בכך הפר התובע את הוראות תקנה 284(א)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן "תקנות התעבורה") הקובעת כי עם מכירת כלי תחבורה, קיימת חובה לרשום את העברת הבעלות במשרד הרשוי והתובע לא נתן כל הסבר מוצדק לשהוי בבצוע העברת הבעלות וכלשון התקנה284(א)(1):
"נמכר רכב הרשום לפי הפקודה, יחולו הוראות אלה:
בעל הרכב וקונה הרכב יפנו לבנק שבו מצוי מסוף מקוון (On Line) אל רשות הרשוי (בסימן זה – בנק מקוון) ויזהו עצמם בפני פקיד הבנק;
הוכח לפקיד הבנק מקוון כי אין הגבלה כמשמעותה בתקנה 283(א) לגבי רישום שינוי הבעלות, ימסור לצדדים טופס לאישור שינוי בעלות (להלן – שטר מכר) שבו הודפסו פרטי הצדדים ופרטי הרכב;"
התובע נחקר מדוע לא ביצע טסט לכלי הרכב והחזיר אותם לכביש והשיב כי בדק במשרד הרשוי ולא ניתן וכי מאחר ואינו הבעלים אין לו הזכות להוריד או להעלות את כלי הרכב לכביש וכעדותו בעמ' 7 שורה 10-12:
הנתבע הציג בדיון הנחיות של משרד התחבורה , סומנו נ/4, לפיהן ניתן להחזיר רישיון רכב לאחר ביטול רישום הרכב ע"י הגשת תצהיר חתום ע"י עורך דין וזאת בתוך חודש ימים מיום ביטול רישום הרכב שאם לא כן, יש לבצע בדיקה במוסך מורשה לפי תקנה 308 והמוסך יצייד את בעל הרכב באישור על תקינות הרכב.
...
מן הכלל אל הפרט, הגעתי למסקנה כי הנתבע במעשיו כמפורט לעיל, התרשל כלפי התובע וכי עקב התרשלותו נגרם לתובע נזק בדמות התמורה ששילם התובע בגין כלי הרכב וכן, הכספים שהשקיע בשיפוץ כלי הרכב והאגרות, אולם בהעדר כל ראייה לגבי שווי כלי הרכב במצבם הנוכחי, אני קובעת, על דרך האומדנא, כי לתובע נגרם נזק בסכום כולל של 22,000 ₪.
כמו כן, נוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 50%, אני מחייבת הנתבע לשלם לתובע סכום של 11,000 ₪.
סוף דבר: אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום של 11,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק יום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
