שימוש חורג של חקלאים בקרקע חקלאית שלא למטרות חקלאיות

(ב) "מטרה לא חקלאית", בסעיף זה – בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים.

(ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הוועדה המחוזית ובקרקע המיועדת בתכנית מיתאר מחוזית למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים – גם אישור הועדה".

...

בחנתי את הדברים ואני סבורה שדי בתשתית הראייתית שהונחה בפניי להוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל לספק סביר.

סוף דבר המאשימה הוכיחה בראיות מעבר לכל ספק סביר שהנאשם בנה את המבנים כמפורט בכתב האישום (סעיפים א', ב', ד', ח' ו- ט' לעיל) ללא היתר ולכן אני מרשיעה אותו בעבירות של בניה ללא היתר ועבודה אסורה במקרקעין.

משכך, כל השימושים בכתב האישום טעונים היתר, וכזה לא ניתן לנאשם ולכן אני מרשיעה אותו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין ושימוש ללא היתר.

(ג) שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הוועדה המחוזית ובקרקע המיועדת בתכנית מיתאר מחוזית למטרה חקלאית או לסוג של שטחים פתוחים – גם אישור הועדה.

ובמילותיו של בית המשפט: "סעיף 7(ב) לתוספת הראשונה לחוק מגדיר את התיבה "מטרה לא-חקלאית" כ"בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים".

...

מכירת תוצרת חקלאית לקהל הרחב בהיקף כפי שמצא בית המשפט, אינה פעילות שדרושה לייצור חקלאות, אינה נלווית לה (כפי שהפסיקה מתייחסת להגדרה זו) ואין לה זיקה הדוקה לפעילות החקלאית.

לסיכום, הפעילות של המכירה במקרקעין היא פעילות מסחרית טהורה, היא מנותקת מהייצור והגידול החקלאי.

אשר על כן אני דוחה את הערעור ומורה על הפסקת פעילות מכירת תוצרת חקלאית בכל היקף בכל סוג של מבנה, סככה, חממה וכו' אשר יחול על כלל המקרקעין לאלתר.

מן הפסיקה עולה כי מקום בו המדובר בשימוש נרחב, בקרקע חקלאית, למטרות מסחריות, אין בית המשפט נרתע מלהטיל עונשים מחמירים, הכוללים גם מרכיב של קנסות גבוהים, אשר יבטאו את הפסול שבעבירות.

בע"פ (ב"ש) 4544/07 בוארון נ' וועדה מחוזית דרום (2.4.08) הורשע הנאשם בבנייה ושימוש חורג של סככת איסכורית בשטח כולל של 1100 מ"ר וניהול עסק למסחר מתכות.

ברע"פ 6665/05 מריסאת נ' מד"י (17.5.06) הורשע הנאשם בבנייה ללא היתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית, בכך שבנה מבנה למגורים בשטח של כ-500 מ"ר. בבית משפט השלום הוטל קנס בסך 100,000.

...

בסיכומו של דבר, עתר ב"כ הנאשמת להטיל עליה קנס בסך כ-100,000 ₪.

לצד האמור, בגזר הדין המקורי החלטתי כי יש להתחשב במשבר הכלכלי בעקבות מגיפת הקורונה, אשר השפיע על הנאשמת וכתוצאה מכך על הנאשם, באופן משמעותי.

בסופו של יום, אני סבורה כי איזון השיקולים והנסיבות שהוחמרו ושהוקלו מאז מתן גזר הדין המקורי, מוביל למסקנה לפיה עדיין קיימת ההצדקה להפחתה מסוימת מסכום הקנס המקורי.

סוף דבר לאחר כל האמור אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם – קנס כספי בסך 255,000 ₪ או 180 ימי מאסר תמורתו.

סעיף 156(א) לחוק התיכנון והבנייה תשכ"ה – 1965 קובע כי "לא ישתמש אדם בקרקע חקלאית אלא בהתאם לאמור בתוספת הראשונה". סעיף 7(א) לתוספת הראשונה קובע כי: "לא יינתן על ידי מוסד תיכנון היתר לבניה או לשימוש בקרקע חקלאית למטרה לא חקלאית אלא בהתאם לתכנית שנתמלאה בה הדרישות של סעיף 6 או אם הסכימה לכך הועדה". סעיף 7(ב) לתוספת מגדיר "מטרה לא חקלאית" כ – "בניה או שימוש בקרקע שאינם דרושים במישרין לייצור חקלאי, לעיבוד חקלאי של האדמה או לגידול בעלי חיים".  הביטוי "שימוש חקלאי" פורש בפסיקה באופן צר, כשימוש בקרקע הנידרש בטבורו למלאכת הייצור החקלאי, כשלעניין זה שני תנאים מצטברים: האחד נוגע לאופי הפעילות כאשר זו נידרשת לקיים זיקה ישירה והדוקה לפעילות החקלאית; השני נוגע להקף הפעילות ולהשלכתה על הסביבה החקלאית - ככל שמדובר בהקף רחב יותר שעשויות להיות לו השלכות תכנוניות, הכף תיטה לקבוע שאין מדובר בשימוש חקלאי (עניין פ.א.ב; עעמ 4487/12 סטולרו נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבניה דרום השרון (פורסם בנבו, 9.10.13).

באשר לטענת הנתבע כי לאור החלטות מועצת מקרקעי ישראל אין לחייבו בדמי שימוש ולכל היותר ניתן לחייבו בדמי שימוש בגובה 5% למשך 4 שנים - החלטה מס' 1265 קובעת כי המינהל יאשר שימוש לתעסוקה לא חקלאית מחוץ לחלקת המגורים בכפוף לקיומה של תכנית תקפה או היתר תקף לשימוש חורג.

...

איני מוצאת מקום ליתן במסגרת תביעה זו צו הריסה גורף לגבי יחידה זו, ואני סבורה כי גם לגביה יש להסתפק בצו הפסקת שימוש והריסת ההתאמות למגורים בלבד.

כן יש לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ואני מורה כי אלו יתווספו מיום 30.12 של כל אחת מהשנים הרלבנטיות ועד למועד מתן פסק הדין (ראו: ת"א (מחוזי מרכז) 29725-09-15 מדינת ישראל נ' גרין (פורסם בנבו) (31.10.2021) סע' 62 ואילך).

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת דמי שימוש בהתאם לתקופות השימוש שנקבעו בפסק הדין, כדלקמן: בגין יחידה 1 - לתקופה שהחל מיום 1.1.2015 ועד למועד הריסתה ופינויה או לחילופין קבלת היתר כדין; בגין יחידה 2 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד יום 10.4.19, ולתקופה שהחל מיום 19.6.20 ועד למועד הריסתה ופינויה בפועל; בגין יחידה 3 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד למועד הריסת כל ההתאמות למגורים; בגין יחידה 4 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד יום 1.5.2017, ולתקופה שהחל מיום 1.6.20 ועד להריסת כל ההתאמות למגורים; בגין יחידות 7-5 - לתקופה שהחל מיום 1.5.2015 ועד ליום 1.5.2017.

אישום 1: בחודש ינואר 2019 נמצא כי הנאשם מבצע במקרקעין עבודות בניה ללא היתר ועושה שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, כמפורט להלן: (א) הקמת גדר היקפית התוחמת שטח של כ-882 מ"ר; (ב) הקמת מבנה בשטח כ-12 מ"ר המשמש למגורים; (ג) הקמת מבנה בשטח כ-14 מ"ר המשמש למגורים; (ד) הקמת מבנה בשטח כ-3 מ"ר המשמש למטבח; (ה) הקמת מבנה בשטח כ-8 מ"ר; (ו) הקמת מבנה בשטח כ-7 מ"ר; (ז) הקמת מבנה חממה בשטח כ-100 מ"ר המשמש לאחסנה ומשרד; (ח) שימוש בקרקע חקלאית לאחסנת צנורות, גופי תאורה, עמודי תאורה וציוד שונה (להלן: העבודות האסורות שלב א').

אישום 2: החל מחודש אוקטובר 2019 עושה הנאשם שימוש אסור במקרקעין: (א) שימוש אסור בעבודות האסורות שלב ב' למטרות מגורים ושירותים; (ב) שימוש אסור בקרקע חקלאית בשטח 882 מ"ר, למטרת איחסון מכלי דולב מלאים בגופי תאורה, גלגלי עץ עם צנורות, רשתות ממתכת לגידור, קשתות לעמודי תאורה, מתקן תידלוק, מכלי דלק וציוד שונה (להלן: השמוש האסור).

הנאשם ביצע עבודות אסורות ושימוש אסור בקרקע חקלאית, ובכך פגע באופיים החקלאי של המקרקעין ובערכי הגנת הסביבה והשמירה על משאבי הטבע.

...

כך נדחית גם טענת ההגנה, כי לא הוכח שהעבירות בוצעו למטרת הפקת רווח כספי.

בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי ובמדיניות הענישה, הנני קובע את מתחם העונש בין 140,000-60,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 80,000 ₪.