בשנת 2012 הופקה לנטליה ואהרון תעודת גירושין גם על-ידי בית הדין הרבני במוסקבה, והגיטין האמורים אושרו בהחלטת בית הדין הרבני בתל-אביב, בה צוין כי "לאחר העיון בבקשה ובחומר שבתיק ביה"ד" נקבע כי אהרון התגרש מנטליה בבית הדין הרבני במוסקבה "כדת משה וישראל".
בשנת 2016 פנו אגרונוב דנן למשיבה 1, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות" או "המשיבה 1") בבקשה לבצע שינוי במירשם, באופן בו אליה ואנה ירשמו כיהודים בסעיפי הדת והלאום.
במצבים בהם המידע המופיע במירשם אינו משקף באופן מדויק את פרטיו של תושב פלוני, קיימת אפשרות לבצע שינוי ברשום, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 19ג לחוק המירשם הקובע כי:
"שינוי בפרט רישום של תושב יירשם על פי מיסמך שנימסר לפי הסעיפים 15 או 16 או על פי הודעה לפי סעיף 17 שהציגו יחד אתה תעודה ציבורית המעידה על השינוי; ואולם שינוי של מען יירשם גם על פי הודעה בלבד."
מכאן, שעריכת שינוי או תיקון בפרט כלשהוא המופיע במירשם מחייבת, בין היתר, הצגתה של תעודה ציבורית המעידה על קיומו של שינוי כאמור.
...
סיכומם של דברים, משבחנתי את כלל המסמכים הרשמיים בענייננו - ביניהם הכתובה, אישורי הגירושין וההבהרות שניתנו לגביהם, מסמכי בקשת נטליה למעמד בישראל ומשקלם בנסיבותיה הקונקרטיות, אי-החלת הנוהל המדורג לגביה על אף קביעתה הפורמאלית כזכאית לשבות מכוח היותה בת זוגו של יהודי - וכן את יתר נסיבות המקרה שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי לפנינו צבר ראייתי שרשות סבירה הייתה מוצאת בו כבעל ערך הוכחתי מספק.
בהתאם לכך, מסקנתי היא כי אין כל מניעה בענייננו לרישומם של אליה ואנה כיהודים בסעיפי הדת והלאום במרשם.
ואולם, טענה זו הושמטה מסיכומיהם ונראה כי נזנחה, אם כי גם לגופם של דברים ולאור מסקנתי לעיל, מתייתר מאליו הדיון בה.
סוף דבר
התובענה מתקבלת, ובהתאם מוצהר בזאת כי המבקש 2 והמבקשת 3 עמדו במידת ההוכחה הדרושה לשם הקביעה כי הם בני הדת והלאום היהודיים, וזאת לצורך הרישום במרשם האוכלוסין ולפי חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.
