שינויים ספונדילוטיים בגופי החוליות שגרמו לכאבים עזים

לאחר שהמל"ל דחה את תביעתו בגין "תאונת עבודה"-זו הנטענת גם כאן, הגיש התובע למל"ל תביעה מחודשת בגין מחלת מיקצוע "מקרוטראומה" כאשר הגרסה הפעם שונה ונטען כי המחלה נגרמה עקב פגיעות חוזרות ונישנות לאורך שנים בשל נסיעות בכבישים משובשים ברחבי הארץ ואם כך טען התובע עצמו, הרי גם אם בסופה של הנסיעה נשוא תביעה זו חש בכאב חזק מהרגיל, אין מדובר בארוע תאונתי שגרם לנזק אלא לביטוי של אותה מקרוטראומה, פגימה שאיננה חוסה תחת הגדרת תאונה ואין הנתבעת חבה על פי דין בגינה מה גם שעצם הגשת תביעה להכרה במקרוטראומה מהוה השתק שפוטי והתובע איננו רשאי לטעון כאן אחרת.

ביום 30.7.2003 מאובחן התובע כמי שסובל מפגימת "ספינה ביפידה" בחוליה S1 לצד שינויים ספונדילוטיים, ככל שהאבחנה נכונה (ואין ראיה שהיא לא כזו) מדובר במימצא רציני , מצב מולד אשר כפי הנראה החל לבוא לידי ביטוי עם היתקדמות הגיל והשינויים הניוניים הנלווים, בחוליה זו התגלה אחד מבלטי הדיסק נשוא התיק כאן.

בטופס לביטוח לאומי הצהיר התובע בלשון החלטית וחד משמעית שלפני הארוע לא סבל אף פעם מבעיות גב, גם אם התובע מאמין כך סובייקטיבית למרות שבתיקו הרפואי רשום שהתלונן 3 שבועות קודם לכן על החמרה בכאבי גב ושבוע אחר כך טרח לקבל מירשם לאטופן, ההצהרה לביטוח לאומי פשוט איננה נכונה: לסיכום נקודה זו יש לומר כי בהחלט ייתכן שביום הארוע רמת הכאב והסבל של התובע עקב כאבי הגב עלו מדרגה אך לא מדובר במשהו חדש, לא מדובר בארוע ש"יצר" יש מאין את כאבי הגב ואת המחלה האורתופדית, ברור שלאישורים שערכו ד"ר סלטי וד"ר **** משה "מטעם" התובע (שאינם חוות דעת משפטיות) שנועדו לשכנע בין היתר את ביטוח הלאומי להכיר בתביעותיו (וכאמור לא כך קרה) אין משקל כאן אך גם לגופו של עניין אותם אישורים לא עוסקים ואפילו לא מזכירים, גם לא ברמז את המצב הרפואי לפני יום הארוע ואין בהם שום דיון במישור זה. עניין זה הוא בעל משמעות קרדינלית שכן כדי שהארוע ייחשב לתאונת דרכים שגרמה לנזק גוף, יש צורך שהנזק יהיה ראשוני, שייגרם "עקב" המאורע.

...

טענה זו דינה להידחות.

אם לצד ההשתק השיפוטי אניח גם את המסקנות ביחס לעבר הרפואי, ביחס לעוצמת הפגיעה עקב הכניסה לבור, את הרישומים הרפואיים שבועיים שלושה לפני התאונה ואת זה שביום לאחריה ואם בסופו של יום התובע הוא עד יחיד בתביעתו שלו היכול להעיד על מה שקרה באוטובוס ביום התאונה כשגם עדות אשתו לקתה באותם כשלים ביחס לעברו הרפואי, התוצאה היא שדין התביעה להידחות וכך אני פוסק.

אשר להוצאות, לא בלי היסוס בחרתי שלא לחייב את התובע, לא מדובר בסוג המקרים בהם מוכח שנגרם אירוע אחר המולבש על "תאונת דרכים", לתובע יש פריצות דיסק על כך אין עוררין, אין בנמצא בדיקת דימות שנעשתה לפני האירוע והוסתרה ע"י התובע, עיסוקו כנהג היושב שעות רבות באוטובוס הנוסע בכבישי הארץ שלא כולם משטח אחיד ואיכותי איננו מיטיב קרוב לוודאי עם מצבו (והדבר נכון ביחס לעיסוקים רבים אשר משליכים על בעיות גב שמקורן תחלואתי ולאו דווקא תאונתי) ולכן לאחר הפעלת שיקול דעת הנני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עקב כך נוצרת אסימטריה באגן המתבטאת בכאב קל עד עז, המקרין לאיזור הערווה.

' [הפניה הושמטה - א.א.] כאמור, תחושות חולשה הנם סימפטומים בלתי ספציפים שגורמים רבים להם – השינויים הפיזיולוגיים בהריון, אנמיה, זיהומים, סיבוכים הריוניים כדימום, מחלת יל"ד הריונית מחלות אימהיות כרוניות ועוד.

[הפניה הושמטה - א.א.] במהלך ההיריון, עם גדילת העובר וצמיחת הרחם, מופיע כיפוף יתר של חוליות גב תחתון (לורדוזיס).

הכאב נגרם מעיוות של עמוד שידרה בניסיון של הגוף לאזן את מרכז הכובד החדש הנוצר עם היתקדמות ההיריון.

מצבים אלו שכיחים יותר כאשר לאשה יש בעיית גב קודמת, כמו סקוליוזיס, ספונדיאליטיס, פריצת דיסק או חבלת גב בעבר.

...

לנוכח קביעות המומחה הברורות ולנוכח מעמדו של מומחה, כמומחה מטעם בית הדין, מצאנו כי יש להעדיף את חוות דעתו על פני האמור באישור הרפואי.

לאור המקובץ גם לא מצאנו הצדקה למנות מומחה רפואי נוסף, לא כל שכן אחר.

סוף דבר – הערעור נדחה.

20.3.98 לדבריה נגרמה לה חבלה סיבובית בקרסול ימין.

מציינת כאבים חזקים בגב ובברכיים לא מגיבה לטפול.

שינויים ספונדילוטיים מאוד קלים.

לפני 4 חודשים בוצע מפוי עצמות ללא עדות למימצא גס. 23.6.2008 צלום כתפיים תקין, צלום צוארי תקין, הודגמה היצרות קלה של המרווח בין החוליות C5 לC6.

רגישות מעל צואר אחורי, תנועות מעט מכאיבות, נוירולוגית אמ"ל. צלומי ע"ש מותני- שינויים ספונדיולוטיים בחלק תחתון ע"ש צוארי.

בדיקה גופנית- רגישות במישוש לכל אורכו של עמייש, מוגבלת בתנועות, כאבי צואר- כתפיים, כאבים מפוזרין, כאבי שריריפ, הקרנה כאבים לידיים ורגליים, כוח גס- תקין, סימן לסג חיובי דו צדדי, כאבי גב תחתון, סימן לסג חיובי דו צדדי, כאבים ברכיים, טווח תנועות בפרקים שמור.

...

משכך לא זכאית התובעת לפיצוי בראש נזק זה. כאמור לעיל, לא שוכנעתי כי התובעת היתה חוזרת למעגל העבודה אלמלא התאונה ולאחר פטירתה של האם.

הוסף לכך את קביעתי כי גם בנכותה יכלה לחזור לעבודתה כמתואר על ידיה במשרה חלקית, ומכאן הגעתי לכלל מסקנה שאין לפסוק לזכותה פיצוי בראש נזק זה ו/או נזק לעתיד.

בראי כל האמור לעיל ומשלא ניתן להתכחש לעובדה כי ברבות השנים תזדקק התובעת לעזרה אשר בחלקה, למצער, תהא קשורה בתוצאות התאונה, אני פוסק לה סך כולל של 18,000 ₪ בראש נזק זה. הוצאות נסיעה ורפואיות לעבר ולעתיד: מחוות הדעת לא עולה כל הוצאות שאינה מכוסה על ידי סל הבריאות, ככל שתזדקק התובעת, אם בכלל, לטיפול.

אצל נשים בהיריון, המצב בולט עוד יותר וזאת עקב שינוי ביציבה ומשקל הבטן המטה את הגוף קדימה וגורם לשרירי הגב לעבוד "שעות נוספות". כאבי גב הנם תופעה שכיחה בהריון ולכן יש לשקול כל מקרה לגופו ובהתאם לממצאים הנלווים.

שאלה 5: מדוע לא נכון יותר לפרש את המלצת האורתופד לנטילת משככי כאבים לפי הצורך במובן זה שרצוי להמעיט ככל שניתן בנטילתם בשלב זה של ההיריון, ולא במובן שהכאבים לא היו תמידיים או נסבלים, כפי פרשנותך לכוונת הרופא האורתופד? תשובה 5: ההגדרה לפי הצורך מדברת בעד עצמה – הכאב רחוק מלהיות מתמיד ולפיכך ההתרשמות היא כי הוא אינו חזק, נסבל ואינו מתמיד.

הכאה נגרם מעיוות של עמוד שידרה בניסיון של הגוף לאזן את מרכז הכובד החדש הנוצר עם היתקדמות ההיריון.

מצבים אלו שכיחים יותר כאשר לאשה יש בעיית גב קודמת כמו סקוליוזיס, ספונדיאליטיס, פריצת דיסק או חבלת גב בעבר.

בבדיקה נמצאה רגישות מעל חוליות מותניות תחתונות, הגבלה ניכרת בתנועתיות עמוד השידרה, מבחן לסג' חיובי ב- 60 מעלות, ניתן מירשם ל- ETOPAN.

...

טענות הצדדים התובעת טוענת, כי יש לקבל את התביעה ולהורות לנתבע לשלם גמלת שמירת היריון.

הנתבע טוען, כי יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה לאחר שקילת טיעוני הצדדים, חוות דעת המומחים והמענה לשאלות ההבהרה, מצאנו כי יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם התובעת ולקבל את התביעה.

לאחר שקילת המלצות המומחים, ומשמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי וככלל ספק פועל לטובת המבוטח, מצאנו כי יש להעדיף את ממצאי חוות דעתו של ד"ר זילברמן.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בהתאם לחוות דעתו של ד"ר זילברמן, כך שמוכרת זכאות התובעת לגמלת שמירת היריון מיום 18.12.19 ועד למועד הלידה, 14.2.20.

עקב כך נוצרת אסימטריה באגן המתבטאת בכאב קל עד עז, המקרין לאיזור הערווה.

במהלך ההריון, עם גדילת העובר וצמיחת הרחם, מופיע כיפוף יתר של חוליות גב תחתון (לורדוזיס).

הכאב נגרם מעיוות של עמוד שידרה בניסיון של הגוף לאזן את מרכז הכובד החדש הנוצר עם היתקדמות ההריון.

מצבים אלו שכיחים יותר כאשר לאשה יש בעיית גב קודמת כמו סקוליוזיס, ספונדיאליטיס, פריצת דיסק או חבלת גב בעבר.

בענין זה קובע בית הדין הארצי כי: "ויודגש, מיקודו של הכורח הרפואי, כעולה מלשונו של סעיף 58 לחוק, הוא בסיכון רפואי הנשקף לאישה או לעובר. סיכון רפואי זה אינו חייב לעלות כדי סכנה קיומית לאישה או לעובר (ראו עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי-ענבל כתב (5.10.14)), אולם - וזה העיקר - עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית וזאת להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פיזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האישה או העובר" (עב"ל (ארצי) 33203-11-17 יליזבטה צ'ורנינקי - המוסד לביטוח לאומי (23.12.18); הדגשות שלי - י.א.ש).

...

לסיכום, אין בשאלות שהופנו אליי כדי לשנות מסקנות מחוות הדעת, כלומר היה מקום לאשר "שמירת היריון" מתאריך 2.6.2016 ועד ל-19.9.2016". (הדגשות במקור)

בנסיבות אלה אנו סבורים כי גם אם המומחה לא נקט במונחים משפטיים מדויקים לעניין סעיף 58 לחוק, יש לראות את חוות דעתו כמכלול ולהסיק ממנה עמידה בתנאי הסעיף לגבי השליש השלישי של ההיריון, כפי שעשה בצדק בית הדין האזורי" (עב"ל (ארצי) 20714-08-13 המוסד לביטוח לאומי - ענבר כתב (5.10.14); הדגשה שלי - י.א.ש.).

על יסוד כל האמור - התביעה מתקבלת.