוון שיש להם נזקים של רטיבות, אלה שייכים להצפה נשוא הליך זה. בנוסף, על-פי קביעתי דלעיל, יש לקחת בחשבון כי מדובר בריהוט ישן אשר קיים בו בלאי.

החלפת הריצוף בדירה-המומחה מטעם התביעה מעמיד את סכום הפצוי על סך 25,000 ₪, ומנמק זאת בצורך להחליף את הריצוף כתוצאה מרטיבות שחדרה אל החול שמתחת לריצוף.

...

לאור האמור, איני רואה כל מקום וצורך לדון ולהכריע – מתי נוסעת התובעת לבקר את נכדיה וכמה זמן היא שוהה שם. אני דוחה את הטענה בשתי ידיים.

אני דוחה את הטענה.

אני דוחה גם בקשה זו. הליך זה לא מצדיק שימוש בתקנה זו. לסיכום ייאמר – הטלתי על הנתבעים לפצות את התובעת בגין נזקיה, הכוללים את הכיסאות, המיטה, המזרנים, הביגוד, המצעים, החשמל, הטלוויזיה ומכונת הכביסה, טיח, צבע, וריצוף, בסך כולל של 16,979 ₪.

אני קובעת כי סכומים אלה ישולמו רק אם אכן התובעת תבצע שיפוץ בביתה, הכולל את החלפת הריצוף, וזאת בתוך שנה מיום מתן פסק-הדין.