וכך נפסק בעיניין חלקה 6 :
"כפי שצוין לעיל, המבחן העקרי לצורך סיווג נכס וקביעת תעריפי הארנונה שבו יחויב הוא מבחן השמוש בפועל שנעשה בו. עם זאת, כאשר הנכס עומד ריק, מבחן השמוש בפועל אינו יכול להועיל. במצבים אלה ניתן ללמוד על פוטנציאל השמוש בנכס, הן מהשמוש האחרון שנעשה בו עובר לפינויו והן מייעודו תיכנוני. (...) במסגרת החלת הייעוד התיכנוני של הנכס, סבורתני, כאמור, כי יש להחיל את השמוש המותר הזול ביותר מבחינת הנישום".
ובהמשך:
"באופן כללי לטעמי יש לסווג נכס ריק לפי הסווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים בו על פי הדין. (...)".
בבר"מ 6934/16 סמדר ויינברג נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב יפו (10.10.16) נפסק מפי כב' השופטת ברק ארז:
"למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות, אעיר כי אני סבורה שגישתה של המבקשת באשר לאופן יישומה של ההלכה לעניין סיווגו של נכס ריק מעוררת קשיים. דומה כי פרשנות נכונה של הקביעה לפיה נכס ריק יסווג על פי התעריף הזול מבין אותם "שימושים אפשריים על פי דין" מכוונת לשימושים כלליים [כגון: 'תעשייה' 'תעסוקה' או 'מגורים'] ולא לשימושים קונקריטיים ומצומצמים בהגדרתם, שלגביהם יש לתת משקל רב יותר למבחן השמוש בפועל.
בית המשפט שם ציין, כי גם התב"ע וגם היתר הבנייה, ביחד עם אינדיקאציות נוספות, נכללים בפרמטרים הנשקלים בעת קביעת "השמוש האפשרי החוקי".
באותו עניין טענה המערערת כי, יש לבחון את השמוש שניתן לבצע בנכס מבחינה רעיונית, אלא שבחינה רעיונית זו, משלבת היבט מעשי של מבנה הנכס כפי שהוא קיים והיבט הנדסי תיכנוני בהתאם לתב"ע.
מנגד – טען המשיב כי דיני הארנונה מבוססים על שימוש בנכס בפועל או על שימוש פוטנציאלי שאמור לתאום את האפשרי והמצוי ביחס לנכס ספציפי ולא בהסתמך על ייעוד תאורטי שאינו תואם את הנכס הספציפי.
באותו עניין, קיימת הפנייה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בבר"מ 5045/02 מאלק סלומון נ' עריית חדרה, (14.7.03), שם צוין כי אם בעתיד יתרחש שינוי כלשהוא במצבם הפיזי של הנכסים, הרי לא תהיה מניעה שלאור שינוי זה, ישונה בהתאם גם סווגם לצורכי ארנונה, כך שגם בפסיקה זו, יש אינדיקאציה לכך שיש לשלב בין הייעוד התיכנוני לבין מצבו הפיזי של הנכס וצריכה להתקיים זיקה בין מאפייני הנכס לבין סווגו.
...
גם אם הייתי נוקטת בגישה כגרסת המערערת, וקובעת כי יש להתחשב בתב"ע בלבד ובאפשרויות השימוש בנכס לאור מאפייניו הפיזיים ולא בהיתר הבניה הספציפי שניתן לנכס, תוך לקיחה בחשבון כי קיימת אפשרות עקרונית לקבלת היתר בניה לשימוש שחיובו בארנונה הינו נמוך יותר, עדין בענייננו בהעדר נתונים פיזיים המאפשרים שימוש למגורים, דין הערעור להידחות.
לאור האמור לעיל, בהתחשב בלשונו של צו המיסים הקובע את הסיווגים והתעריפים לעניין ארנונה לשנת 2016 בעיריית חיפה, בהתחשב בתב"ע החלה על הנכס, בהיתר הבנייה שניתן ובמצבו הפיזי של הנכס ,שאינו יכול לשמש, כפי שהוא כיום, למגורים, דין הערעור להידחות וחיוב הנכס הריק בארנונה לפי סיווג של "עסקים אחרים", נעשה כדין.
המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
