שימוש פרטי ברכב צמוד מטעם העבודה

הנתונים משקפים את השווי האמיתי של "טובת ההנאה" הגלומה בשימוש שעושה העובד ברכב הצמוד, תוך הפרדה מנסיעות שמבצע העובד לצרכי העבודה אשר אינן בגדר "טובת הנאה" לעובד.

לצד זאת, אנו סבורים שאין דין מקרה בו קיימת החלטה פוזיטיבית, מנומקת ומבוססת של הרשות, כדין המקרה שבפנינו, בו הגישה התובעת שומה עצמית למס הכנסה וזה לא דן בה, בעוד השומה הפכה לסופית לאור "שתיקתה של הרשות". דהיינו, אין בידינו לקבל את טענות התובעת לפיהן העדר בחינת דיווחי התובעת על ידי פקיד השומה והפיכתן של השומות לסופיות משמען קביעה פוזיטיבית של פקיד שומה, ואנו סבורים שאין לגזור גזירה שווה בין העדר בדיקתה של הרשות לשומת החברה שהתובעת הגישה בעצמה לבין שומת נכויים של מס הכנסה אשר נבדקה ונבחנה על ידי מס הכנסה ובסיומה יצאה קביעה מטעמו.

העמדת רכב צמוד לעובד לשימוש פרטי היא הטבה ששוויה קבוע בתקנות שווי שימוש ברכב, החייבת במס ובתשלום דמי ביטוח.

...

הנה כי כן, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את טענת התובעת לפיה הנתבע אינו מוסמך לקבוע באופן עצמאי הכנסה החורגת מההכנסה בשומות המס לצורך חיוב בדמי ביטוח.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 7,000 ₪.

בנסיבות , ולאור טענות הנתבעים, אשר מצאתי לקבלן במלואן כפי שיפורט להלן, אין בראיות התובע בכדי לראות בו כמי שהוכיח את תביעתו היינו את קיומו של הארוע ואת מעורבות רכב הנתבע 2 בו וזאת נוכח 2 סיבות עיקריות ; תחילה תמוה בעייני עד מאוד כי הגם שבמועד התאונה נימצאו ברכב התובע – אשר הנו רופא במקצועו והן בתו אשר הנה עו"ד בהשכלתה לא הצליח אף אחד מהם לצלם או לרשום את פרטי הרכב במלואם ולחילופין כל מיסמך אחר המעיד על זיקתו של רכב הנתבע 2 לארוע התאונה הנטען.

מבלי לפגוע באמור לעיל , וגם ככל והייתי מוצאת כי עובדה זו יש בה בכדי לתמוך בגירסת התובע , הרי שבעדותה של הגב' שטרית ניתנה התשובה, שעה שהצהירה , וטענתה לא נסתרה כי מפתחות המוסך, לאחר נעילתו מצויים בידיה ובידי מנהל העבודה ומנהל המוסך ולכולם רכב צמוד מטעם המוסך, וגם ככל וקיימת בעיה ברכביהם, ישנם רכבים חלופיים כך שאין כל סיבה לעשות שימוש ברכב הלקוחות (לעניין זה ראה עמוד 8 שורה 16-19 לפרוטקול הדיון).

...

לטענת הנתבעים 1 ו-2 דין התביעה כנגדם להידחות מחמת היעדר יריבות.

דיון והכרעה; לאחר שעיינתי במלוא טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי הטענות ונספחיהם, שמעתי את עדותם, וראיתי את הסרטונים מצאתי כי דין התביעה להידחות שעה שלא הוכח כלל ועיקר קיומו של האירוע ובפרט כי רכב הנתבע 2 היה מעורב בכל אירוע תיאונתי, והכל מהנימוקים שלהלן; הלכה למעשה, בתביעה דנן נדרש בית המשפט להכריע בשאלה עובדתית אחת והיא- מעורבות רכב הנתבע 2 בתאונה.

מעיון בטופס ההודעה עולה שמספר פוליסת הביטוח של רכב הנתבעים אותו רשם התובע הינו 44727661500 בעוד שבטופס הדחייה מטעם הנתבעת 2 צויין כי מספר הפוליסה של ביטוח רכב הנתבע 1 הוא 447311321 , ו מכאן סבורני כי תביעה זו כנגד הנתבעים , מקורה בטעות של התובע בלבד אשר לא מילא אחר חובתו להוכחת בעל הרכב או הנהג הפוגע.

מבלי לפגוע באמור לעיל אציין כי גם ככל והתובע היה עומד בנטל ההוכחה לעניין קיומו של האירוע וחובת מי מהנתבעים בפיצוי ,לא היה בכך בכדי להורות על קבלת התביעה במלואה שעה שמעיון במסמכי התביעה עולה כי למעט הוכחת נזק הקשור בהתשתתפות עצמית וכינון לא צורף כל אישור המלמד על נזקים נוספים, ומשכך דין התביעה לעניין ראשי נזק אלה- להידחות.

סוף דבר; מכל האמור לעיל מצאתי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לשם קבלת תביעתו , לא הוכיח את האירוע התאונתי ולא הוכיח את מעורבות רכב הנתבע 2 בכל אירוע תאונתי, ומכאן דין התביעה להידחות במלואה וכך הנני מורה.

טענה נוספת שהעלה התובע במסגרת התביעה ובסיכומיו והיא כי במסגרת עבודתו סופק לו רכב צמוד אשר לפי הנטען בסעיף 46 לתצהירו "משמש אותי גם למטרות עבודה וגם לניידותי הפרטית." לאור זאת טען התובע בסיכומיו ובחוות הדעת שהגיש כי הוא זכאי לאור אובדן זה של רכב צמוד מטעם עבודתו לפצוי בשיעור של כ – 700,000 ₪ (!).

...

על כן, דין התביעה להדחות תוך חיוב התובע בהוצאות משפט ושכ''ט עו''ד. ההליך לאחר הגשת כתב ההגנה עתרה הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל''ל. בית המשפט נעתר לבקשה וערכאת הערעור צמצמה את היקף בדיקתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט באופן שיתייחס לעמ''ש מותני בלבד.

על כן, אני קובע כי הפגיעה ביכולת השתכרותו של התובע היא בשיעור של 32%.

מכפלת סכום זה בשיעור הגריעה מיכולת השתכרותו של התובע בשיעור 32% בצירוף הסכומים של כאב וסבל, עזרה והוצאות כאמור בפסק דין זה מביא לסכום הנופל מתגמולי המל''ל. על כן, אני דוחה את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ''ט עו''ד בסך של 20,000 ₪.

טוען התובע, כי בעד 7.5 שעות עבודה ביום, 5 ימים בשבוע, שולם לו 11,100 ₪ נטו, שהם 10,500 ₪ שכר עבודה בנוסף 600 ₪ הוצאות נסיעה אשר שולמו לו פיקטיבית, היות שהיה לו רכב צמוד מטעם הנתבעת.

הוסיפה לטעון הנתבעת, כי לאחר שמסר לה התובע את תעודת המחלה, נודע לה שהתובע עובד במקום אחר, ולכן שכרה את שירותיו של חוקר פרטי למעקב אחר התובע.

במסגרת חקירה נגדית, התובע לא נחקר בסוגיה זו. העד מטעם הנתבעת – אשר שימש בזמנים הרלוואנטיים לתביעה המנהל האדמניסטרטיבי של הנתבעת, סיפר בעדותו, כי הוא לא מסר לתובע הודעה לעובד, אולם הוא יודע שהנוהל בנתבעת למסור הודעה לעובד.

...

לאור האמור לעיל, טענת הקיזוז של הנתבעת בהתייחס לכל הסכומים שטענה לקיזוזם, דינה להידחות.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובע הסכומים מטה בערכי ברוטו, ככול וקבענו תשלום בערכי נטו, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

מטעם הנתבעת העידו עלי נאטור, מנהל הנתבעת (להלן – עלי); סוניה לוי, סדרנית בנתבעת בחלק מהתקופה הרלוואנטית (להלן – סוניה); ואימן נאטור, מנהל עבודה בנתבעת (להלן – אימן).

אף הנתבעת ציינה כי דו"חות GPS אינם מלמדים על ביצוע העבודה וכי לא כל זמן הנסיעה המופיע בדו"ח הוא זמן עבודה שכן הוא כולל זמן שימוש פרטי של התובע ברכב הנתבעת (עדות עלי בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 11-12 ושורה 21; הודעת הנתבעת מיום 30.7.21 – סעיף 7 לתצהיר עלי).

גם טענת הנתבעת שיום העבודה מתחיל בנקודת האיסוף הראשונה ולא ביציאה מביתו של העובד והעובדה שהרכב היה צמוד באופן יומיומי לתובע, כך שהיה נילקח בסוף יום עבודה לביתו, מחזקות את המסקנה שלא מדובר בפנקס שעות עבודה.

...

לאור זאת, יש לדחות את התביעה למתן פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר ומסירת תלושי שכר פיקטיביים.

אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע תשלום עבור יום הבחירות בגובה הסכום שתבע, היינו 220 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.4.15.

אנו קובעים כי סכום זה יופחת מרכיב התביעה של פיצויי פיטורים.

סיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין את הסכומים הבאים: גמול עבודה בשעות נוספות – סך של 101,650.67 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.15.