שינוי יחס משפטי בעקבות ניכור הורי

בית המשפט נידרש להכריע בשמונה תביעות; תביעות שהגישה התובעת כנגד הנתבע: תה"ס 63501-03-18 תביעה לאכיפת הסכם גירושין; תלה"מ 37382-01-19 תביעה כספית לקבלת משכורות שהוסתרו; תלה"מ 44948-11-19 בקשה למתן טפול פסיכולוגי לקטין; תמ"ש 38206-12-20 תביעה להגדלת מזונות ילדים; תמ"ש 38324-12-20 תביעה כספית בגין לשון הרע; תביעות שהגיש התובע כנגד הנתבעת: תמ"ש 52970-07-18 תביעה לביטול הסכם הגירושין וחלוקת רכוש; תלה"מ 16146-11-19 תביעה נזיקית בגין ניכור הורי; תלה"מ 46061-07-20 תביעה לביטול מזונות ילדים.

הסתה, אשר הובילה לשינוי תודעתי של הילדים ונטעה בהם "זיכרונות" שוא של אב פוגעני (ראו: י' מזא"ה, תלונות שוא בגין פגיעה בילדים והשפעתם על קביעת המשמורת והאחריות ההורית (אוקטובר 2016), זמין ברשת המאמרים המשפטית SSRN עמ' 9 למאמר; פ' "מרכוס" ניכור הורי וסרבנות קשר: כיצד למנוע כשלון קשר בין ילד להורה", רפואה ומשפט 51 (אפריל 2018); עמ"ש (ת"א) 60592-03-15 ק.ל. נ' י.פ. [פורסם בנבו (2015) בסעיף 6 לפסה"ד; ד' גוטליב, "תיסמונת הניכור ההורי" רפואה ומשפט 31 (דצמבר 2014) בעמ' 106; ש' פרילינג, ניכור הורי (תשע"ט - 2019) בעמ' 44, 61.

ביחס לרכיב הנוגע לנזקים שנגרמו כתוצאה מהניכור ההורי שהאם אחראית לו, מקום בו המפתח לחידוש הקשר נמצא אצל האם, אך היא לא פועלת באופן אקטיבי לשינוי המצב העגום, הרי שהאם אינה ממלאת את חובתה כהורה ובפרט כהורה משמורן ופוגעת בזכויותיו ההוריות של האב, ואין מדובר במעשה עוולתי אחד כי אם בעוולה מתמשכת.

...

טענת המשיבה שבמשך השנים המערער נתן לה מזונות במסגרת הסכם הגירושין אינה מקובלת עליי.

לפיכך אני מורה כי הטיפול המשפחתי יתקיים כפי שנקבע אצל הגב' ל' ג', ויפה שעת אחת קודם.

שתי התביעות ההדדיות של הצדדים לביטול המזונות ולהגדלת המזונות נדחות.

התביעה הכספית בגין לשון הרע שהגישה האישה נדחית, לאחר שנמצא כי האישה לא הוכיחה כי האיש עוול בעוולת לשון הרע ומנגד האיש הוכיח, כי קיימת לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות ודין התביעה להידחות.

" יכולתי להביא עוד כהנה וכהנה ואולם, די בכך כדי שאקבע בשניים לעניין המצב המשפטי והעובדתי: ראשית, לא רק שהאם היא הורה מנכר ולא הועילו כל המאמצים והקביעות לעניין זה חלוטות הן. 18  שנית, אין עוד כל תקווה ותוחלת לאחר שמוצו האפשרויות לחידוש הקשר בין הבת לבין האב.

ילדים יכולים להשיג את הפוטנציאל הפסיכולוגי כאשר הם מסוגלים לפתח ולשמר יחסים משמעותיים עם שני ההורים, בין אם הם חיים יחד ובין אם לא. 12 :( על המונח "ניכור הורי" עמד כבוד השופט גרוניס בפרשת פלונית (מיום 20.6.02 טבע לראשונה 13 (Parental Alienation Syndrome ) "את המונח ניכור הורי

כן מצטרף ביהמ"ש לעמדת השופט זגורי בתלה"מ (נצ') 44950-12-18 כי במקרים של תביעה לביטול או הפחתת מזונות על רקע נתק של הורה מילדיו בעקבות ניכור הורי יש לעבור משיח של "בן מרדן" לשיח של "סרבנות קשר בשל ניכור הורי" והבנייתו לקטיגוריות מתאימות, באופן שיאפשר הרחבת ארגז הכלים של שופט המשפחה לטפול בסרבנות קשר והצמדת תג של אחריות להורה מנכר.

ביחס לטענה כי היה על האב להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" שאירע לאחר מתן פסק הדין למזונות הרי שכבר הוכח שינוי מהותי בנסיבות, כאשר המומחית שמונתה מטעם ביהמ"ש הגיעה למסקנה כי למרבה הצער בשלב זה אין אפשרות כלשהיא לחידוש הקשר.

...

ביחס לטענה כי היה על האב להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" שארע לאחר מתן פסק הדין למזונות הרי שכבר הוכח שינוי מהותי בנסיבות, כאשר המומחית שמונתה מטעם ביהמ"ש הגיעה למסקנה כי למרבה הצער בשלב זה אין אפשרות כלשהי לחידוש הקשר.

סוף דבר 13 .

התובענה מתקבלת וחיוב המזונות בטל מיום 01.01.2021 חיובו של האב לשאת במחצית הוצאות רפואיות חריגות נותר בעינו.

13/8/21 – מאז החלה נקודת מפנה ו/או שינוי דראסטי ביחסו של הקטין כלפי האב, אשר כפי שיוכח להלן, מקורו בניכור הורי מובהק.

כאמור שלח לאב הנם בשל ניכור הורי קשה אותו מבצעת האם – אשר התוכן שלהם הם הלכה למעשה אמירות מגרונה של האם, בנגוד לטובתו של הקטין (יהא זה נכון וראוי לעשות הצלבה בין המסרונים אותם שלח לכאורה הקטין לאב לבין המסרונים אותם האם שלחה לאב): (הדגש בקוו תחתי במקור- מ.ל).

מגישה פעם אחר פעם בקשות סרק לצוי הגנה, אם כי בלוליינית משפטית ממש, כאשר היא יודעת שדרך המלך להגיש תביעות לשינוי הסדרי שהות או בעיניינו של קטין היא באמצעות תביעת משמורת.

...

בתום הדיון הוריתי: "לאחר ששמעתי את הצדדים ובשים לב לעובדה שהמשיב טוען שהוא מיוצג על ידי עו"ד

שוב לציין כי אין אנו סבורים כי קיים במקרה שלפנינו הסתה/ניכור הורי על ידי האם.

בשעה שהבן יחוש שהוא אינו נתון עוד ללחצים שבעיניו אינם מאפשרים לו להיות במחיצתו של האב סבור אני שיסכים לשוב ולהיפגש עם האב.

סוף דבר: בשים לב לאמור אני מורה שבשלב זה יוארך הצו למשך 60 יום מהיום.

ביום 17.10.2021 הניחה אם לשני ילדים, כבני 11 ו- 4 וחצי שנה, תובענה אשר הוגדרה כ"תובענה בגין ניכור הורי, הסתה וחטיפה נפשית חמורה".

אלא מאי, הטענה גם מבקשת מבית המשפט לקבוע קביעה משפטית על שינויה של המשמורת, וליתן "חותמת אישור" לטענות האם ולפיהן החליט הקטין לסיים את זמני השהות, או החליט הקטין לעבור להתגורר בבית אביו כבית עקרי.

למעשה די בנתק בקשר לו טוענת האם כדי להצדיק היתערבות משפטית, שהרי מהות הדין היא (וכך גם נוהל הנשיאה), שיתערב טרבונל שפוטי מוקדם ככל האפשר לבל יינתק הקשר בין קטין לבין הורהו, כאמור, באין צידוק מתאים, ועל שאלת הצידוק אעמוד עוד מעט.

כעומד מן הצד קשה לי להבין הכיצד (באופן מטפורי) עומדים שני הורים "על דמו" הרגשי של בנם ומריבתם ההדדית אינה גורמת להם להתפנות ולעשות עיקר תחילה – קרי, לטפל בנער וטפל אחר האם באמת חשוב יותר לחסוך מזונות ו"העמסת" הנער בשאלת היחסים שלו עם אמו, מאשר להציל את הבן ולמנוע סבל מן הבת? תמהתני.

...

בשולי הדברים, אשר לטענה לעניין הסמכות – סבור אני כי מן הראוי לפסוק הוצאות.

אני מחייב את האב בהוצאות בסך 5,000 ₪ ואולם, אלה לא ייפרעו אם נצליח לחדש את הקשר בין האם לבין הקטין ובכך להרגיע את הלחץ על הקטין, בתוך הזמן אותו קבעתי.

אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.

ב' – טענות הצדדים: להלן עיקר טענות המבקשת, שיתמקדו אך בעיניין הסילוק על הסף: התביעה שנסובה על טענות בעיניין ניכור הורי בין האב לבין הבן, היתיישנה זה מכבר בשים לב כי הבן המשותף הוא בגיר בן כ 43- שנים, ובין היתר מאחר והאירועים בגינם נגרם הנזק הלכאורי למשיב, היתרחשו לפני למעלה מארבעה עשורים.

יש לדחות את טענת האב לפיה עילת התביעה שלו התגבשה בשנת 2016 עת סרב הבן לקיומו של קשר בין האב לבין ילדי הבן (נכדיו של האב), מאחר ואירועים אלו לא שינו דבר במערכת היחסים בין האב לבין הבן.

שיקולים של מדיניות משפטית מחייבים מתן פרשנות מצמצמת להתיישנות במקרים של טענות לניכור הורי, מאחר ויש להעדיף את זכות הגישה לערכאות על פני חסימת דרכו של תובע מטעמים פרוצדוראליים.

...

לפיכך, ובכל הכבוד הראוי, ככל שהתובע היה סבור כי עומדת לו עילת תביעה המזכה בסעד, היה עליו להגיש תביעתו עד ולא יאוחר משבע שנים ממועד התגבשותה, ובשים לב למועד הגשת התביעה, אין מנוס ממסקנה כי התביעה התיישנה.

במקרה דנן, וכפי שפירטתי לעיל, הגעתי לכלל דעה ומסקנה ברורות כי התביעה התיישנה.

₪ הנתבעת, על דרך הקולא, בסך של 7,500 ד' – סיכומם של דברים: אשר על כן, הריני להורות כדלהלן: הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית בזאת מחמת התיישנות.