וכך נאמר (סעיפים 20-21 לפסק הדין):
"אין אנו מקבלות את גישת התובע כי השכר שהוא קיבל בפועל (שעלה מ-20,000 ₪ ל-48,000 ₪ בכל תקופת ההעסקה) לא כלל העלאות כתוצאה מהצמדת הסכום, אלא רק העלאה מהותית כתוצאה מהישגי התובע או מריווחי החברה. עלינו לציין כי התובע היה מנכ"ל של החברה במהלך תקופה של 13 שנים והיה מודע לחלוטין לשיקולים הכלכליים של החברה ועובדיה. אילו שכרו היה נשחק, ולא נעשה יישום כלל של מנגנון ההצמדה שבהסכם ההעסקה, התובע היה מפנה את תשומת ליבם של הגורמים המוסמכים בנתבעת. בכל מקרה, בהתאם להסכם סיום העבודה על הנתבעת היה לערוך חישוב של השכר המעודכן של התובע, בגין הפרישי הצמדה לממד המחירים לצרכן כאמור בסעיף 8.1 להסכם העסקה ולתקופה שבין 23.9.08 ועד 22.9.15 בלבד.
וכך נאמר (סעיף 22):
"מאחר שהחלטנו לאמץ את חישובי הנתבעת וקבענו כי דרך ההצמדה שבה נקט התובע אינה נכונה, אנו קובעות כי התובע לא הוכיח כי השכר הקובע לחישוב פצויי פיטורים, פדיון חופשה והפרשות לקופות הוא גבוה מזה שבגינו הוא קיבל את זכויותיו (משכורת בסך 48,000 ₪)".
(ג) טענות הצדדים
לטענת העובד שגה בית הדין עת קיבל את חישובי החברה לענין הפרישי ההצמדה והריבית כהודאת בעל דין ופסק סכום נמוך בהרבה מזה המגיע לעובד; לטענתו, ההפניה לסעיף 8.1 בהסכם סיום ההעסקה נועדה להדגיש ששינוי השכר יבוצעו בשני מנגנונים נפרדים: האחד מותנה באישור ממונה וניתן בכפוף לביצועי החברה והשני מנגנון אוטומאטי להגנה על שחיקת השכר שהוא מנגנון הצמדה למדד; בית הדין דחה את חישובי העובד ואף קבע שיטת חישוב שאינה תואמת את מערכת ההסכמים שבין הצדדים ומובילה לתוצאה גבוהה מהסכום שפסק; שגה בית הדין עת קבע בפסק הדין כי לא הוכחה זכאותו של המערער לקבלת תשלום עבור הפקדות לקרן הישתלמות וביטוח מנהלים, אשר נובעים מהפרשי ההצמדה.
העולה מן האמור עד כה הוא כי מנגנון ההצמדה שנקבע בסעיף 8.1.1 הסכם ההעסקה משנת 2003 פקע או נבלע בעדכוני השכר השוטפים מכוח סעיף 8.1.3 להסכם העסקה זה.
(ד)(3) פרשנות סעיף 2.5.1 להסכם סיום ההעסקה – 2015
על רקע חילוקי דעות בין הצדדים עובר לסיום ההעסקה בנוגע לחובה לשלם הפרישי הצמדה מכוח סעיף 8.1 להסכם ההעסקה נערך הסכם סיום העסקה.
...
לא מצאנו כי מקרה זה, בשים לב להנמקתו של בית הדין האזורי – מצדיק סטייה מכלל זה, והערעור בהיבט זה נדחה.
(ד)(6) סוף דבר
(א) ערעורו העיקרי של העובד בכל הנוגע לדרך תחשיב הפרשי ההצמדה – נדחה.
(ג) לענין ההוצאות, כיוון שעיקר ערעורו של המערער המופנה כנגד תחשיב הפרשי ההצמדה – נדחה, החלטנו לחייבו לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בלבד (בשים לב לכך שהושט לו סעד מצומצם כאמור בסעיף 48 לפסק דיננו).