שיפוע גישה לנכה המשתמש בכיסא גלגלים

כב' השופט דותן הוסיף וציין, כי האמור בפסק דינו מתייחס למצבו של התובע בעת מתן ההחלטה, בשנת 2006, וכי "אם חלילה יוחמר מצבו הרפואי, והוא יהיה מרותק לכיסא גלגלים, סביר להניח שבמצב כזה לא יוכל, או יתקשה מאוד, לעשות שימוש במדריגות. אם אמנם יגיע התובע בעתיד למצב כזה, אני ממליץ בפני העיריה לא לסגור שעריה בפניו, אלא לספק לו על חשבונה פיתרון הולם". לפיכך, קבע כב' השופט דותן כי פסק הדין לא יהווה מעשה בית דין אם יחול בעתיד שינוי נסיבות, אשר ימנעו מהעותר את השמוש במדריגות (להלן: "פסק הדין").

לפנים משורת הדין, הוצע לצדדים לבחון אפשרות של התקנת שפוע מדורג (רמפה), אשר יאפשר גישה נוחה יותר לביתו של העותר ממפלס הכביש.

כב' הנשיא ברק היתייחס להסדרים החקיקתיים הקיימים בעיניין הנגשת מבני ציבור, וקבע בבג"צ 7081/93 בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות", פ"ד נ(1), 26 (1996), כי: "הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחבריה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עימו בבדידותו, אלא לשלבו- בתוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת- במרקם החיים הרגיל של חיי החברה". העתירה שלפנינו אינה מתייחסת להנגשת מבני ציבור, אולם התכלית העומדת בבסיס ההסדרים החקיקתיים הקיימים בעיניין זה - יפה גם לענייננו, שעה שעבודות התשתית שביצעה העיריה בשנת 1997 הן שהביאו לשינוי דרך הגישה של העותר אל ביתו.

...

כמו כן, טוענת העיריה, כי המסמכים שצירף העותר אינם מהווים חוות דעת רפואית, כנדרש לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומכאן שיש לדחות את העתירה.

סוף דבר צר לי על מצבו של העותר, הטוען כי הוא מתקשה לעשות שימוש במדרגות המובילות לביתו.

לפיכך, העתירה נדחית.

בחלק מהתחנות לא הונמכו המדרכות ל"מפלס אפס" עם הכביש, ובחלקן הונמכו המדרכות על ידי הוספת אספלט משופע, באופן שמהוה סכנה לאדם המתנייד באמצעות כיסא גלגלים.

ב- 16 מהן מצאה המומחית אי התאמות בין המצב בשטח לבין הוראות חוק סידורים לנכים ותקן 1918, שעיקרן אי הנמכת מעברי החציה הסמוכים לתחנות ו/או קיומם של מכשולים המונעים מעבר של כיסא גלגלים בסמוך לתחנות.

וכך נקבע בסעיף 19(א) לחוק: אדם עם מוגבלות זכאי לשירותי תחבורה ציבורית נגישים ומתאימים לשימושו, בתדירות סבירה, לרבות אפשרות גישה לתחנות ולנמלים שבמסגרתם פועלים שירותי תחבורה ציבורית; בסעיף זה, "שירותי תחבורה ציבורית" - אוטובוסים בקוים ערוניים, רכבות, תובלה אוירית ואניות, המיועדים לציבור (ההדגשה הוספה - ר' ס').

מר גודלמן ציין בתצהירו, כי כימעט בכל התחנות בהן סייר קיימת אפשרות גישה נוחה לבעלי מוגבלות תנועה הנזקקים לכסאות גלגלים.

...

בעוד שהמבקש טוען כי החוק ותקנותיו מחייבים את העירייה גם בהנגשת דרכי הגישה לתחנות, טוענת העירייה כי פירושן הנכון של הוראות החוק מחייב את המסקנה כי הנגשת דרכי הגישה אינה כלולה בהוראותיו.

מסקנה זו נלמדת הן מהראיות ומהעדויות שהובאו על ידי המבקש, אך גם מן העדויות שנמסרו על ידי המשיבה (הגם אם לחלק מהטענות היו "צידוקים" או הסברים שונים שניתנו על ידי העדים).

צירוף המסקנה המשפטית לפיה חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מחייב את הנגשת דרכי הגישה לתחנות האוטובוס, יחד עם המסקנה העובדתית לפיה נותרו תחנות שאינן נגישות כנדרש ובמועד שנקבע לכך בחוק, מלמדים כי יש לאשר את התביעה כייצוגית, וכך אני מורה.

 בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה על פרסום ההחלטה לאשר את בקשת האישור.

המערער ביקש להתקין בבית מעלית לשימוש אשתו הנכה המרותקת לעגלת נכים, וקיבל הסכמה של מרבית בעלי הדירות בבית.

לגופו טוען המערער שהמפקח שגה במסקנות שהסיק, שכן, אומנם בתחילת הבניה של המעלית, תוכננו שני גרמי מדרגות, אך התוכנית שונתה, שכן, הוברר שאם יבנו שני גרמי מדרגות, לא ניתן יהיה להתקין את המעלית באופן שיאפשר גישה לאשתו באמצעות כסא גלגלים למפלס המעלית אשר ימצא בשיפוע.

...

אומנם, ההלכה האמורה התייחסה לבקשה להארכת מועד, אך סבורני כי ניתן ליישמה גם בנסיבות המקרה שלפניי, שכן, השאלה האם תקנות הפגרות חלות על ההליכים לפני המפקח על רישום המקרקעין, כפי שהבהרתי לעיל, אינה חד-משמעית.

נתתי דעתי לכך שהמערער כשל בכך שלא צרף תצהיר לבקשתו, כמו גם לא טען בצורה מפורשת לפני המפקח כי יש לבטל את החלטתה מחמת סיבה מוצדקת באי-הגשת כתב ההגנה במועד, אך סבורני כי מחדלים אלה ניתן היה לתקן באמצעות חיוב המערער בפצוי המשיב בהוצאות, ולא נעילת שערי הטריבונל לפניו נדונו הצדדים.

לפיכך דין הערעור להיתקבל.

אטעים, כי אין מדובר בסידורים מיוחדים בדירה כמו הרחבת דלתות, שיפועים, סידור דרכי גישה ושאר תנאי נוחיות, שכן התובעת אינה נזקקת לכסא גלגלים, והיא נעה בעזרת קביים ומכשיר פיני.

מבין הקבלות שהוצגו אני מאשרת את הסכומים דלהלן, בצרוף ריבית והצמדה מיום ההוצאה: טלפון בבית החולים-40 ש"ח מיום 24.8.94; איל"ן-ספורט לנכים-360 ש"ח מיום 29.5.95; הכנת חוו"ד רפואית של הנוירוכירורג קנולר-1,755 ש"ח מיום 2.5.95; מכשיר פיני מ"גפים"-325 ש"ח מיום 24.1.95; אגרת בימ"ש-593 ש"ח מיום 27.12.95; תשלום ללימודים אשר התובעת שילמה ולא למדה-810 ש"ח מיום 9.9.95.

הנתבעים טוענים, כי בנוסף לקצבת הניידות מקבלת התובעת אף קצבת שירותים מיוחדים (להלן-קצבת שר"מ) לאור שינוי שנעשה בכללי המל"ל, ועל כן יש לנכות אף את קצבה זו. לפי הסכם בדבר גמלת ניידות (תיקון מס' 18) שבין ממשלת ישראל למל"ל (ילקוט פרסומים 4969, 7 במרס 2001), שתחילתו ביום 1 בנובמבר 1999, מי שמלאו לו 18 שנים ומקבל קצבת ניידות, עשוי לקבל גם קצבת שר"מ אם זכאי לקיצבת שר"מ מלאה, או שנקבעו לו 100% מוגבלות בניידות או שועדה רפואית קבעה, כי הוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו. מאחר שלא הוכחה זכאותה של התובעת לקיצבת שר"מ מלאה, נקבעה לתובעת מוגבלות בניידות בשיעור 85%, ואין היא זקוקה לכיסא גלגלים, לכאורה אין היא זכאית לקיצבת שר"מ בנוסף לקיצבת הניידות, ועל כן אין לנכות מסך הפיצויים סכום בגין קצבת שר"מ. הוצאות ושכ"ט עורך דין הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט ובשכ"ט עורך דין בשיעור 13% מסכום הפצוי הכולל, לאחר ניכוי תגמולי המל"ל, ובצירוף מע"מ כחוק.

...

לפיכך, עבור רכישה ראשונה אני מאשרת את הסך של 43,400 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מיום 22.7.97 (לפי החשבונית במוצג ת/9).

לאחזקה שוטפת אני מאשרת את הסך של 850 ש"ח לחודש.

מבין הקבלות שהוצגו אני מאשרת את הסכומים דלהלן, בצירוף ריבית והצמדה מיום ההוצאה: טלפון בבית החולים-40 ש"ח מיום 24.8.94; איל"ן-ספורט לנכים-360 ש"ח מיום 29.5.95; הכנת חוו"ד רפואית של הנוירוכירורג קנולר-1,755 ש"ח מיום 2.5.95; מכשיר פיני מ"גפים"-325 ש"ח מיום 24.1.95; אגרת בימ"ש-593 ש"ח מיום 27.12.95; תשלום ללימודים אשר התובעת שילמה ולא למדה-810 ש"ח מיום 9.9.95.

  כפי שציין כב' השופט ברק בפסק הדין המנחה בעיניין בוצר (בג"ץ 7081/93 בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות", פ"ד נ(1) 19, 26 (1996): "הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עמו בבדידותו, אלא לשלבו בתוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת – במרקם הרגיל של חיי החברה"."

שהיא עושה כן היא יוצאת לפתח הכניסה של החנייה המקורה לחניון ויש לה דרך גישה ללא מדרגות בשיפוע עם מעקה (עליה).

התובעת לא הציגה כל אפשרות טכנית לבצע הנגשה של המדריגות לאדם שמתנייע בעזרת כסא גלגלים וספק בעיני לאור המקום הצר בו נימצאת כניסת העובדים ניתן לעשות כן. בידול בין אדם עם מוגבלות ללא כסא גלגלים שירד במדריגות ויכנס מכניסה זו לבין אדם שמסתייע בכסא גלגלים שאינו יכול לעשות כן, אינה מתיישבת עם הוראות החוק ותקנותיו.

...

" לאחר ששמעתי ושקלתי את טענות הצדדים בנוגע לכניסה זו, הגעתי למסקנה כי לא ניתן לבצע הנגשה של כניסה זו לאדם עם מוגבלות.

לאור זאת ובהתאם לפסיקה שפורטה לעיל, הנני מחייב את הנתבעת בפיצוי התובעת בסך של 15,000 ₪.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 15,000 ₪ וכן תישא בהוצאות משפט בסך של 1,279 ₪ החזר אגרת בימ"ש ובהוצאות התובעת בסך של 2,000 ₪.