שינוי זמני שהות לצורך הפחתת מזונות

בחינת גובה המזונות בעת הזאת צריכה להתבצע אם כן, תוך הפחתת החלק היחסי בגין הזמן הנוסף שבו שוהים הקטינים בבית התובע, ומשכך בשעה שעד ליום 13.08.2019 עמדו זמני השהות על חלוקה של 65% אצל הנתבעת ו 35% אצל התובע (חלוקה של 5 ימים מתוך 14) ואילו לאחר מועד זה עומדים זמני השהות על חלוקה של 57% אצל הנתבעת ו 43% אצל התובע (חלוקה של 6 ימים מתוך 14), הרי שיש לבצע ההפחתה באופן יחסי בהתאם לשינוי זה בלבד.

בשעה שהסקתי כאמור לעיל, כי הוצאותיהם הכוללות של הקטינים, כפי שהוערכו על ידי הצדדים, עומדות על סך של 5,280 ₪ (2,640 ₪ לכל קטין), הרי שבעת בחינת שינוי הנסיבות בעת הזאת, יש לבצע התאמה ולנכות את החלק היחסי בגין הרחבת זמני השהות בבית התובע.

...

על אף שמלכתחילה נטענו בכתב התביעה טענות (בלתי מבוססות) ביחס לשינוי נסיבות הכרוך אחר השינויים בהכנסות הצדדים, הרי שבדיון שהתקיים ביום 29.06.2020 הצהיר ב"כ התובע (עוה"ד יצחק קארו בעמ' 2, ש' 8-10 לפרוטוקול) כדלהלן: "לשאלת בית המשפט היכן צוין גובה שכרו (של התובע א.מ.) אני משיב שלאחר שעיינתי בכתב התביעה אני רואה שלא מופיע מה היה שכרו אז ומה שכרו כיום.

סיכום: לנוכח האמור לעיל התביעה לביטול דמי המזונות נדחית.

התביעה להפחתת דמי המזונות מתקבלת באופן חלקי, ומשכך החל ממזונות חודש 1.2024 יישא התובע במזונות מופחתים בסך של 1,500 ₪ לכל קטין.

ממועד זה ועד סיום השירות חובה בצה"ל /שירות לאומי, על פי המאוחר מבין השניים, ישלם התובע לידי הנתבעת, למזונותיו של כל קטין שליש מהסכום האמור לעיל.

האם יש מקום להפחית את דמי המזונות של הקטינים, ילידי 2009 ו - 2012 שנקבעו בהסכם גירושין בין הצדדים אשר לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 20.7.14 וזאת בשל שינוי נסיבות נטען הן ביחס למצבם הכלכלי של הצדדים בכלל והשתכרותו של האב בפרט והן ביחס לחלוקת זמני השהות של הקטינים עם ההורים, ועוד, האם יש ליתן משקל לכך שהסכם הגירושין נחתם טרם פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 ואילו התביעה הוגשה לאחר פסיקה זו ומסתמכת, בין השאר, על הלכה זו – זו הסוגיה שבפני.

 ביום 20.9.2018 הגיש האב תביעה בה ביקש כי בית המשפט יקבע כי המשמורת של הקטינים תהיה אצלו ולחילופין לקבוע כי המשמורת תהיה אצל התובע והנתבעת יחדיו לפי זמני שהות משותפים ושווים (תלה"מ - 09- 18 ) וביום 14.11.2018 הוגשה תביעתו נשוא פסק דין זה לביטול או לחילופין הפחתת המזונות.

...

סבורני כי בנסיבות דנן יש לראות בבית האם כביתם המרכזי של הקטינים ואף מטעם זה לא ניתן לראות בהרחבת זמני השהות כשינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות.

סוף דבר משלא מצאתי לקבל את טענות התובע בדבר הרעה במצבו הכלכלי לעומת מועד חתימת ההסכם ואף להיפך, סברתי כי מצבו הכלכלי השתפר ומשלא מצאתי כי השינוי הקל (לטובה) שחל במצבה הכלכלי של האם יש בו כדי להוות שינוי נסיבות משמעותי ברמה הכלכלית, הרי שמטעם זה בלבד מצאתי לדחות את התביעה.

לנוכח האמור לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת תביעתו ומכל הטעמים שנמנו – התביעה נדחית.

ביום 20.9.18 , כחודשיים לאחר שיצא תחת ידי פסק דין מיום 18.7.18 בתביעת המשמורת המורה על משמורת משותפת וזמני שהות שוים של הקטינות אצל הצדדים, 7 ,(XXX (תמ"ש עתר האב בתביעתו דנן, לביטול תשלום המזונות, עת הבנות היו כבנות 8 ו - 4 שנים, כאשר שינוי הנסיבות המרכזי, אך לא היחיד, הנטען בתביעה - הוא שינוי הדין לנוכח הילכת בע"מ 919/15 , אשר הוחלה כאמור לאחר מתן פסק הדין; שינוי זמני שהות - שהפכו שוויוניים לחלוטין בעקבות פסק הדין בתביעת המשמורת; וכן שינוי לרעה במצבו הכלכלי, לעומת מצבה הכלכלי השפיר של האם, שאינו שנוי במחלוקת.

בכל הנוגע לטענתה השנייה של האם, הרי הוכח שינוי מהותי בזמני השהות של האב עם הבנות מאז ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בעיניין מזונותיהם; כאשר לעניין זה יש לדחות את ניסיון האם להיבנות משינויים הדרגתיים שנעשו טרם ניתן פסק הדין למשמורת – אך לאחר מתן פסק הדין למזונות - כמו גם מהעובדה כי האב בחר שלא לעתור בתביעה להפחתת המזונות בשל אותם שינויים הדרגתיים שנעשו כאמור (סעיפים 23-26 לסיכומיה).

...

לעניין השאלה אם פער זה אך גדל מעת פסיקת המזונות לטובת האם, לא שוכנעתי כי כך הוא, XXX כאשר אינני מוצא לקבוע מסמרות בשאלה האם יש במכירת הנכס שהיה בבעלותה ב (כך שלרשותה כספים נזילים כתוצאה ממכירתו) משום שינוי מהותי במצבה הכלכלי, שכן ממילא הגעתי למסקנה לעיל כי הוכח בפני שינוי מהותי המצדיק עיון מחדש בתביעת המזונות, הבא לידי ביטוי הן בשינוי הדין הנוהג, וביתר שאת, בהצטרף לשינוי המהותי בזמני השהות, כאמור לעיל.

סבורני איפוא, כי נוכח הדין האישי החל על הצדדים יש לחייב את האב לשלם לאם מחצית מעלות מזונותיהם ההכרחיים של התאומות, שכן נוכח חלוקת השהות השווה, הדעת נותנת, כי הצדדים מתחלקים בנטל הטיפול בתאומות באופן שווה, ובכך מספק האב לתאומות בעין מחצית מצרכיהן ההכרחיים.

אשר על כן הנני מורה כדלקמן: 13 .

האיש הגיש 2 תביעות, האחת להפחתת מזונות בתלה"מ 25772-05-20 והשנייה לשינוי זמני שהות בתלה"מ 44373-08-21 והאישה הגישה 3 תביעות, האחת למתן אפוטרופסות בלעדית בעינייני רפואה וחינוך בתלה"מ 73282-06-20, השניה להגדלת מזונות בתלה"מ 18549-06-22 והשלישית לאכיפת זמני שהות ומתן פיצוי כספי על הפרה בתלה"מ 73035-06-20.

...

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.

ההתנהלות הנ"ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה.

בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ' ו- אי', בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.

אם כך, ישאל הקורא לעניין סעיף 21 להסכם, מה הטעם בקביעת חיובי המזונות בשיעורם המופחת בחודשי חופשת הקיץ, ואת התשובה יקבל בסעיף 35 להסכם הקובע כך: "35. הצדדים מסכימים כי בכפוף להוראות סע' 21 לעיל, הסדרי השהות של הצדדים עם הקטינה בחודשי חופת הקיץ (יולי אוגוסט) יהיו יום אצל האם ויום אצל האב, ושבוע לאחר מכן במהופך; לחילופין מסכימים הצדדים לקיים את הסדרי השהות בחודשי הקיץ באופן של ,שבוע – שבוע'. " אם כך, ניתן ללמוד על כוונתם של הצדדים כי בקביעת זמני שהות שוויוניים, כפי שמתרחש בחודשי הקיץ, כאשר הנטל על שניהם זהה, מסכימים הם כי יש להפחית את שיעור החיובים ולהעמידם על סך של 2,200 ₪ לחודש.

הגם שהסכמתה של הנתבעת לשינוי זמני השהות ניתנה ללא שהאמור יהווה הסכמה לבירור של חיובי המזונות וסטייה מהוראות ההסכם שקבל תוקף של פסק דין, מקום שעסקינן בחיובים צופי פני עתיד, השינוי של זמני השהות מצדיק היתערבות ובהתאם לקריטריונים עליהם הסכימו הצדדים בפסק הדין ואלו הם שניים: בחלוקה שווה בנטל לעניין זמני השהות החיוב החודשי יעמוד על סך של 2,200 ₪ לחודש ומעל גיל 6 מוסכם כי תהא הפחתה בסך של 250 ₪ מדי חודש.

...

על כן, אין אני מקבלת את הקביעה של התובע בסיכומיו כי בשל פערי השכר וההכנסה הפנויה של כל אחד מהם עליו לשאת במזונות בשיעור של 98 ₪ בלבד שכן מבוססים הם על קביעתו, כאמור השגויה, כי הוצאות הקטינה מסתכמים בסך של 1,630 ₪ בלבד.

מכלל הנסיבות שלפני אני סבורה כי בבחינת היקף זמני השהות שהורחבו, אם בפועל כטענת התובע ואם בסופו של יום בפסק הדין המאשר את הסכמותיהם המאוחרות של הצדדים, אין הצדקה להתערב בשיעור חיובי המזונות של הקטינה שכן בהתאמה לכך, גם הכנסת התובע עלתה ביחס להכנסתו ביום אישור ההסכם ומתן לו תוקף של פסק דין.

על אף כל האמור לעיל, חיובי מזונות הקטינה נקבעו בהדרגה עד הגעתה של הקטינה לגיל 6 ועם הגעתה לגיל 6 כאשר לשיטת האם צפתה היא כי זמני השהות בעתיד יצומצמו ובפועל אלו הורחבו.