הנתבע הרבה לא לזכור פרטים בקשר לעבודות הבניה, למשל זהות הקבלן, וקיום הסכם עמו, חלקם בניגוד לעדותו בצו הזמני, בכל מקרה לא הוצג הסכם עם קבלן השפוץ או הבינוי, העיד שלגבי קידוחים שבוצעו, הכוונה לפירוק ריצפת הבטון הקיימת, ויציקה חדשה, עליה הונח עץ, נטען שלא היה כל שינוי ברמת הקונסטרוקציה.
ב"כ התובעים, טוען שמדובר במטרד, מבנה ללא היתר, ומבלי שהתבקש היתר, וכאשר לכל הפחות גם במקרה של תוספת ושינוי כפי שהיה כאן, ולפי סעיף 145 לחוק התיכנון והבניה, היה חובה לבקש היתר, ומה עוד שמדובר בשינוי מהותי מבחינת הגודל, בין המחסן הקטן שהיה קיים קודם במקום לבין יחידת המגורים שנבנתה תחתיה כעת, ובגודל של כ 24 מ"ר בגובה 2.5 מטר, וניתן להתרשם בעיניין מן התמונות, נטען שגם השמוש למגורים במבנה, הנו ללא היתר, ושתרשים המפקחת שביקרה במקום, מאששת את הטענה לגבי הבינוי הנרחב.
ב"כ הנתבעים טוען שמדובר בנסיבות באבסורד, שכן המבנה קיים כבר 30 שנה, אכן נעשה שפוץ והוצגו תמונות בעיניין, המלמדות על מבנה שהיה קיים, ובודאי במועד רכישת הנכס כולו על ידי הנתבעים, את התוצאה יש לגזור על פי המציאות המשתקפת מן התמונות.
...
לא שוכנעתי כי השימוש במבנה טומן בחובו סיכון לשריפה לבית המבקשים.
בהסכמת ב"כ המשיבים הנני מורה למזכירות להשיב למבקשים את כל הבטוחות שהופקדו על ידם לרבות, התחייבות עצמית, עירבון בנקאי וערבות צד ג".
אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות הדיון בפני בסך 10,000 ₪, (כולל מע"מ) צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל, וזאת בנוסף לסכום ההוצאות שנקבע בסעיף 17 להחלטת כב' השופט הראל.
