שינוי לרעה בתנאי עבודה של ברמן בבית קפה

, הלכה למעשה הוקם במקום, מרכז מסחרי לכל דבר ועניין, בהיקף של 2800 מ"ר המבוצע על קרקע חקלאית בלא היתר, מרכז מסחרי זה מכיל מסעדה, בית קפה, חנויות.כל יום שמרכז מסחרי זה פועל מהווה פגיעה אנושה בשלטון החוק ויש בו כדי להעביר מסר לא נכון ולא ראוי למשיבים ולעברייני בניה בכח.

קבע בימ"ש קמא במסגרת החלטתו בעמ' 4 בזו הלשון: "12. מאחר שהוצגו על ידי המבקשת ראיות המלמדות על התקיימות התנאים להוצאת צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק, והמשיבים למעשה לא חלקו על כך לצורך הדיון בבקשה זו – מתייתר הצורך לבחון התקיימות תנאים אלה.

סעיף 239(א) לחוק קובע בזו הלשון: "נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך או בנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל מי שעובד בשירותם – להפסיק את העבודה או את השמוש (להלן – צו הפסקה שפוטי) ותוקפו של הצוו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט." תורת השהוי עניינה מניעת תוצאות קשות.

גם אם כאמור לא ביצעה אכיפת החוק כמוטל עליה, ניתן לקבלה היום ואין לדחות אמירתה "עד כאן ולא עוד". לעניין המשיבים כולם וכל אחד מהם בנפרד, הפעלת המקום על ידי כל אחד מהם, פיתוח העסקים על ידי כל אחד מהמשיבים במעבר הזמן, אין בו כדי לשנות מצב כל אחד מהם לרעה, נהפוך בו, במעבר הזמן צבר כל אחד מהמשיבים יתרונות כלכליים כאלה ואחרים כשאין בידי אף אחד מהם היתר לשימוש האסור הנעשה על ידו, והמתחדש מדי יום.

...

עובדה זו מביאה אותנו לבחינת פעולות המערערת בהפעלת אמצעי האכיפה, האם השיהוי בהפעלת סעיף 239 במקרה זה, יש בו, כדי ליצור מניעות כלפי המערערת כפי שקבע בימ"ש קמא או שאין בו מניעות ויש לקבל את הערעור.

ראה לעניין זה 13717-12-08 וועדה מחוזית לתכנון ובנייה-מחוז צפון נ' למון ביץ הפקות ואירועים בע"מ (פורסם בנבו) "אם זאת היתנהגותה של הרשות והשתהותה אין די בהן בנסיבות שלפנינו כדי למנוע מן הרשות להפעיל את סמכויותיה כדי לאכוף את חוקי התכנון והבניה. נוכח חומרת ההפרות של ההוראות התכנוניות קשה לקבל טענת מניעות ביחס לפעולות האכיפה של הרשות". לאור כל האמור לעיל אני מוצאת כי טעה בימ"ש קמא משקבל טענתה השיהוי ודחה בקשת המערערת לקבלת צו לפי סעיף 239.

לסיכום – הערעור מתקבל.

האם התובע זכאי לזכויות שונות בגין תקופת עבודתו בנתבעת וכתוצאה מסיומה? זוהי השאלה בה עלי להכריע בתיק זה. הרקע העובדתי בתמצית וטענות הצדדים בזמנים הרלוואנטיים לכתב התביעה, הנתבעת הפעילה בית קפה ומסעדה בקריית אונו (להלן – בית הקפה) והתובע הועסק אצלה כמלצר וכברמן מיום 17.01.2014 ועד ליום 30.03.2016, למעט בחודשים: אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2014).

המסמכים שצורפו לכתבי הטענות המעידים על תקופות עבודתו של התובע הם: הודעה על תנאי העסקה בחתימתו של התובע מיום 17.01.14; הסכם סיום היתקשרות בחתימתו של התובע מיום 12.08.14; אישור העסקה בחתימתו של התובע מיום 07.08.14; הודעה על תנאי העסקה מיום 10.11.14.

אקדים ואדון בטענת התובע, לפיה ההודעה על תנאי העסקה מיום 10.11.14 מזויפת, שכן טענה זו משליכה באופן ישיר על חלק ניכר מרכיבי התביעה שלו, ובמה דברים אמורים? מעיון במסמך הנ"ל עולה, כי סוכם עם התובע, כי בתקופת עבודתו השנייה, הוא יועסק כברמן וישתכר 23.12 ₪ לשעה.

מכאן, שיש לחשב את שכרו הממוצע של התובע במשך 2 תקופות עבודתו, בהתאם לשכרו המשתנה (מ- 01/14 ועד 01/15 לפי 23.12 ₪ לשעה; מ- 02/15 ועד 04/15 – 26 ₪ לשעה ומ- 05/15 עד 03/16 – 29 ₪ לשעה).

...

לא נעלמה מעיניי טענת התובע, לפיה חלוקת התמורה הכוללת שקיבל במספר השעות שעבד בפועל מובילה לתוצאה שהיא הסכום השעתי לו הוא טוען, ואולם, אין בידי לקבל כי מדובר בהוכחה לכך שזהו הסכום השעתי שסוכם אתו כשכר בסיס, ובמה דברים אמורים? איני שולל את טענת התובע, לפיה אכן נאמר לו כי התמורה השעתית שיקבל תעמוד על סך 30 ₪ ולאחר מכן, סכומים גבוהים יותר.

התובע, מטעמים מובנים, הסיק כי מדובר על שכר בסיס בלבד, בעוד הנתבעת ציינה בהודעה לעובד כי השכר השעתי נמוך יותר, ולכן בתוספת כל הזכויות הסוציאליות, מתקבל השכר השעתי הגבוה יותר, שהתובע טוען שהובטח לו. כאמור לעיל, הואיל ולא הוצגה ע"י התובע ראיה לסתור את ההודעה לעובד עליה הוא חתום, ומשלא הוכח על ידו כי חתימתו אכן זויפה, אני דוחה את טענתו.

טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת ע"י התובע, נדחית, שכן אין חולק, כי ביום בו עזב את משמרתו, הוא עבד בחברת קאולון, ולא אצלה.

לפנינו בקשת צד בסכסוך קבוצי למתן סעד זמני המורה למשיבה להמנע מכל הרתעה ו/או היתנכלות ו/או השפעה ו/או איומים כלפי הנציגות הזמנית ומובילי ההתארגנות במשיבה; להורות למשיבה להשיב לתפקידם את שלושת חברי הנציגות הזמנית באותם תנאי העסקה, מעמד והקף סמכויות כפי שנהגו טרם הועברו מתפקידם; להשיב לעבודה ארבעה עובדים נוספים; ולהורות למשיבה להשיב למר אפרים טואף את רכבו הצמוד.

לדבריה, אין כל הצדקה כי העובדים לא יגיעו לעבודה, ישבו בבתי קפה בזמן העבודה, יקללו עובדים אחרים ויפרו את נהלי החברה באופן בוטה.

המסגרת המשפטית מטרותיו העיקריות של סעד זמני הן שמירה על מצב נתון העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד הזמני ומניעת ניצול לרעה של תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה על ידי הנתבע, בין היתר כדי להבטיח את ביצועו של פסק דין סופי (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית, בעמ' 399 וכן וינוגרד צוי מניעה חלק כללי עמ' 65, ודב"ע מז/ 3-3 עריית רמת גן - מלכה אנגלסמן, פד"ע יח 141).

אין משמעות הדבר מתן חסינות להתנהגויות לא נאותות אלא שבשלב זה לא הוכחו בפנינו התנהגויות כאלה ברמה המצדיקה את הפסקת עבודתם של העובדים שפוטרו על ידי המשיבה.

...

אנו מורים למשיבה שלא להתערב במהלכי ההתארגנות, לרבות להימנע מכל פנייה לעובדים בכל הנוגע להתארגנות, השלכותיה ומימוש זכות ההתארגנות, בין במישרין ובין בעקיפין.

אנו מורים למשיבה שלא לפעול להחתמת העובדים על טפסי ביטול, בין באופן ישיר, בין באופן עקיף.

אנו מורים על השבתם של מר אביב רופמן, מר אליאור בניסתי, מר יריב בן סעדון, מר דוד גמבר, מר יעקב טטרואשוילי, מר איגור קוסוסיי ומר אסף אבו לעבודה בתפקידיהם הקודמים ובתנאי ההעסקה, מעמד וסמכויות, כפי שהיו טרם הועברו מתפקידם וזאת עד למתן החלטה אחרת בבקשה לסעד קבוע.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 46737-08-18 הירש נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' 20 ינואר 2019 לפני כב' השופט חגי ברנר, סגן נשיא עותר דוד הירש ע"י ב"כ עו"ד יונתן ברמן משיבות 1. עירית תל-אביב-יפו 2. מינהלת יריד האומנים במדרחוב נחלת בנימין עירית תל אביב ע"י ב"כ עו"ד דיקלה טואשי פסק דין

בהתאם לתנאי רשיון העסק, האומנים המשתתפים ביריד מקבלים מהמשיבה 1 היתרים לפי חוק עזר לתל אביב –יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם- 1980, להציב דוכנים במדרחוב, להציג עליהם את יצירותיהם ולמכור אותן לציבור המבקרים.

המשיבה גם מצביעה על היתנהגות מתריסה מצדו של העותר, אשר ניצל את הדוכן שהועמד לרשותו לרעה, לצורך הצבת שלטי מחאה נגד המשיבה ותוך נסיון להסית את שאר האומנים נגד המשיבה באמצעות מכתב בגנותה של המשיבה, שהעותר הפיץ ביניהם.

לדבריה, "אני מלהטטת באיזונים בין טובת הצבורי, העיריה. המקום הזה מאוד מבוקש. ... אני דואגת שכמה שיותר יכנסו במרכז ... כולם רוצים להיות במרכז כי שם כולם עוברים. ... בכניסה לחנויות אני לא יכולה לשים. אם יש בית קפה שקבל כיסאות ושולחנות נמצא בין הדוכנים. אני צריכה לדאוג [ל]מעבר גם. הכל שם מאוד צפוף. אם אני רואה את השולחן העגול ואם כולם יקבלו פחות מאותם 4 מטר, אבל בצורה של עיגול, המשמעות היא שחצי מהדוכנים יבוטלו כי אין מקום. זה לא 4 מטר. 14 אנשים יושבים סביב לשולחן תופסים הרבה יותר מקום." (ע' 7 ו- 8 לפרוטוקול).

הגם שברור כי סיכסוך זה לא תרם ליחסי עבודה תקינים בין העותר למשיבה (היחסים עלו על שרטון כבר לפני מספר שנים), בסופו של דבר, אין לכחד כי העותר הופלה לטובה במשך שנים רבות על ידי המשיבה עצמה, שכעת מבקשת לתקן את העיוות שיצרה במו ידיה.

עמד על כך בית המשפט ברע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637, 644 (2000): "ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון. ... אכן, ההלכה בדבר בטלות יחסית נולדה בישראל בקשר להפרה של זכות הטיעון. ראו בג"ץ 598/77 דרעי נ' ועדת השחרורים [8], בעמ' 168, השופט י' כהן: "רשאי הוא [בית המשפט – י' ז'] לדחות תביעתו של אדם שזכות טיעון שלו נפגעה, אם לגופו של עניין לא היה לאותו אדם מה לטעון. הנימוק לכך הוא, שבטלות החלטה בגלל פגיעה בעקרי הצדק הטבעי אינה מוחלטת אלא רק יחסית". ראה גם בג"ץ 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י - מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 305- 306 (1994): "עם זאת, עדיין שאלה היא, מה נפקות ההפרה של חובת השימוע. האם ההפרה מבטלת את ההחלטה מעיקרה? לא בהכרח. ... יש נסיבות, שבהן - אף שחובת השימוע המוקדם הופרה - לא יראה בית המשפט לבטל את ההחלטה. כך אם מניעת השימוע המוקדם לא גרמה עוול." במקרה דנן לא התרשמתי ששימוע לעותר, לו נערך, היה בו כדי לשנות את ההחלטה שהתקבלה בעיניינו, משום שבסופו של דבר, עסקינן באכיפה שויונית של נוהלי הפעלת הדוכנים ביריד האומנים.

...

הגם שברור כי סכסוך זה לא תרם ליחסי עבודה תקינים בין העותר למשיבה (היחסים עלו על שרטון כבר לפני מספר שנים), בסופו של דבר, אין לכחד כי העותר הופלה לטובה במשך שנים רבות על ידי המשיבה עצמה, שכעת מבקשת לתקן את העיוות שיצרה במו ידיה.

עמד על כך בית המשפט ברע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637, 644 (2000): "ואם פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה, אלא המסקנה תלויה בנסיבות, קל וחומר כך בפגמים אחרים, לרבות הפרה של זכות הטיעון. ... אכן, ההלכה בדבר בטלות יחסית נולדה בישראל בקשר להפרה של זכות הטיעון. ראו בג"ץ 598/77 דרעי נ' ועדת השחרורים [8], בעמ' 168, השופט י' כהן: "רשאי הוא [בית המשפט – י' ז'] לדחות תביעתו של אדם שזכות טיעון שלו נפגעה, אם לגופו של עניין לא היה לאותו אדם מה לטעון. הנימוק לכך הוא, שבטלות החלטה בגלל פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי אינה מוחלטת אלא רק יחסית". ראה גם בג"ץ 2911/94 סאמי עבדול באקי נ' עמרם קלעג'י - מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 305- 306 (1994): "עם זאת, עדיין שאלה היא, מה נפקות ההפרה של חובת השימוע. האם ההפרה מבטלת את ההחלטה מעיקרה? לא בהכרח. ... יש נסיבות, שבהן - אף שחובת השימוע המוקדם הופרה - לא יראה בית המשפט לבטל את ההחלטה. כך אם מניעת השימוע המוקדם לא גרמה עוול." במקרה דנן לא התרשמתי ששימוע לעותר, לו נערך, היה בו כדי לשנות את ההחלטה שהתקבלה בעניינו, משום שבסופו של דבר, עסקינן באכיפה שוויונית של נוהלי הפעלת הדוכנים ביריד האומנים.

עם כל הכבוד לצדדים הנצים, אין כל צורך (וגם אין אפשרות) להכריע במחלוקות אלה במסגרת עתירה זו. אשר על כן, העתירה נדחית, וצו הביניים שניתן בגדרה מבוטל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 27541-03-14 סולומון ואח' נ' גורילה בר קפה בע"מ ואח' ת"א 11821-07-13 גורילה בר קפה בע"מ נ' **** בר קפה 55 בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עדי הדר ת"א 27541-03-14 סולומון ואח' נ' גורילה בר קפה בע"מ ואח' תובעים 1.**** סולומון 2.**** בר קפה 55 בע"מ 3.שחר סולומון נתבעים 1.גורילה בר קפה בע"מ 2.יונתן עזרא (אליהו) 3.מאור עזרא 4.ענת עזרא (אליהו) 5.מאור עזרא – ניתן פסק דין ביום 15.12.14

לגבי יוני, נטען כי אינו בעל מניות בחברה ואינו חתום על כל מיסמך או הסכם וכי אין בסיס ראייתי לטענת **** כי יוני נהג בגורילה כמנהג בעלים ובית המשפט הופנה למכתב **** מיום 5.8.12 בו נכתב כי "... יוני עזרא אינו בעל תפקיד ברשת" וכן לעדותו של עו"ד נרקיס מיום 3.12.15 לפיה מאור "היה, אה, הרוח החיה, הוא היה הבעלים של החברה..." (עמ' 290, שורה 22) וכן דברי עו"ד נרקיס באותו עמ' שורות 30-31 "יוני בהחלט עזר למאור, אבל כפי שאני התרשמתי ... מאור הוא זה שמקבל את ההחלטות". סיכומי תשובה מטעם **** ביום 14.3.16 הגישו **** את סיכומי התשובה וטענו כלהלן: כתב הערבות לא הוגש לבצוע יחד עם שטר החוב – כפי שנטען בדיעבד תוך ניסיון לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט וכי אילו גורילה או מי מטעמה היו אוחזים מלכתחילה בטענה בחיוב מכוח ערבות, הייתה טענה זו עולה בהזדמנות הראשונה.

סעיף 9.7 להסכם קובע כלהלן "החליט בעל הזיכיון לפרסם את המותג 'גורילה בר קפה' בפירסום ארצי יודיע על כך לזכיין כ-7 ימים (7) בטרם יבוצע הפירסום בפועל". סעיף 9.11 קובע כלהלן "אי קיום הוראה מהוראות פרק זה להסכם תהווה הפרה יסודית של ההסכם". סעיף 18.6 קובע כלהלן "מוסכם בין הצדדים כי צד המפר הפרה יסודית של הסכם זה והצד המקיים בחר, בשל ההפרה, לבטל את ההסכם, כי אז ישלם הצד המפר לצד המקיים פיצוי קבוע ומוערך מראש בסך של 50,000 ₪ ללא צורך בהוכחת נזק, וזאת מבלי לפגוע בזכותו של הצד המקיים לתבוע נזק שאיננו פיצוי קבוע מראש, אם בחר שלא לבטל את ההסכם עקב ההפרה או כל סעד נוסף ו/או אחר המוקנה לו על פי כל דין, לרבות אכיפת הסכם זה. הצדדים מצהירים ומאשרים כי שיעורו של הפצוי המוסכם משקף נאמנה את הערכתם לגבי שיעורו הסביר והראוי של הפצוי המוסכם". מכאן שיש לבדוק האם אכן נעשה פירסום ללא מתן הודעה 7 ימים מראש בטרם יבוצע הפירסום בפועל, ואם כך נעשה, האם עמדה **** בתנאי לפיו עליה לבטל את ההסכם.

עדה, גב' סולומון: כן, אמרתי, גם עכשיו אני אומרת שיש דברים קטנים שכן, כמו בלעדיות לסניף אשדוד, אבל דברים חשובים כמו הדמי זיכיון שאני לא אמורה לשלם ופתאום הפעילו עליי לחץ, אז הוא אמר, תעשי טובה, בשביל 10,000 ₪, הוא הציג את זה בתור נסיעות למאור שיהיה לו חשק, שיהיה לו מוטיבציה לבוא אליי לסניף, ככה יצא הדמי זיכיון כאילו 10,000 ₪ ששלמתי לו. עו"ד פיאדה: זה גם לסעיף שאת מצהירה שבדקת ובחנת את כל ההיבטים ואת כל מה שצריך לדעת? לא חשבת שאת הסעיף הזה צריך לשנות? עדה, גב' סולומון: לא כי הוא אמר לי שוב ש כב' השופט הדר: מי זה הוא? יוני? עדה, גב' סולומון: יוני סליחה.

כמו כן, לטענה כי גורילה התנכרה ל**** לחלוטין, קושי באשר לראיות בדבר העמדת יעוץ כלכלי ל**** ע"י גורילה, באמצעות "תות" המנוהלת ע"י אלון גל. בנוסף להעמדת יעוץ כלכלי ל****, עניין שלא הוזכר כלל ע"י ****, שלא לומר הוסתר, גורילה טענה כי מאור עבד בפועל בסניף בתקופת ההרצה על מנת לתמוך בצוות הסניף החדש בשבועות הראשונים להקמתו , הדרכות במטבח , גיוס עובדים והכשרתם לתפקידי מלצרים, ברמנים, טבחים , עיצוב הסניף .

...

דיון מיום 2.03.14 ביום 2.03.14 התקיים הדיון בהתנגדות, ו****ה נחקרה על תצהירה, ובתום הדיון בית המשפט קבע כי מחקירת ****ה עלה כי למרות שחב' **** ביטלה את ההסכם 8 חודשים עובר למועד הדיון, היא ממשיכה ליהנות משלט של הרשת עד עצם יום החקירה, ובנסיבות אלה בית המשפט מצא לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסך של 20,000 ₪.

האופן בו הוצגו סכומי הנזק, ללא ראיות הכרחיות, אינו תואם גובה הסכומים הנכבדים הנדרשים בתביעה, ובעיקר בולטת חסרונה של חוו"ד של מומחה שינתח הנתונים, ישלול סיבות אלה, או אחרות להפסדים ויגיע למסקנה מה הוא הסכום של הנזק שנגרם כתוצאה מכל אחת ואחת ההפרות הנטענות.

מצד שני, בימ"ש מביא בחשבון שאילולי **** המשיכה לעשות שימוש בקניין הרוחני של גורילה לאחר ביטול ההסכם, מרבית התביעה השטרית הייתה נדחית.

ס י כ ו ם התוצאה היא שהסכום שנפסק לטובת **** בסך של 65,000 ₪ מתקזז מהסך של 97,395 ₪ בו חויבה **** לשלם לגורילה ולכן תיק ההוצל"פ יעמוד על הסך של 32,395 ש"ח. העירבון שהופקד ע"י **** יועבר לגורילה.