שינוי אחורי של דרגת נכות מהערכת המוסד לביטוח לאומי

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 2911-12-23 ניתנה ביום 21 דצמבר 2023 נשאת קשקוש המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב בשם המבקש - עו"ד בתאל עבדיאל החלטה

משבקשת רשות העירעור סבה על הליקוי בברך יפורט להלן רק הנוגע לליקוי זה. בין היתר, קבעה הועדה למבקש נכות צמיתה בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(III) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן - התקנות), שעניינה "מצב לאחר הוצאת המיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות". על החלטה זו הגיש המבקש ערר לועדה.

פירוט הליקויים מפי המבקש ובא כוחו תוארו בפרוטוקול הועדה כך: "מפנה לנימוקי הערר, לחו"ד ד"ר עופר זקס וד"ר מוסטפא. מסמכים עדכניים מ 08/01. מדברים על 2 דברים: ברך שמאל ותקנה 15. מנגנון הפגיעה - החליק עם פיסוק רחב ובירכיים פנימה. נפגע בברך שמאל. עבר ארתרוסקופיה. תעוד רפואי לכל אורך הדרך על כאבים, קליקים, רגישות, מקבל טפול של זריקות לברך. הולך עם אביזר הליכה, מקל או קביים כי הבירכיים נתקעות אחת בשנייה ונופל. אין שינוי במצב לפני ואחרי הניתוח. תקנה 15 - מאז התאונה לא חזר לעבודה. גם אם מתייחסים למה שכן הכירו בדרג ראשון לנכות הנפשית, הוא אח סיעודי שצריך הרבה סבלנות, הוא לא ישן טוב בלילה ועייף ביום. אם נצרף את הנכות של הברך זה מפריע לו לעבוד ולכן יש מקום לבדוק נושא תקנה 15. מפנה למימצאי הרופאים בחוו"ד ולגבי בדיקת MRI." הועדה בדקה את המבקש ותיארה את בדיקתה כך: "תלונות של רגישות בברך שמאל לאחר חבלה. במסגרת המעקב בוצע MRI ברך שמאל בתאריך 26/08/17 אשר הדגים שינויים בצקתיים בגומה האחורית המתאימה לקרע בעבר של ציסטה ע"ש בייקר, אי סדירות של הסחוס הפטלופמוראלי, רצועות תקינות. MCL עם מבנה וסקולארי - מלפורמציה. המיניסקוס הפנימי הודגם קרע אורכי המערב את הגוף והקרן האחורית עם הווצרות ציסטה מיניסקאלית קטנה. בבדיקה: ברך שמאל - אין חום מקומי. אין תפליט. יישור מלא. כיפוף 140 מעלות. יציבות קידמית אחורית וצידית שמורה. אין דילדול שרירים. תלונות של כאבים בסוף יישור." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "הועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין רגישות בברך בסוף, יישור של הברך השמאלית, ללא הפרעה ביציבות וללא הגבלה בתנועות. לציין שענין הציסטה ע"ש בייקר והממצאים אינם תוצאה של [ש]חיקה ניוונית ואינם קשורים לחבלה טראומטית. הועדה עיינה בחוו"ד המצורפות של ד"ר יאסין מתאריך 18/7/19 וד"ר זקס מתאריך 10/7/18, אך אינה מקבלת מסקנותיהן כי לא מצאה את המיגבלות המתוארות בחוו"ד ובודאי לא התרשמה מנעילת ברך ולא מצאה תעוד לפגיעה כזו ברישומים." בהתאם למסקנותיה, קבעה הועדה למבקש נכות צמיתה בשיעור 5% לפי לפריט ליקוי 35(1)(א) לתוספת לתקנות מותאם, שעניינו "ארטריטיס רבמטואידית או ניוונית, אין השפעה על כושר הפעולה הכללי ואין הגבלה בתנועות". על החלטה זו ערער המבקש לבית הדין האיזורי.

תלונות המערער תועדו כך: "אין הסכמה להקלטת הוועדה. מעריך שנכות על פי מה שעולה מחוות דעת הרפואיות ומה שרואים בתעוד הרפואי, ה5% נכות שנקבעו לה [צ.ל.: לו - א.א.] מקפחים אותו בכל מה שקשור לברך שמאל ואנו מעריכים שהנכות בגין הברך היא 10% לכל הפחות. נבדק מטעם מומחה חברת הביטוח אי כושר שקבע לו 10% ד"ר אברהם משיח מתאריך 30.12.2019. מזכיר שד"ר זקס ציין שמעריכך [צ.ל: מעריך - א.א.] נזק מנסקוס של 20%. מבקש לשקול שוב גובה אחוזי נכות." הוועדה תארה את מסקנותיה כדלקמן: "ועדה מיום 25.01.2022 - הועדה עונה לפס"ד מיום 30.07.2021, הועדה התבקשה לבחון שוב את הנכות שהעניקה לעניין ברך שמאל וחוזרת ואומרת כפי שנירשם בוועדת ערר אחרונה בה סוכמה הנכות, שבMRI אשר בוצעה 3 חודשים לאחר הארוע נמצא קרע מורכב במנסקוס - משמע קרע שניגרם מפגימות חוזרות ונישנות במנסקוס בקרן האחורית וגרמה להפרמות של הריקמה של המיניסקוס. אין מדובר בקרע טראומטי, אין מדובר בקרע הנוצר מפגיעה חד פעמית של הברך ועל כן הוועדה בסיכום לאור העובדה שלא ניתן ליחס את רגישותו לפגימה במנסקוס שטופל, בחרה לתת נכות תפקודית בשיעור 5% כפי שעשה דרג ראשון, על פי הפסיקה הקובעת שבמקרים בהם אין הפרעה של האיבר מוכחת על ידי הפציעה, רשאית לתת נכות תפקודית. לאור זאת הועדה דוחה את הערר." על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האיזורי.

...

סגן הנשיאה אילן איטח לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי תל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש; ב"ל 70482-03-22) בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן - הוועדה) מיום 27.1.22, אשר התכנסה בעקבות פסק דין מחזיר.

הוועדה קבעה כי הקרע הינו ניווני ונוצר מפגיעות חוזרות ונשנות אך לא נימקה כיצד הגיע למסקנה זו. בנוסף, הוועדה התעלמה מנסיבות התאונה, ולא נתנה מספיק משקל לתיק הרפואי, והתייחסה לתלונות שהמבקש לא העלה כגון נעילת ברך.

] אין בידי לקבל את טענת המבקש כאילו בהחלטתה השנייה חידשה הוועדה חידוש בנוגע למיניסקוס.

דין טענות המבקש ביחס להתעלמות הוועדה מבדיקת ה-MRI וממסמכים רפואיים נוספים להידחות.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

כמו כן, עיינה הועדה בהערכה רפואית של ד"ר לין אך אינה מקבלת אותה שכן "לא ניתן לתת אותו סעיף על אותו איבר פעמיים". נוכח האמור, קבעה הועדה שאין החמרה.

הועדה קבעה בממצאיה כי בצלום מיום 21.10.15 ניצפו "שינויים ארתרותיים בשתי הבירכיים יותר משמאל – משמאל מצב לאחר AC2. בבדיקת MRI מיום 25.8.14 ניצפה קרע של המיניסקוס אחורי פנימי, מצב לאחר החלפת ACL קרע של מנסקוס חצוני אחורי. שינויים נווניים קשים במנסקוס החצוני ופחות בפנימי. כמו כן, הועדה בבדיקתה מוצאת אצל המערערת "הליכה ללא צליעה גלילה מלאה בעמידה קיים יישור מלא של הבירכיים. אין קריסת הבירכיים תחת כובד המשקל. ..ואין נוזל חופשי והקף הבירכיים שווה בגובה הפיקות נמדדו גם היקפים שוים בגובה השוקיים והירכיים...ברכיים שמאל 0/110 ימין 0/120 יציבות קדמית אחורית ..מדיאלית שווה ומלאה. PVOT שלילי לחמן שלילי. סימן מקמרי...האחורית ללא ממצא. כח גס... 5/5. הוועדה איבחנה אצל המערערת "כאבי ברך שמאל כהחמרה לאחר שיחזור ACL" באשר לצלקות הניתוחיות, הועדה קבעה בממצאיה כי "הצלקות הניתוחיות ישנות ללא שינוי". הועדה מציינת במסקנותיה שעיינה בסעיפים בגינם נקבעה למערערת נכות בשנת 2014 – 48(2)ה III וסעיף 48(2)הII המתייחסים למיגבלות בכיפוף הברך.

הועדה מוסמכת לקבוע הן התאמה לליקוי המצוי בתוספת לתקנות, והן התאמה של אחוזי הנכות, ולפיכך לקבוע דרגת נכות שונה מזו שלצד אותו ליקוי, מכוח תקנה 14 (עב"ל 78/03 אברהם נ' המוסד (10.1.06)).

עם זאת, המשיב הודה שדין העירעור להיתקבל במובן זה שיש להחזיר את עניינה של המערערת לועדה לעררים, על מנת שתתייחס למסמך הרפואי מיום 10.8.15 של ד"ר לין ולהמלצותיו לקביעת אחוזי נכות, ותבחן האם יש באלה כדי לשנות את קביעתה, ובמובן זה העירעור מתקבל בהסכמה.

אישור ההחמרה משמש במובן זה "כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני הועדה הרפואית" (ע"ע 563/06 גוסב נ' קופת חולים מאוחדת (24.9.07); עב"ל 480/06 המוסד לביטוח לאומי נ' טרייגרמן (15.5.08))).

...

בפועל, מעיון בפרוטוקול הוועדה, לא שוכנענו שהוועדה הייתה נעולה בדעתה או נגועה במשוא פנים, ולא מצאנו פגם בעבודתה המצדיק קביעה מעין זו או הפוסל אותה.

הוועדה הרפואית לעררים מורכבת משלושה פוסקים רפואיים, ולא מצאנו פגם בהרכבה בכך שהוא כולל אורתופד, נוירולוג ורדיולוג, שכן די בכך שיישב בוועדה מומחה אחד מתחום הפגימה.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו.

לפני ערעור על החלטת ועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.9.19 (להלן – הוועדה) אשר דחתה את עררו של המערער והותירה את נכותו בשיעור 20% בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז -1956 (להלן-התקנות).

במנסקוס המדיאלי קרע מורכב בקרן אחורית ללא שינוי מבדיקה קודמת.

לבסוף אציין כי אף אם קיים ממצא של קרע במנסקוס אצל המערער במימצאי בדיקות העזר אולם אין לו ביטוי בבדיקה הקלינית הרי שעל פי הפסיקה, מימצאי בדיקה קלינית עדיפים, ככלל, גם על מימצאי בדיקות הדמיה לצורך הערכת יכולת תפקודית (ראה: ע"א 8233/11 כהן נ' מדינת ישראל, (27.9.2012); בר"ע (ארצי) 384/09 ולרי סדיקוב נ' המוסד לביטוח לאומי, (10.8.2009)).

...

כמו כן, אין בידי לקבל את טענות המערער באשר לתקנה 15.

מאחר ולא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הרי שדין הערעור להידחות.

נראה כי טענות המערער נוגעות לפן המקצועי בעבודת הוועדה אולם שיקול הדעת המקצועי של הוועדה הוא תחום שבו בית הדין אינו מוסמך להתערב ואף אין לו את הכלים לעשות כן. סוף דבר –הערעור נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 19968-06-20 24 נובמבר 2020 לפני: השופט יעקב אזולאי המערער: והבי אחסן ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהב סעדי פסק דין

על כן הנני מעריך את דרגת נכותו הנוירולוגית כדלהלן: פגיעה שורשית לומבו סקראלית: 20% לפי ס"ל 32(1)(א).

יש להוסיף אחוזי נכות בגין פגיעה אורטופדית".

טווחי התנועה בעמוד השידרה המתני בעמידה: מגיע עם קצות אצבעות הידיים ביישור (מתיחה לאחור) עד אמצע העכוזים, בכיפוף - עד לברכיים, בהטייה לצדדים – עד לקו הברך דו"צ. כל התנועות מלוות ברגישות ניכרת.

מר ווהבי סובל מנזק עיצבי נרחב ומשמעותי בהרבה – יש חולשה גם בשרירים הפרוקסימאליים (קוואדריספס והמסטרינגס) וכן סובל מתסמיני כאב ושינויים תחושתיים לאורך כל רגל שמאל וסימני גירוי שורשי ברורים.

...

ד"ר מסאלחה בחוות דעתו העריך את נכותו הנוירולוגית של המערער בשיעור 20%; ביום 18.6.2019 נבדק המערער על ידי נוירולוג מומחה יועץ לוועדה אשר קבע למערער נכות נוירולוגית בשיעור 10% וציין כי הוא מקבל את חוות דעתו של ד"ר מסאלחה ברובה; ביום 21.6.2019 התכנסה הוועדה לסיכום דיוניה וקבעה למערער נכות נוירולוגית בשיעור 10% ונכות אורתופדית בשיעור 10%; המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון ובמסגרתו טען כי יש לקבוע נכות אורתופדית בשיעור 20% וכן נכות נוירולוגית בשיעור 20% כפי שקבע ד"ר מסאלחה; ביום 21.8.2019 פנה המערער לד"ר נחשון רנד, מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר העריך בחוות דעתו את נכותו האורתופדית של המערער בשיעור 20% ונכותו הנוירולוגית בשיעור 20%; הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 6.9.19 וביום 22.11.19 לדון בערר המערער.

טענות המערער באשר לפענוח בדיקת ה-EMG דינן להידחות כאשר הוועדה מתייחסת לבדיקות אלו, קובעת כי הרדיקלופטיה היא קלה ומתאימה לפגיעה סנסורית בלבד ולפיכך הן על פי ממצאי בדיקת ההדמיה והן בהתאם לבדיקתה הקלינית היא דוחה את חוות דעתו של ד"ר מסאלחה.

אורטופד- הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר רנד והשוותה אותה לבדיקת הוועדה, הבדיקה בוועדה היתה מפורטת בכל הקשור לטווחי התנועות ולמצב השרירים ולנפח השרירים אשר בסופם הגיעו לכדי מסקנה שמדובר בהגבלה קלה, כפי שנקבע בדרג 1.

השוואת בדיקתה של הוועדה אל מול בדיקתו של ד"ר מסאלחה מעלה כפי שציינה הוועדה כי ממצאיה שונים מממצאיו של ד"ר מסאלחה, זו ביצעה הבדיקה כפי בדיקתו של ד"ר מסאלחה ועל כן דין הערעור בנקודה זו להידחות.

לו היה מדובר בבדיקה זהה – ניתן היה להשוות הממצאים האחד מול השני ולהבין את קביעתה של הוועדה כי ממצאיה שונים ממצאיו של ד"ר רנד ואשר בסופם הגיעה למסקנה שמדובר בהגבלה קלה – אולם משאין המדובר בבדיקה זהה המאפשרת השוואתה גם מבלי שזו נכתבה בפרוטוקול הוועדה – היה על הוועדה להבהיר ביתר פירוט את השוואת בדיקתה לבדיקתו של ד"ר רנד וכיצד הגיעה למסקנה כי מדובר בהגבלה קלה.

הועדה הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "מרגיש שהשתנה, לא היה לפני כן בטיפול נפשי, לא ישן טוב בלילות מחשבות על מה שקרה, מרגיש שממש ניצל מהתאונה, נימנע מפגישות חברתיות, הקאנביס עוזר לו מעט לישון יותר ופותח לו את התיאבון". עוד הקשיבה הועדה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיה בזו הלשון (השגיאות במקור, נ.ח.): "מערערת על הפן האורטופדי קיימת הערכת נכות ד"ר ברבר וד"ר דיין, הפגיעה הראשונה לגבי הצואר שאין קשר סיבתי ולגבי הקרסול יש פגיעה בגיד הפרונוס ברניס. MRI מצביע על קרע חלקי, נקבעה הפרעה תפקודית קלה אלא מאז הפגיעה סובל מרגישות במישוש ורגישות והגבלות בתנועת הקרסול. קיימת צליעה ומתקשה בהליכה ממושכת. ולכן יש לאמץ את הנכות של ד"ר דיין 10%.

לגבי הקשר הסיבתי לצואר, כשנדרס ע"י הרכבס נפל אחורה על הגב, באותו רגה שנדרס כל תשומת ליבו הייתה על הרגל, הופיעו כאבי צואר אך תשומת ליבו הייתה על הרגל, פנה לאחר חודשיים בנושא הצואר והופנה לבדיקות, ייתכן שהיו תסמינים גם לפני כן אך זה לא ניכר בהרגשתו.

מבחינה נפשית האבחנה הייתה לא PTSD יש הימנעות ומחשבות חודרניות, מטופל פסיכיאטרית קיבל טפול תרופתי שלא עזר וקיבל קאנביס רפואי, לא חזר לעבודה כי לא יכול על פי המסמכים מדובר בתופעות והפרעות יותר קשות ולכן הערכת הנכות של דרג ראשון שגויה.

הלכה פסוקה היא, כי הועדה הרפואית לעררים מוסמכת לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין נכות המבוטח ואת שיעור הנכות, ככל שקיים קשר סיבתי כאמור (ראו: דב"ע (ארצי) 2-01/98 גד באלי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל"ג 284; עב"ל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יחיאל פומן, ניתן ביום 26.8.13).

סמכות זו אף מעוגנת בסעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הקובע כדלקמן: "118. קביעת דרגת נכות

...

מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

מדובר בטענות במישור הרפואי החותרות תחת שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ומשכך יש להידחות.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור– הערעור נדחה.