שינוי גיל למבקש ממוצא אתיופי שעלה במסגרת עליית הנוער

נוכחים שהיו במקום ביקשו לסייע לתובע ובתוכם העד מר עופר עשטר אשר נכח במקום וניסה להגן על התובע תוך שהוא מציין כלפי הנתבע "לא תיקבע מי יהיה במדינה הזו ומי לא". התובע הוסיף, כי אחת הפקידות במקום הזעיקה את מנהלו של הנתבע שלפי מיטב ידיעתו של התובע היה המפקח והאחראי משמרת מטעם חברת השמירה (הנתבעת 3).

מדובר בתובע אזרח ישראל בן העדה האתיופית שעלה ארצה בגיל 10 בערך לבדו במסגרת "מבצע משה" בשנת 1985.

התובע עובד כמנחה קבוצות עצמאי וכמדריך נוער ובמועד הארוע שימש כרכז תעסוקה של עולי אתיופיה בחיפה.

סיכומי הנתבע מס' 1: הנתבע מבהיר, כי תביעתו של התובע נסבה בתחילה סביב דרישתו לפצוי בגין נזק נפשי ומשלא הצליח להוכיח נזק נפשי כלשהוא ולא הגיש חוו"ד רפואית מטעמו, ביטל את תביעתו לנזק נפשי ושינה את תביעתו לתביעת לשון הרע ללא הוכחת נזק.

במסגרת ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה ע"י עריית חיפה לא הועלתה ולו טענה אחת כלפי "מנורה" המתייחסת להרחבה כלשהיא בפוליסה המכסה את אחריותה של עריית חיפה מכוח התחייבות חוזית כלשהיא.

גם העובדה שהמפקח מטעם הנתבעת 3, שהוזעק למקום, הזדרזה לפטר את הנתבע והגיבה כפי שהגיבה יש בה כדי לתמוך בטענות התובע וכמו כן היתנהלותה של הנתבעת 2 – עריית חיפה, אשר התובע והנתבע כלל לא מוכרים לה. מכל מקום, התבוע הגיש מייד לאחר הארוע תלונה למשטרת חיפה והתרשמותי היא, מתוך המקרה ומתוך תאור הדברים, כי אכן הופלה לרעה ללא הצדקה בשל מוצאו וצבע עורו.

...

התובע מרבה לציין בסיכומיו את מידת ההשפלה שנגרמה לו, אבל יש לזכור, כי בהתחלה הגיש התובע את תביעתו כתביעה לפיצוי בגין נזק גוף, תוך טענה לנזק נפשי ובסופו של דבר, לאחר שלא הוגשה חוות דעת, התחלפה תביעתו בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע.

בסופו של דבר, אכן עבר התובע חוויה לא נעימה אבל חוויה זו בוודאי שלא לימדה על כך שהתובע הוא אותו אדם שהנתבע ביקש לייחס לו, כאשר למעשה עיקר הביקורת של אדם סביר היתה מופנית כלפי הנתבע ולא כלפי היותו של התובע שכזה.

אני סבור שבנסיבות העניין, פסיקה של 35,000 ₪ מתוך 50,000 ₪ הינה פסיקה סבירה וראויה בנסיבות העניין ועל פי מה שהוצג לי. על כן, דין התביעה להתקבל על פי האמור בפסק דין זה ועל פי החיובים המצוינים בו. ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש. ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ה, 13 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.

תסקיר שירות המבחן תסקיר שירות המבחן נערך ביום 14.10.20 וממנו עולה שהנאשם בן 32 שנים, רווק המתגורר עם מישפחת מוצאו במעלה אדומים ואינו עובד.

הנאשם הוא הבן השלישי בסדר הלידה במשפחתו שעלתה לישראל באתיופיה בשנת 2008, ומונה זוג הורים וארבעה ילדים.

הנאשם הגיע לארץ בגיל 20, לאחר שבאתיופיה למד 8 שנות לימוד שלאחריהם עזב את הלימודים והחל לעבוד כדי לסייע למשפחתו.

במהלך השנים היה עסוק במציאת מקור שייכות, והתחבר לנוער שוליים.

גזר הדין באותו מקרה ציין כי הנאשם עבר שינוי בחייו ואינו משתמש באלכוהול ובית המשפט היתחשב בכך כאשר גזר את עונשו, אולם בפועל, הארוע נשוא כתב האישום דנן, היתרחש כחודשיים לאחר מכן, כאשר הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול.

נסיבותיו של ת"פ 43532-11-13 במסגרתו הורשע הנאשם, דומות לנסיבותיו תיק זה, כאשר גם שם, בשעת לילה מאוחרת הצטרף הנאשם לחבורה אשר נתנה את עיניה בכוס בפארק, ותקף אחרים.

בית המשפט העליון התוה בפסיקתו את הרוח המנחה במקרים אלה וקבע: "בית משפט זה עמד פעם אחר פעם על הצורך בהרתעתם של אלו המבקשים 'ליפתור סכסוכים' בדרך אלימה. נקבע כי עלינו להלחם בנגע האלימות שפשט בארצנו ולהטיל עונשים מרתיעים ומשמעותיים על מי שבוחרים בדרך האלימות, בין אם הם עושים שימוש במקל ובין אם הם עושים שימוש בסכין או בכלי משחית אחר..." (ע"פ 1892/15 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו)(31.5.15).

...

על אף השפעת האלכוהול, נראה כי הנאשם הבין היטב את מעשיו, הוא יכול היה להימנע מתקיפת המתלוננים, אך בחר להמשיך ולהתקוטט עם המתלונן, עד אשר בסופו של דבר תקף אותו כמתואר וגרם לפציעתו.

לאחר שנתתי דעתי לענישה הנוהגת במקרים דומים, בחנתי את הערכים המוגנים ואת נסיבות האירוע המיוחדות, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע במקרה זה בין 6 ל-20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, נוסף לעונשים נלווים.

סוף דבר סיכומו של דבר, לאחר שנתתי דעתי למכלול שיקולי הענישה הנדרשים בעבירות שהנאשם הורשע בהם, לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולכל האמור כאן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: תשעה (9) חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.

במסגרת עמדתו הבהירה והמקיפה של שירות המבחן לנוער נסקר, בין היתר, תפקידו של שירות המבחן לנוער - לספק תמונה כוללת על נסיבות חייו של הנאשם הקטין בדרך של סקירת מצבו הפסיכו-סוצאלי; הבאת הפן הייחודי שלו; הערכת סיכונים וצרכים, ומתן המלצה לעניין העונש המבוססת על הסיכון להישנות העבירה אל מול הסיכוי לשינוי, שקום והשתלבות בקהילה.

בחינת לשון סעיף 190 מעלה, כי הוא כלל אינו עוסק בתסקיר שירות המבחן והבדיקות המתבצעות במסגרתו, אלא בראיות לעניין העונש המוגשות ביוזמת בית המשפט, ואשר בית המשפט סבור כי יש מקום להזקק להן בעת גזירת דינו של נאשם.

בפסק הדין בבג"ץ 2754/94 לוי נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד נ(4) 353, 361 (1996) (להלן: עניין לוי), נדחתה עתירת מי שהיה מעורב בפלילים ואשר ביקש כי יתאפשר לו לעיין בתסקירים שהוגשו בעיניינו לבית המשפט לנוער, שדן בכתבי אישום שהוגשו נגדו בהיותו קטין.

אלא, לאחר שסקר את חוות הדעת השונות, הוא מצא את המשותף להן והוא אשר הנחה אותו: "גם אם קיים פער בין הנאמר בתסקיר שירות המבחן ביחס לאבחונים שבוצעו לנאשם במסגרת התסקיר, לבין חוות הדעת שהוגשו על ידי הנאשם, עדיין נראה כי ניתן למצוא את המכנה המשותף שהנו בקוי אישיות מסוימים של הנאשם שיש בהם בעיתיות ... כמו כן ניתן לחלץ מכל חוות הדעת גורמי סיכון ובכלל זה מעשה העבירה, העבירות שעשה בעבר, וכן העובדה שהנאשם שותה מגיל 13 שתיה בלתי מבוקרת". באשר לחומרת העונש שנגזר על הנאשם, אכן העונש אינו קל, בייחוד כאשר עסקינן בקטין.

עלינו לשוות לנגד עיננו את הפגיעה הקשה מכל בערך העליון של קדושת החיים ואת הוריו של המנוח שהעידו בבית המשפט המחוזי ומסרו עדויות קורעות לב. חובתנו היא לתת ביטוי עונשי הולם לפגיעה המיותרת כל כך בחייו של נער צעיר, שעלה לישראל מאתיופיה בהיותו בן שש ומצא את מותו כעבור עשר שנים בדקירת סכין שנשלפה על ידי המערער בקלות מקוממת.

...

טענות המשיבה לטענת המשיבה דין הערעור להידחות.

אולם, איני מוצא כי קיימת הצדקה להתערב בו. אגב, למסקנה זו הייתי מגיע גם בהתעלם מהממצאים הקשים המובאים בתסקיר בהתבסס על חוות הדעת הפסיכיאטרית והפסיכולוגית.

בכך נמצאנו מסיטים את שלב הענישה למשעולים צדדיים ומסבכים ומאריכים עוד יותר את ההליך הפלילי.

ולבסוף, וכפי שציין חברי בסעיף 25 לחוות דעתו, נאשם אינו חייב לשתף פעולה עם שירות המבחן, אך משעשה כן, הוא מכפיף עצמו "לכללי המשחק" הנהוגים והמקובלים בשירות המבחן, ואין לאפשר לו לשנות כללים אלה משניתנה חוות דעת שאינה לרוחו.

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעובדות כתב האישום אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, בבצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"), איומים, לפי סעיף 192 לחוק והטרדה באמצעות מתקן בזק, לפי סעיף 30 לחוק היתקשרות (בזק ושירותים), תשמ"ב- 1982.

בתסקיר שירות המבחן שנערך ביום 16.11.11 פורטו נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, בארץ מוצאו , אתיופיה ולאחר עלייתו לישראל כשנתיים קודם לכן.

לדבריו, הבעיות החלו כאשר המתלוננת ביקשה לסיים את הקשר הזוגי עימו לאחר כחצי שנה, על רקע היותם קרובי מישפחה ולנוכח הקושי שגילה להעתר לבקשתה וכלל נסיבות שהובילו לנקיטת אלימות כלפיה.

ב"כ הנאשם טענה בטיעוניה לעונש כי שירות המבחן ביסס את היתרשמותו מהנאשם מהתנהלותו בתחילת תקופת המעצר עת לא נטל אחריות על מעשיו וקבע מסקנות נחרצות שאינן עולות בקנה אחד עם השינוי שחל בו. שכן הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בכתב אישום שתוקן באופן משמעותי למדי, הודה בפני שירות המבחן כי טעה, הפיק לקחים ואף התחייב שלא לשוב על מעשיו.

דיון הנאשם, בן 28 שנים שעלה לישראל אך לאחרונה והמתלוננת, נערה צעירה, רקמו ביניהם יחסים רומנטיים אשר הגיעו אל קיצם.

...

לדבריו, הבעיות החלו כאשר המתלוננת ביקשה לסיים את הקשר הזוגי עימו לאחר כחצי שנה, על רקע היותם קרובי משפחה ולנוכח הקושי שגילה להיעתר לבקשתה וכלל נסיבות שהובילו לנקיטת אלימות כלפיה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 10 חודשים שמניינם מיום מעצרו 1.8.11.