ביום 9.9.08 החליטה הועדה המקומית לתיכנון ולבניה מודיעין (להלן-"הועדה המקומית") ליתן לנתבעת היתר לשימוש חורג, בכפוף לתנאים כדלקמן:
1) מספר הילדים יהיה בהתאם לבקשת הנתבעת (15 ילדים);
2) יירכש על חשבון המבקשת פח אשפה נוסף לבניין;
3) תוצב בבוקר סייעת למניעת הפרעה לשכנים באיזור החניה;
4) אישור יועץ בטיחות לרבות מיתקני משחק וסידורי כבאות;
5) אישור הג"א;
6) היטל השבחה ישולם כחוק;
7) כיוון שבעתיד צפוי להפתח ביה"ס במג' 612, במידה ותמצא הוועדה לנכון, יבחן מחדש נושא השפעת הפעוטון על התנועה באיזור;
8) במידה ובעתיד משרד הבריאות יגבש הנחיות מחוזיות לתפעול פעוטונים בבתים פרטיים, יהיה באחריות מפעיל הפעוטון לעמוד בהנחיות אלו.
במבוא להסכם נכתב כי ידוע לנתבעת ולבעלה שבכוונת התובעת להפעיל ולנהל במושכר גן ילדים/פעוטון, וכי החוזה נכרת בין הצדדים על בסיס הצהרת הנתבעת ובעלה שיש להם היתר לשימוש חורג לניהול והפעלת גן ילדים/ פעוטון במושכר, שתוקפו ל-3 שנים מחודש 12/08.
אילו לא היה לתובעת ממה לחשוש מעדות עו"ד רחבי, הייתה מזמינה אותו לעדות או לא מיתנגדת להזמנתו לעדות, מה עוד שאם ב"כ הנתבעת הייתה מזמינה אותו לעדות, הייתה יכולה לחקור אותו חקירה שכנגד, ללא המיגבלה של חקירה ראשית;
2) עו"ד רחבי לא גבה שכ"ט מהנתבעת, כך שיש רגליים לטענה שעו"ד רחבי דאג אך ורק לאינטרסים של התובעת, ולמעשה לא נתן כל הגנה לנתבעת ולבעלה ולא הסביר להם את הדקויות שבניסוח החוזה;
3) בחוזה אין כל זכר להבהרה שהבהיר עו"ד רחבי לנתבעת ולבעלה שהוא מייצג בחוזה אך ורק את התובעת;
4) מוזר שבחוזה אין זכר למספר הילדים שבהיתר לשימוש חורג, למרות שמספר הילדים הוא נתון חשוב ביותר, לאור העובדה שהועדה המקומית מגבילה את מספר הילדים בכל החלטה לשימוש חורג בבית לגן ילדים או לפעוטון;
5) מוזר הדבר שעו"ד רחבי לא צירף העתק מההיתר לשימוש חורג לחוזה השכירות, שכן מדובר במסמך מהותי ביותר, אשר כל עו"ד היה מצרפו לחוזה.
...
בכתב הגנתה טענה הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובעת מהסיבות כדלקמן:
1) ההיתר לא היה תנאי מהותי מבחינת התובעת אשר הפעילה בשנים האחרונות פעוטונים בדירות שונות ברחבי העיר מודיעין מבלי לקבל היתר לשימוש חורג כדין, וזאת לפני ואחרי תקופת ההתקשרות;
2) המושכר הוחזר לידיה ביוזמת התובעת ביום 9.1.11 במצב הטעון שיפוץ יסודי והיא השיבה לתובעת את כל השיקים שטרם נפרעו כולל השיק עבור חודש ינואר, למרות שהמושכר הוחזר לה רק ביום 9.1.11, ועל פי תנאי החוזה היה על התובעת לשלם לה את מלוא דמי השכירות למשך מלוא תקופת השכירות;
3) מיום 9.1.11 עמד המושכר ריק וללא שימוש, ולמעשה התובעת היא שהפרה את חוזה;
4) היא לא טענה מעולם ולא יצרה מצג שיש בידיה היתר לניהול גן ילדים במושכר, אלא ציינה במפורש בפני התובעת שיש בידיה אישור מהוועדה המקומית ומוועדת הערר המחוזית לשימוש חורג במושכר לפעוטון ל-15 ילדים, למשך 3 שנים החל מחודש 12/08, דהיינו, עד חודש 12/11 לכל המאוחר, וכי היא טרם הוציאה היתר לשימוש חורג, מאחר ועקב מיעוט נרשמים לא נפתח במושכר פעוטון החייב בהיתר עד למועד השכרתו לתובעת, וניתן להוציא היתר כאמור למשך יתרת תקופת האישור;
5) היא ציינה במפורש בפני התובעת כי מאחר ומדובר בדירת מגורי משפחתה, לא נתבקש היתר לשימוש חורג בכל הדירה אלא במפלס הקומה התחתונה בלבד.
סבור אני שיש לקבל את גרסת הנתבעת.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעת.
התובעת תשלם לנתבעת כדלקמן:
1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;
2) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.
