מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שינוי סיווג אזור מגורים לצורך חיוב ארנונה

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

חישוב החיוב בארנונה בגין כל נכס שאינו למגורים נעשה על פי שיטחו של הנכס שנמדד על פי הוראות הצוו והתעריף הקבוע לו. התעריף נקבע לפי מספר רכיבים; מיקומו של הנכס - כלומר שיוכו לאחד האזורים; השמוש שנעשה בו, כגון תעשייה, מלאכה, אולמות שמחה, בתי מלון וכדומה; וסיווגו של הבניין, כאשר לכל סיווג נקבע סימול נפרד.
לאור שינוי הסיווגים ותיקון החיוב, פנה משעלי לעריית חיפה בפניה מוקדמת וטען, כי הערייה מפרשת את צו הארנונה באופן שגוי.
...
בבקשה זו לאישור הגשת תביעה כייצוגית לא ביקשו המבקשים לתקוף את התעריפים שבצו הארנונה אלא רק את דרך חישוב הארנונה החלה על נכסים הכוללים כמה סוגי בניין ועל כן אין מקום לדון בטענות אפשריות בעניין זה. סיכום מכל האמור עד כה מסקנתי היא כי לא נפל כל פגם בדרך שבה נוקטת העירייה בחישוב הארנונה בנכסים הכוללים כמה סוגי בניין.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
בהתאם ישלמו המבקשים למשיבה הוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪ בלבד.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

עניינה של בקשת האישור בטענה כי החל משנת 2011 מחייבת המשיבה ארנונה בגין שטחי "מרפסות פתוחות (מרפסות שמש)" הצמודות לדירות בשיעור שווה לסווג "מגורים" בעוד שקודם לכן החיוב בגין שטח זה עמד על 30% בלבד, בדומה לחיוב שטח גג צמוד.
על כך נקבע על ידי השופט יצחק עמית והצטרפה לדעתו השופטת אסתר חיות (כתוארה אז) (בנגוד לדעת השופט אשר גרוניס) "מכאן שפנייתה של הערייה (לאישור השרים, הערה שלי צ.צ) נעשתה לשם הזהירות גרידא, למעלה מן הצורך וגם בלעדיו הייתה הערייה רשאית לסווג לראשונה את הגוש לפי איזור א'" בעע"ם 1721/10 מועצה מקומית גני תקווה נ' קופלביץ (פורסם באר"ש, 9.8.2012, הוצע מבחן ההתעלמות לצורך הבחנה בין הבהרה לבין שינוי נוסח צו הארנונה: "חידושים בצוי הארנונה המאוחרים לצוו המוקפא אסורים לפי דיני ההקפאה, אולם הבהרות הנן מותרות. המבחן שנקבע להבחנה בין חידוש להבהרה הוא 'מבחן ההתעלמות' – יש להיתעלם מתוספת המילים בצו החדש, ולשאול אם יש בכך כדי לשנות את החיוב בארנונה. ככל שהתשובה לכך שלילית – מדובר בהבהרה, ואם היא חיובית – הרי שמדובר בחידוש האסור על פי דיני ההקפאה". לצורך יישום "מבחן ההתעלמות", יש להכריע בפרשנות המונח "מרפסות" אשר בנוסח המקורי והאם הוא כולל גם מרפסות פתוחות (מרפסות שמש).
...
לפיכך מקובלת עלי פרשנות המשיבה לפיה המונח מרפסות כולל בתוכו כל סוג של מרפסת, מרפסת מקורה או מרפסת פתוחה (שמש) עד לשטח של 12 מ"ר, והוספת המילים: "ומרפסות פתוחות (מרפסות שמש)", אינה מעלה ואינה מורידה שכן הגדרת "מרפסת" אינו מבחינה בין מרפסת שמש למרפסת אחרת.
סוף דבר בקשת האישור נדחית.
נדחית התביעה האישית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משלא הושג פיתרון לשינוי בצו הארנונה כך שיכלול הגדרה של תת סווג משני חדש - "חניה מקורה בנכסים שאינם למגורים" - ומשלא הודיעה המשיבה כי בדעתה לחזור וליתן מענה לספקות שהועלו בתשובת השר, יש להדרש ולהכריע בעתירה זו. טענות העותרות לטענת העותרות, אין כל מקום לחייבן בארנונה בגין שטחי החנייה.
נטען, כי אי חיוב שטחי החניה עד למועד הודעת תיקון השומות מושא עתירה זו, לא נעשה בטעות, אלא מתוך מדיניות מוצהרת שמטרתה להקל עם מצוקת החניה באיזור התעשייה, כפי שבאה לידי ביטוי בצו הארנונה של המשיבה.
המשיבה טוענת כי בהיעדר סיווג ספציפי יש לסווג את שטחי החניות בסווג "עסקים", וזאת בהתאם להלכה הידועה ולפיה שטח הלוואי הולך אחר השטח העקרי, ומשכך טוענת כי בנסיבות העניין יש לחייב את החניות בארנונה על פי הסווג בו מחייבים את העסק אליו הן שייכות ואותו הן משרתות וכי אין בכך משום חיוב בחוסר סבירות.
...
כמו כן מגדיר צו הארנונה "שטח משותף בבניין שאינו למגורים" כדלקמן: "...כל שטח המשמש לצורכי עזר של דיירי הבניין ואינו למגורים כגון: מעליות, שטחי מעבר, מדרכות, שירותים, חדרי חשמל וכיו"ב. אם הבניין בבעלות אחת או מחזיק אחד, יחויב הבעלים/המחזיק בשטח כולו. אם הבניין משותף לכמה נכסים ומחזיקים, יחולק השטח המשותף למחזיקים באופן יחסי לגודל הנכסים של כל מחזיק ויחויב בארנונה לפי סווג אוו מחזיק בבניין". בהינתן הוראות אלו, אין בידי לקבל את עמדת העותרות בעניין זה. צו הארנונה נוקט במפורש במילה "כגון", דהיינו, מונה דוגמאות המלמדות על כוונתו ואין לומר כי מדובר ברשימה סגורה שתעיד כי בהעדר הגדרה של סיווג חניות מעיד הדבר על העדר חיוב בארנונה.
לאור כל האמור, והגם שקבעתי כי החלטת המשיבה עומדת במתחם הסבירות ואינה נגועה בפגם מהותי אשר יצדיק התערבות בית המשפט הרי שבנסיבות העניין, בהן סברה המשיבה אף היא כי יש לקדם תיקון צו הארנונה על דרך של קביעת תעריף לחניה לעסקים (הפחתה של 40%) מן הראוי כי תבצע בחינה מחודשת של הסיווגים הקיימים בצו הארנונה שלה שמא מחייב הדבר עדכונים והתאמות לנהוג ברשויות מקומיות אחרות דומות.
סוף דבר לאור כל האמור, העתירה נדחית.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בסעיף 2.4 נקבע : "לעיריה (מנהל הארנונה) שמורה הזכות לפצל (ו/או לשנות סיווג) את השטח/ים המשמש/ים לטענתה כמרפאת/ות מומחים המצויה/ות ברחוב הברזל 10 ו/או הברזל 12 ו/או הברזל 14,("השטח של מרפאת/ות המומחים") לפי סיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים" ו/או כל סיווג אחר, בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי.
[ההדגשה במקור ל.ב.] לטענת הערייה, בהתאם להוראות הסכם הפשרה, היא הוציאה ביום 23/12/21 שומת ארנונה לעותרת במסגרתה נכתב כי, בהמשך לביקורות אשר נערכו בנכס ובכפוף להסכם הפשרה שנחתם ביום 24/8/21, ניתנה הוראה לעדכן את הנכסים כמפורט להלן: נכס: 2000372099, עודכן לצורך חיוב בארנונה כללית מ – 62,535 מ"ר ל – 5,414 מ"ר בשימוש :"בית חולים". כמו כן, ניפתחו נכסים חדשים בארנונה כללית להלן: נכס מספר 2000389780 בשטח: 290 מ"ר בשימוש :מרפאה פרטית.
זאת הואיל ולטענת העותרת חסרה ההודעה את הפרמטרים לקביעת סכום הארנונה ובכלל כך נתונים המלמדים על מיקום השטחים, הפוליגונים, מיקום הנכס על פי מפת האזורים, סכום הארנונה וזכות העותרת להגשת השגה והערר.
זאת הואיל ולטענת העותרת, אין בחשבונות אלה כדי ללמד על כך שהשומה תוקנה, בהנתן שלא מצוין בהם כי מדובר בחשבון חדש או מתוקן ביחס לחיוב בהתאם להסכם הפשרה; יתרה מכך, העותרת מפנה לכך שבחשבונות אלו מסווגים הנכסים כ:"בנינים שאינם למגורים" ואולם לטענתה, גם בית חולים מסווג כ"בניינים שאינם למגורים" ומשכך, נטען כאמור כי לא ניתן ללמוד מחשבונות אלו על שינוי הסווג למרפאות מומחים.
...
במחלוקת זו בין הצדדים נחה דעתי כי יש לקבל את טענות העותרת.
אשר לכך, נקבע בעת"מ (מנהלי תל אביב-יפו) 1791/08 מקס מאייר נ' עירית נס ציונה (21.9.2008), בפסקה 2: "הלכה היא מלפני בית המשפט העליון, כי לצידן של פעולות הרשות עומדת חזקת התקינות (החוקיות) המנהלית. רוצה לומר, נקודת המוצא הינה, כי הרשות המנהלית פעלה באופן חוקי ותקין, והנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי המבקש לעשות כן. כבר נקבע, כי לשם הרמת נטל ראייתי זה לא די בקיומה של תחושה בעלמא, המבוססת על השערות והנחות בלבד, אלא יש להניח תשתית עובדתית לטענה... בענייננו העותר לא עמד בנטל המוטל עליו, ולא סתר העובדה לפיה המשיבה פעלה כדין ושלחה לאורך כל השנים את חיובי הארנונה והתראות תשלום באופן שוטף וכדין, הן לכתובות הנכסים בנשוא ענייננו. ועוד, בית המשפט העליון עמד על כך שעוצמתה של החזקה משתנה על-פי הנסיבות. בדרך-כלל, ככל שעבר זמן רב יותר מהפעולה המנהלית, גובר כוחה של חזקת התקינות." במקרה דנן המונח להכרעתי, אינני נדרשת לקבוע מסמרות בשאלה האם – על מנת לחסות תחת חזקת תקינות המנהל, נדרשה העירייה להראות כי המציאה את הודעת התשלום באופן המפורט בסעיף 344 או שדי בכך שהמציאה את ההודעה בדואר רגיל - זאת מפאת שניים עיקריים – ראשית, הואיל והעירייה לא הציגה כל אינדיקציה המלמדת על כך שהודעת התשלום אמנם נשלחה (באופן כלשהו) לעותרת ושנית, הואיל ונחה דעתי כי ממילא, הרימה העותרת את הנטל להוכיח כי ההודעה לא הגיעה לידיה במועד הפקתה או בסמוך לכך, אלא אמנם – כפי שנטען על ידה – רק בחודש יולי 2022.
סוף דבר; העתירות מתקבלות באופן חלקי כמפורט בסעיף 18 לעיל ובנסיבות כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

עוד נפסק כי "...הסעד לו זכאים המערערים [העותרים-ד.כ.ל] אמור להיות ממוקד בחובתה של המועצה...לפעול לבחינת הצורך בעדכונו של הצוו, תוך היתייחסות ספציפית להבחנה בין נכסים שונים ברחוב מגוריהם של המערערים [העותרים-ד.כ.ל] כבר לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2019...אנו סבורים שעל המועצה לידון בכך באופן שיבהיר לחברי המועצה כי אם אין מקום להבחנה האמורה, יש לשקול פנייה לשרים לצורך תיקון הדברים, כמתחייב מדיני ההקפאה (זאת, בשים לב לכך ששינוי בגבולות אזורי החיוב עשוי להחשב סוג של 'שינוי סיווג')" (שם, פס' 22).
אף אם לצורך הדיון שלהלן אתעלם מכך שלא ברור היכן מיקומה וגבולותיה של שכונה ט' אליה משתייך רחוב השושנה, הרי העותרים טענו כי כל יתר הבתים בשכונה ט' (למעט קטע הרחוב בו הם מתגוררים), מסווגים לצרכי חיוב בארנונה כאיזור ב'.
...
לפיכך, אני קובעת כי לקראת גיבושו של צו הארנונה לשנת 2024, המועצה תקבל החלטה בשאלת הפתרון המתאים להסרת ההפליה בין שני חלקי רחוב השושנה על דרך של תיקון המצב הקיים (להבדיל מהותרתו על כנו), וכן תפנה לשרי האוצר והפנים בבקשה מתאימה.
במכלול הנסיבות, אני קובעת כי המועצה תישא בהוצאות העותרים בסך כולל של 15,000 ₪.
סכום זה יתווסף לכל סכום הוצאות בו חויבה המועצה במסגרת החלטות ביניים שניתנו בתיק (ראו למשל: החלטתי מיום 25.8.2022).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו