שינוי שיטת חישוב של שעות נוספות גלובליות

ב"כ החברה ציין כי בהקשר התעשייתי של ענף ההיסעים ונוכח המחסור הגדול בנהגים, פיטורים כשלעצמם אינם עונש אלא "פרס". אשר לגמול השעות הנוספות מציינת החברה, כי המערער "תוגמל בעין יפה, בשיטה ברורה, עקבית וידועה מראש", הן לפני שינוי שיטת התשלום (פברואר 2009) והן לאחריה.

המערער לא ערער על אי הכללת רכיב השעות הנוספות הגלובאליות, והחברה לא ערערה על הכללת הפרמיה כחלק מהשכר הקובע, וממילא אין צורך כי נתייחס לכך בהרחבה; עם זאת נציין כי על פני הדברים - ובהיתחשב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי לפיהן הפרמיה הוותה למעשה דרך מוסכמת לחישוב השכר עבור העבודה הרגילה ורכיב השעות הנוספות הגלובאליות שולם כנגד עבודה נוספת בפועל - קביעתו של בית הדין האיזורי תואמת את הדין ואת ההלכה הפסוקה.

העירעור מתקבל לפיכך בהיבט זה, ועל החברה לערוך חישוב של שכרו הקובע של המערער בהתאם להקף עבודתו המשתנה בכל תקופת עבודתו (וככל שאין בידה מסמכים מכל התקופה - החל מחודש ינואר 2002, שכן החל ממועד זה הוגשו תלושי שכר לתיק בית הדין).

...

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו כמפורט בסעיף 39 לעיל.

לא מצאנו הצדקה לערוך חישוב מחודש בעניין דמי ההבראה או דמי החגים (שנפסקו ממילא כאומדנה).

ככל שלא יגיעו להסכמה, החברה תגיש תוך 30 יום את החישוב מטעמה והמערער יוכל להגיב לכך במועד שייקבע; לאחר מכן יישקל אם יש צורך להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך כך. כיוון שחלקו העיקרי של הערעור נדחה, אין צו להוצאות.

שרייבר ערך חישוב בתצהירו (סעיף 49) המשווה בין התמורה שהתובע קיבל בתקופה ששולמה לו תוספת שנ"ג אל מול הגמול שהיה משולם לו לפי מספר שעות העבודה הנוספות בפועל והדגים, כי הלכה למעשה, בתקופה שבין 7/2012 ועד 12/2014, במהלכה עבד התובע 361.35 שעות עבודה נוספות בפועל והיה אמור להישתכר סך של 30,495 ₪, שולם לו סך של 40,310 ₪.

" (עמ' 11 לפרוטוקול מול שורה 20 ואילך) ביחס להחלטת הנתבעת להפריש לזכויות סוציאליות 20% מרכיב השנ"ג, העיד שרייבר: "[...] לצורך הענין התקבלה באותה עת החלטה רוחבית בחברה על העובדים שהם בשכר גלובאלי להגדיל את האחוז של המרכיב השעות הגלובאליות מתוך סך השכר, מטעמים של שלא נהיה חשופים. לצורך הענין למן מצב שהתשלום לא מכסה שעות נוספות ולכן, החלטנו ברמה רוחבית להעלות את האחוז של רכיב השעות הנוספות הגלובאליות מתוך השכר אבל כדי לא לפגוע בעובדים ולא על חשבון המשכורת, פתחנו רכיב של שעות נוספת גלובאליות שעליהם יש הפרשות שדינו של רכיב זה הוא כמו לכל שכר. זה השוואה מול 50 ₪ שזה סכום שממנו מפרישים לגמל ולקרנות. בשורה התחתונה ההכנסה גדלה ב-1,000 ₪.

הנתבעת, במסגרת סיכומיה, שבה על כל טענותיה והדגישה את הטענות הבאות: התובע ידע, והיה מעורב באופן פעיל, בזמן אמת בכל הנוגע לשינויים ולתוספות השכר בשכרו; הובהר לתובע, כי רכיב השנ"ג אינו נכלל בבסיס השכר שלו לצורך הפרשות, היתה תמיד הפרדה ברורה בין רכיבי השכר השונים; התובע מנוע כיום, בחלוף זמן כה רב, לצאת כנגד הסדר שעליו ידע ושהיה מקובל עליו; תוספת השעות הנוספות שולמה לתובע בגין עבודה בפועל בשעות נוספות ולא כתוספת שכר מוסווית; לגבי חלק מהתקופה במהלכה שולם לתובע רכיב שנ"ג, קיים רישום מדויק של שעות עבודתו וניתן להווכח כי הסכום ששולם תואם את ביצוע השעות הנוספות בפועל, וביחס לתקופה שבה אין רישום, הוכח כי התובע ביצע בפועל שעות נוספות; הוכח כי לא היה כל שינוי במתכונת עבודתו של התובע.

לכל אלה נוסיף, כי מצאנו כי היתנהלותה של הנתבעת עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם העבודה עם התובע ועם ההודעות שקבל כל אימת ששכרו הועלה, או שונתה שיטת התגמול, והוא לא טען, וממילא לא הוכיח, כי אי פעם הלין כי הדבר נעשה בנגוד לדין או בנגוד להסכם העבודה עמו.

...

בהיעדר ריאה לסתור, אנו מקבלים את התחשיב של הנתבעת, ממנו מתבקשת המסקנה כי התובע נהנה מהסדר פנסיוני מטיב.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל ראשה וחלקיה.

התובע ישלם לנתבעת השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

לא נעלמה מעיניי העובדה, שבתלושי השכר שניתנו לו במהלך התקופה השנייה, רכיב הגמול בגין עבודה בשעות נוספות, לא צוין, וזאת בנגוד לחובת הנתבעת, בהתאם לחוק הגנת השכר, ואולם, לאור ההודעה לעובד שניתנה לו על אודות השינוי שהוא עצמו ביקש, והסבריו כי מאס בשיטת התשלום הקודמת, באתי לכלל מסקנה, כי שכרו בתקופה זו אכן כלל גמול גלובאלי עבור עבודה בשעות נוספות, ויש לבדוק האם סכום זה נמצא בהלימה למספר השעות הנוספות שעבד בפועל.

כשנשאל בנוגע לחישוב התמורה בסך 4,200 ₪ בגין 156 שעות נוספות, השיב: "אנו מראש לא עבדנו על פי לוגיקה האומרת כמה שעות נוספת הוא יעשה. חילקנו לשכר יסוד וגלובליות מתוך הנחה שיעשה אותן. יש ימים בודדים שהוא עשה נוספות באחוזים יחסית נמוכים, ובגינם הוא קיבל שכר במסגרת 4,200 ₪. לא עשינו חישוב עתידי ועל פי זה קבענו שעות נוספות. החלטנו שזה השכר של השעות גלובאליות. אני לא חושב שעל פי חוק אני חייב לעשות חישוב כזה. לא עברתי על החוק. היו גם לא מעט ימים שהוא עבד פחות מהשעות המינימאליות שהיה צריך לעבוד, בשל לימודים וכדומה, מעולם לא קיזזנו לו כסף בגין שעות שלא עשה". (עמ' 34 לפרוטוקול מול שורה 1 ואילך).

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את רכיב התביעה המתייחס לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין עבודה בשעות נוספות – 273,768 ₪; בגין פדיון דמי חופשה – 5,068 ₪; בגין השבת סכום שנוכה מהשכר – 2,440 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום.

בהסכם נקבע, בתמצית, כך: אשר לעילת התביעה שעניינה גמול מנוחה שבועית בעד עבודה במוצאי שבת - נקבע כי בתוך שלושה חודשים מאישור ההסכם, המשיבה תפעל לשינוי שיטת חישוב שעות העבודה במוצ"ש, בין אם בדרך של שינוי מתכונת ההעסקה ובין אם בדרך של שינוי שיטת חישוב הגמול (כך שעבודה במוצאי שבת לעובד שיום המנוחה השבועי שלו הוא יום השבת, מבלי שקדמה לכך מנוחה של 36 שעות לפחות, תזכה את העובד בגמול עבודה במנוחה השבועית).

כנגד תועלות אלה, קם מעשה בית דין בעילה הייצוגית לכל עובדי סניף חיפה "מינואר 2005 ועד היום". אשר לעילה של גמול שעות נוספות בלילה - גם בהקשר זה ההסדר למעשה אינו נותן די לחברי הקבוצה, מלבד הצהרה כללית של המשיבה כי תפעל בהתאם לפרוצדורה הקבועה בהסכם הקבוצי המחייב אותה (כאשר ניתן להסיק מדרך ניסוח ההסכם כי די בתשלום התוספת הגלובאלית הקבועה בהסכם הקבוצי כדי למצות את התשלום הנידרש כגמול שעות נוספות בגין השעה השמינית, ואיננו מביעים עמדה בקשר לכך).

...

לאור זאת, וכאשר על פני הדברים ההיבטים שמשפרים את מצבם של חברי הקבוצה הם מצומצמים מאוד - שוכנענו כי אין הצדקה לאשר את הסדר הפשרה במתכונתו הקיימת.

גם אם קיימים יתרונות מסוימים לחברי הקבוצה כתוצאה מהסדר הפשרה, לא שוכנענו כי הם גוברים על החסרונות שפורטו לעיל באופן המצדיק לאשרו.

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל (אם כי לאו דווקא מנימוקי המערערת).

אין בידינו לקבל טענה זו, שכן שעה שהמערער עומד על זכותו לקבלת גמול שעות נוספות על פי המודל האריתמטי הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - החוק), הרי שזכאית המשיבה לכך שהחישוב ייעשה ביחס לזמן שמוגדר כזמן עבודה על פי החוק, ולא בהתאם לשיטה שנהגה, אשר אותה המערער דוחה.

אשר לשכר ממנו יחושב הגמול: בתקופה בה המערער הועסק כטבח (פברואר 2014 ואילך) - לטענת המשיבה סוכם עימו ששכר הבסיס יהא שכר מינימום וכן ישולמו לו נסיעות, הבראה וגמול שעות נוספות גלובאלי.

התמונה המצטיירת היא כי רכיב השעות הנוספות הגלובאלי שימש לצורך השלמה לשכר של 5,500 ₪ נטו, בבחינת "כלים שלובים", וכל זאת שעה שמתכונת ההעסקה לא השתנתה.

...

לפיכך, המערער זכאי לפיצויי פיטורים בסך 34,375 ₪, וזאת חלף הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי ברכיב זה. רכיבים נוספים לא מצאנו לקבל את הערעור המופנה כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי בדבר קבלת שני טפסי ההודעה לעובד וכפועל יוצא דחיית תביעת המערער שהתייחסה לאי מסירת ההודעה, ודאי כך כאשר השינוי הנוסף בשכר קיבל ביטוי בתלושי השכר.

גם לא מצאנו להתערב בשיקול דעת בית הדין בקשר לשיעור הפיצוי בגין הפגמים בתלושים.

סוף דבר - הערעור מתקבל כך שהמערער זכאי לגמול שעות נוספות בסך 56,368 ₪ ופיצוי פיטורים בסך 34,375 ₪.