שינוי ערבות בערעור על פסלות שופט

ע"פ 60823-06-16- ערעור שהגישו המערערות על ב"ש 7926/15 לבית המשפט המחוזי ונדון על ידי כב' השופט מ' יועד הכהן שקבל את העירעור, וקבע שלא בוצעה המצאה כדין של הבקשה וההזמנה לדיון לידי המערערות ולכן יש מקום לביטול ההחלטה מיום 31.12.15.

עם זאת ציין בהחלטתו, כי אין בבטול ההחלטה משום היתר למערערות לבצע עבודות נוספות או לשנות מהמצב הקיים בשטח ערב הגשת הבקשה למתן צו שפוטי.

בעקבות בקשה שהגישו המערערות לפסול את כב' השופטת ת' נמרודי מלדון בבקשה, ומשהמשיבה לא היתנגדה לכך, הורתה כב' השופטת נמרודי בהחלטה מיום 10.10.16 על העברת התיק לדיון לפני כב' השופטת ס' אלבו.

נוכח הקף הבניה הבלתי חוקית במקרה זה, קבעה כי האנטרס הצבורי שבהסרתה בצורה מהירה, והעובדה כי עבודות הבנייה בוצעו תוך הפרת צו שפוטי להפסקת עבודות, הרי שלא מתעוררת תחושה ברוח זו. בע"פ 9973-01-17 וערעור שכנגד 10908-04-17 פסקה כב' השופטת ח' מרים לומפ בבית המשפט המחוזי בירושלים, כי לא מצאה לשנות מהמסקנות אליהן הגיע בית המשפט קמא וכי אמנם, טענות המערערות שובות את הלב, אך אינן עולות כדי אכיפה בררנית.

...

לפיכך החלטתי לדחות את הבקשה לצירוף ראיות נוספות.

כפי שפירטתי לעיל, אני סבורה שלא נפלה טעות בהכרעת הדין של בית משפט קמא, וכי בדין הורשעו המערערות במיוחס להן.

לאור כל האמור, אני דוחה את שני הערעורים.

בפרט נסמך המערער על האמור בסעיף 5(א) המצוטט; וכן ביקש להסתמך על סעיף 5(ג), ובעניין זה נטען כי הפטרת החברה מחובותיה מהוה "שינוי אחר" בחיוב הנערב המביא אף הוא לבטלות הערבות.

תביעות החוב שהוגשו נגד המערער על ידי נושי החברה עמדו על סך של כ-5 מיליון ש"ח. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה את בקשת המערער ביום 10.3.2016, תוך מתן משקל מכריע להוראות הסדר הנושים ולכוונת הצדדים לו (פר"ק 7870-06-13, כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ).

בעיניין זה הפנה בית המשפט לסעיף 56(ב) לחוק החוזים, שלפיו "חייב שנתן לנושה לקיום החיוב יותר מכפי חלקו בנטל החיוב, זכאי לחזור על החייב השני ולהפרע ממנו לפי חלקיהם"; ובהתאם לאמור נקבע, כי אין כל פסול בכך שהמערער ייתבע בגין ערבותו לחברה יותר מהסכומים ששלמו קסלר ומנור לפי הסדר הנושים – וזאת כל עוד שלא יידרש לשלם יותר מכפי חלקו על פי כל אחת מהערבויות שהעמיד לטובת הנושים.

...

משהגענו לכלל מסקנה כי אין תחולה בנסיבות המקרה לסעיף 55(ג) לחוק החוזים, נותר לבחון את תחולתו של סעיף 6(ב) שזו לשונו: גרם הנושה לפקיעת ערובה שניתנה להבטחת החיוב הנערב ונגרם על ידי כך לערב נזק, מופטר הערב כדי סכום הנזק.

כידוע, מוסד הערבות נועד לצמצם את הסיכון המוטל על הנושה – ועל כן אין לאפשר לנושה לגרום בעצמו לאי מילוי החיוב או להטיל על כתפי הערב סיכון גדול יותר מכפי שהסכים לו (ראו והשוו: ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, פסקאות 20-19 (6.6.2013)).

סוף דבר אם תישמע דעתי נורה על דחיית הערעור; וזאת בכפוף לאמור בסעיפים 18 ו-19 לפסק הדין, כי סעיף 6(ב) לחוק הערבות פורש כנפיו גם על מצב שבו נושה מפטיר מערבות חלק מבין מי שערבים יחד ולחוד, ותוך שנשמרת זכותו של המערער לטעון להגנה מכוח סעיף זה במסגרת הליך הפש"ר המתנהל בעניינו.

לטענת הנתבע "כאשר הפנה [בא כוחו] את תשומת ליבו של בית המשפט לאופן בו משתמעות התבטאויותיו, השיב בית המשפט כי מיסמך פירוק השותפות, זה שבית המשפט המחוזי נתן לו תוקף מחייב – אינו מונח בפניו, מאידך ממסמכים שבתיק עולה אשמו הברור של הנתבע, ואז הוסיף בית המשפט: 'על ראש הגנב בוער הכובע'". לטענת הנתבע בא כוחו מייד השיב כי קיים הסבר פשוט לכל אמירה של הנתבע המצויה בתיק המעיד על הלגיטימיות של היתנהלותו ושל התבטאויותיו, אך בית המשפט לא שינה את דעתו והצעתו, ובא כוחו נאלץ לדחותה.

שכן, אין מדובר בתביעה נגד הנתבע למשל בטענה שהנתבע ערב לחיוב של בר שלום, הֶקשר בו בנסיבות מסיומות יש צורך למצות הליכים נגד החייב העקרי לפני נקיטת הליכים נגד הערב.

מהרגע שבא כוח הנתבע טען בישיבת קדם המשפט כי נדמה שבית המשפט גיבש דעתו, לא ניתנה כל הצעה אחרת על בסיס המסמכים החיצוניים לכתבי הטענות (ההסכם ופסק דינו של כבוד השופט רניאל): בהחלטה בסוף הדיון אך נקבע מועד להגשת בקשת פסלות אם הנתבע עדיין עומד על טענתו.

הנתבע מפנה ל-ע"א 5350/10 פלוני נ' פלונית (9.8.2010), פרשה בה שופטת השתמשה בדיון ביטוי "על ראש הגנב בוער הכובע". באותו ענין נדחה ערעור על החלטת השופטת שלא לפסול את עצמה.

...

גם אם לטענת התובעים מעשי הנתבע הנטענים נעשו בקנוניה עם בר שלום, לכאורה אין בכך כדי להוביל למסקנה בדיני החיובים או בסדרי הדין שלא ניתן לתבוע את הנתבע לבדו, או הנתבע בנפרד, בגין מעשיו הנטענים שלו ובגין נזק נטען שנגרם על פי הנטען עקב המעשים הנטענים שלו.

הבקשה נדחית.

הנתבע ישלם לתובעים יחד ולחוד, אשר הגישו תשובה קצרה לבקשה, שכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך של 1000 ₪.

התובעים הגישו ערעור על דחיית ההחלטה לפסלות שופטת וביום 03.06.2020 דחתה כבוד הנשיאה חיות את ערעור התובעים בעיניין פסלות שופט.

לו הרצון לחשוף עוד ראיה, לערוך עוד בירור, ללבן שוב את חילוקי הדיעות, היה בו לגבור על כל סדרי הדין, ולהצדיק השקעת משאבים בלתי מוגבלים, הכל בשם חקר האמת, הרי שהיינו צריכים לשנות מן היסוד את הדרך בה פועלת מערכת המשפט: כך, או אז נכון היה לשמוע כל משפט לפני מותב תלתא או שמא 71 בעלי חכמה, להסיר כל מיגבלה על קיום דיון נוסף, או משפט חוזר, או ערעורים ברשות, לבטל את דיני החסיונות ומעשי בית-דין, ולאפשר לעולם תיקון כתבי טענות, הרחבת חזית, הוספת עדים, שהרי אלה יוכלו לסייע בחקר האמת.

גם אם אקבל את טענת המבקשים כי לא היתה באפשרותם להגיש את הראיה קודם לכן כיוון שהצילומים והתמונות נימסרו להם רק ערב חקירת המומחה מטעמם (29.04.19) וכן בשל טעות שהתגלתה בעת עדותו של המומחה מטעם בית המשפט הרי שמאז תום חקירת המומחה מטעם בית המשפט (02.12.19) חלף זמן רב, זמן בו לא היתה כל מניעה לתובעים להגיש בקשתם.

...

ואולם הראיה שהתובעים חפצים להביא רחוקה עד מאד מפשטות באופן המונע כל אפשרות להיעתר לבקשה.

לסיכום מן האמור מצטברת התמונה הבאה - התובעים עותרים עתה לא להוספת ראיה, אלא להוספת חוות דעת שהמשכה כנראה במחלוקת מומחים באשר למשמעותה, כאשר בתיק מונחת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"א 7465/19 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. פלונית 2. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 6520/19 מיום 28.10.2019 ועל החלטתו מיום 6.11.2019 ][]החלטה

המערערת הגישה לבית משפט זה ערעור פסלות שופט הנסוב על החלטת השופט מ' פירר בבית משפט השלום בראשון לציון מיום 6.6.2019 (ת"א 9929-08-16) שלא לפסול עצמו מלישב בדין.

לעומת זאת, הערבון הועמד על סכום מופחת של 3,500 ש"ח. על החלטה זו הגישה המערערת בקשה לעיון חוזר, וביום 6.11.2019 נדחתה הבקשה אף היא על ידי הרשם אשר לא מצא סיבה לשנות את החלטתו מיום 28.10.2019.

כך, בעוד שתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הדנה במתן ערובה לתשלום הוצאות בערכאה המבררת קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר להורות לתובע להפקיד ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע, תקנה 427 לתקנות הדנה בהפקדת ערבון בערכאת העירעור קובעת כי המערער חייב לערוב את הוצאות המשיב.

...

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.